טל ענבר
בתמונה: החללית “שנז'ו” לאחר נחיתתה * דגם של החללית הסינית “שנז'ו” – תצלום מפרסום סיני רשמי * מבנה החללית – התא המסלולי למעלה, תא הפיקוד באמצע ותא השרות למטה * החללית “שנז'ו” בחדר נקי
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/inbarchina1.html
סין, אשר החלה לשגר לווינים באמצעות משגרים מתוצרתה עוד בשנת 1970, הצהירה כבר לפני שנים כי בכוונתה לשגר בני אדם לחלל בחללית מתוצרתה, להציב תחנת חלל במסלול סביב כדור הארץ ולשגר נציגים מטעמה גם לירח.
תוכנית החלל הסינית מתנהלת תחת מעטה של סודיות מחד, ותוך ניסיונות לפתיחות מאידך, המתבטאים בשיגורים מסחריים של לווינים – גם מערביים – על גבי משגרים סיניים. בסקירה זו נכיר מעט את החללית הסינית המאוישת, ונבחן את מקורותיה. בעתיד תיבחן גם תוכנית החלל הסינית לחקר הירח ולבניית תחנת חלל.
פרויקט 921 של סוכנות החלל הסינית, הידוע מאז 1999 בתור החללית הסינית “שנז'ו” (SHENZHOU – פרוש השם : רוח שמימית. השם הוענק לחללית על ידי נשיא סין, זאמין) הנה, במבט ראשון, העתק של החללית הרוסית הותיקה “סויוז”
(SOYUZ) המשמשת לשיגור קוסמונאוטים כבר משנת 1967, וטרם נמצא לה תחליף. בבחינה מעמיקה יותר ניכרת ההשפעה הרוסית על החללית הסינית, אך בתכנונה “שאבו הסינים השראה” גם ממבנה תחנת החלל הבינלאומית, ובמיוחד מהמכלולים האמריקניים שלה. טיל השיגור של ה”שנז'ו” מבוסס על טילים סיניים, אשר במבנם דומים מאוד להכלאה בין המשגרים הרוסיים למשגר האירופאי “אריאן 4”.
מבנה החללית
החללית הסינית מורכבת משלושה מכלולים עיקריים, על פי הדגם הרוסי של חלליות מסידרת “סויוז” – תא הפיקוד, תא השירות ותא מסלולי.
תא הפיקוד: בו נמצאים טייסי החלל, ממנו מבוקרות כל הפעולות השונות הנדרשות להטסה ותמרון החללית. זהו החלק היחיד הבנוי לשיבה אל כדור הארץ באופן מבוקר.
תא השרות: ביחידה זו מצוי מנוע רקטי, המופעל בשלב הסופי של הכניסה למסלול, וכן בעת תחילת התמרון לצורך חזרה לאטמוספירה. כמו כן מצויד מכלול זה במכלי חמצן וחנקן (המהווים את האטמוספירה בתא הפיקוד) ובתאים סולריים להפקת חשמל לטעינת מצברי החללית.
תא מסלולי: יחידה זו מרחיבה את מרחב הפעולה של אנשי הצוות, והיא מצוידת במכשור מדעי, מתקני מטבח ומקומות איכסון למזון וציוד נוסף. בסיום המשימה מתפרקת החללית לשלושת המרכיבים הנ”ל, ופרט לתא הפיקוד, נופלים שני המכלולים האחרים אל האטמוספירה ונשרפים בה.
חמישה שיגורים של החללית שנז'ו נערכו עד כה.
השיגור הראשון של החללית התרחש ב – 19.11.1999, והחללית שוגרה בהצלחה למסלול אליפטי בעל פריגאה של 196 ק”מ, אפוגיאה של 324 ק”מ ונטייה של 42.6 מעלות. החללית השלימה 14 הקפות סביב כדור הארץ, כאשר ספינת מעקב של סין, אשר עגנה ליד חופי נמיביה הורתה לחללית להפעיל את רקטות ההאטה שלה, ובחזרתה לאטמוספירה התוותה החללית קשת מעל אפריקה, חצי האי ערב ופקיסטאן, חלפה מעל טיבט לקראת הנחיתה במונגוליה.
לאחר הטיסה הראשונה של החללית, הצהירו הסינים כי אף לא אחת מהמערכות העיקריות של החללית כשלה במהלך הטיסה, ולכן לא נבחנו מערכות הגיבוי השונות. בנוסף, נחתה החללית במרחק 12 ק”מ מהיעד שנקבע לה.
