הידען > עדויות חדשות לתפקידו של מטאור בהכחדה המונית

עדויות חדשות לתפקידו של מטאור בהכחדה המונית

מימין – כדורי הזכוכית שהן תוצאה של ההתנגשות. משמאל: הטרילוביטים – נכחדו באותה העת. למעלה מפת העולם בעת הפגיעה – הקטע של יבשת פנגיאה שהפך לימים לאוסטרליה

קישור ישיר לדף זה:
https://www.hayadan.org.il/massext0504.html

מדענים הודיעו, ששכבת קרקע מלאה בשברי זכוכית, שנתגלתה לאחרונה, הייתה יכולה להיווצר רק בעקבות פגיעת מטאור בכדור הארץ. הם הוסיפו, ששכבת הקרקע מספקת ראיות לכך שפגיעה כזו ככל הנראה השמידה כמעט את כל החיים על כדור הארץ לפני כ-250 מיליון שנה.

המדענים שרטטו את קווי המתווה של מה שהם מאמינים שהוא מכתש עתיק, שנוצר בעקבות פגיעת מטאור סמוך לחוף אוסטרליה כיום.

“מצאנו שכבת קרקע מותכת, שתוחמת את גבולותיה של צורת הקרקע הענקית הזאת באוקיינוס,” אמרה לואן בקר, גיאולוגית מאוניברסיטת קליפורניה סנטה ברברה.

“היא קבורה מתחת לערימה גדולה של משקעים,” היא הוסיפה.

“ככל הנראה מדובר באתר הפגיעה שחיפשנו אחריו,” הוסיף רוברט פורדה (Robert Poreda), פרופסור למדעי כדור הארץ והסביבה באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק.

“אנו רואים מזה שנים עדויות לכך שמטאור או שביט פגע בחצי הכדור הדרומי לפני 251 מיליון שנה, ומבנה הקרקע הזה תואם לכל מה שציפינו.”

הממצאים, שהתפרסמו בגיליון האחרון של Science, עדיין שנויות במחלוקת, ומדענים אומרים, כי יש צורך בעדויות נוספות כדי להגיע להכרעה.

ואולם, הם מאמינים כי הם מצאו קנה מעשן, שמראה כי פגיעת מטאור הציתה את “המוות הגדול”, בדומה לאסטרואיד, שמחה את הדינוזאורים לפני 65 מיליון שנה ויצר את מכתש ציחולוב (Chicxulub) ליד חצי האי יוקטן במקסיקו.

במהלך ההכחדה הפרמית (Permian Extinction) נכחדו במהירות כ-90% מכלל החיים בים וכ-70% מהמינים היבשתיים. לא עלה בידו של איש להראות מה גרם לכך.

פורדה, בקר ועמיתיהם אספו עדויות, כי האשמה באסטרואיד, מטאור או שביט.

פגיעה שכזאת הייתה יוצרת ענני אבק וסלעים, שבתורם היו גורמים לעמעום אור השמש. האבק והסלעים היו מותירים אחריהם עדויות למכביר לגורמים להתפרצויות געשיות.

ראיות לקיומן של ההתפרצויות הגעשיות נמצאו. בסיביר נתגלו שכבות בזלת, שגילן כ-250 מיליון שנה.

בשנת 2001 פורדה ובקר גילו איזוטופים מסוימים של הליום וארגון כלואים בשכבת מולקולות פחמן, הנקראות באקיבולס (Buckyballs), שגילה כ-250 מיליון שנה. המולקולות האלה יכלו להגיע רק מהחלל.

כמו כן הם מצאו פיסות גדולות יותר של מה שהם מאמינים שהוא שברי המטאוריט באנטארטיקה. בשברים האלה הם גילו קוורץ “מזועזע”, שנראה כאילו הותז בכוח אדיר. הצורה הזאת נקראת סלעי ברקיית פגיעה.

כעת הם מתארים מכתש ברוחב 125 מייל, שנקרא בדאוט (Bedout) ליד החוף הצפוני מערבי של אוסטרליה.

בקר שמעה, כי חברות נפט קדחו ליבות קרקע באזור בדאוט בשנות ה-70 וה-80 בחושבן כי המבנה עשיר בנפט. כל שמצאו היה שרידי פעילות געשית, לכן נטשו את המקום.
הצוות שלה בחן את הליבות שנקדחו. “בוב ואני היינו המומים לחלוטין מהליבות הללו, כיוון שהן נראו בדיוק כמו ברקיות פגיעה,” אמרה בקר במסיבת עיתונאים. הצוות של בקר גילה עדויות שכבת זכוכית מותכת, שנוצרה על ידי פגיעת עצם כלשהו.

“הבנו שזה לא עוד סלע געשי רגיל,” הוסיף פורדה.

מבקרים חולקים עליהם. בוון פרנץ' (Bevan French) מהמוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בוושינגטון אמר ל-Science שניתן להסביר את הגילויים בעזרת פעילות געשית. “אינני רואה דבר שישכנע אותי, שהתרחשה פגיעה,” הסכים עמו כריסטיאן קולברל