חשוב לציין, כי החללית הסינית, כמו חלליות ה”סויוז” הרוסיות, נוחתת ביבשה. בעת צניחתה לקרקע מופרד מגן החום המשומש באמצעים פירוטכניים, ונופל. הוא מגלה אגב כך ארבעה אשכולות של מנועים רקטיים המופעלים בדלק מוצק, המופעלים בגובה של מטר וחצי מעל פני הקרקע, ומרככים את החבטה של החללית באדמה. מגן החום המשומש אותר במרחק של חמישה ק”מ מהחללית, ונאסף לשם בדיקות באשר לאופן תיפקודו.
השיגור השני נערך ב – 9.1.2001, למסלול בעל פריגיאה של 330 ק”מ, אפוגיאה של 346 ק”מ ונטייה של 42.6 מעלות.
החללית “שנז'ו 2” הכילה מעין “גן חיות מעופף”: בתוך החללית היו קוף, כלב וארנב, ומטרתה העיקרית של המשימה הייתה לבחון את מערכות קיום החיים בחללית, כהכנה לשיגור בני אדם בתוכה. בנוסף לבעלי החיים, הכילה החללית 64 מטעדים – 15 בתא החזרה לכדור הארץ, 12 בתא המסלולי ו – 37 ביחידה חיצונית שנחשפה ישירות לתנאי החלל.
בין הניסויים – גידול גבישים בתנאי מיקרו-גרביטציה, גלוי חלקיקים וקרינה קוסמית, וכן גלאי להתפרצויות קרינת גאמה. ב – 16.1.2001 נחתה החללית במונגוליה. העדר תצלומים מאתר הנחיתה העלה את הסברה כי דבר מה השתבש בתהליך הנחיתה, אולם על כך לא הרחיבו הסינים את הדיבור, ורק ציינו כי יעדיה של המשימה הושגו במלואם.
השיגור השלישי נערך ב – 25.3.2002, ובניסוי זה הפעילה לראשונה החללית את מנוע תא השרות, על מנת להעלות את עצמה למסלול גבוה יותר מזה שאליו שוגרה (החללית שוגרה למסלול 197×326 km x 42.4 deg ועברה למסלול 332 x 337 km ). תא החזרה שב לכדור הארץ ב – 1.4.2002, בעוד שהיחידה המסלולית נותרה במסלול כדי להמשיך ולבצע ניסויים מדעיים שונים.
שיגור הבכורה של החללית “שנז'ו” בשנת 1999 (צילום משידורי הטלוויזיה הסינית)
מבנה התא המסלולי של החללית מזכיר מאוד את מכלולי תחנת החלל הבינלאומית, אך בקנה מידה קטן יותר. תכנון זה, יכול לאפשר לסינים לבנות תחנת חלל מודולרית (דוגמת תחנת החלל הרוסית “מיר”) בקלות יחסית, וכן לשגר שתי חלליות מטיפוס “שנז'ו” לשהות ממושכת בחלל של מספר שבועות.
שיגור ש'נזו 4 בדצמבר 2002 שימש להכנה לטיסה המאוישת שאכן באה אחריה. השיגור החמישי היה כאמור השיגור המאוייש הראשון בהסטוריה שלא בוצע בידי ברית המועצות (רוסיה) או ארה”ב. השיגור התבצע ב-15/10/2003 החללית הסינית “שנז'ו “5 נחתה בשלום בערבות מונגוליה הפנימית, בתום 14 הקפות של כדור הארץ. בכך היתה סין למדינה השלישית בעולם שהצליחה לשגר אדם לחלל.
החללית, ועליה הטייקונאוט (השם הסיני לאסטרונאוט), אלוף משנה יאנג ליאויי (בתמונה) המריאה אל שמיים נקיים בדיוק בשעה תשע בבוקר, לפי שעון בייג'ין. החללית יצאה לדרכה כמתוכנן ממתקן השיגור שבמדבר גובי בצפון מערב סין. לפי הודעת הממשלה, היא נכנסה למסלולה 10 דקות מאוחר יותר.
הסינים מאמנים מזה מספר שנים טייסי חלל, ואף הציגו בתערוכות וכנסים בינלאומיים פריטים שונים המעידים על מצבה המתקדם של תוכנית החלל המאוישת שלהם. בין המוצגים: חליפות חלל, מזון לאסטרונאוטים, ציוד מילוט והצלה לאסטרונאוטים ותא לחץ מיוחד לבחינת חליפות החלל, ולאימוני האסטרונאוטים.
המאמר הבא יעסוק בתוכניות הסיניות לבניית תחנת חלל, מעבורת חלל מתכנון סיני, ובמשימה מאוישת לירח, המתוכננת לעתיד הרחוק יותר.
רצף המשימה של החללית שנז'ו
ידען מבצעי חלל מחוץ לארה”ב ובו כל המאמרים הקשורים לתוכנית החלל הסינית
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~881045894~~~200&SiteName=hayadan
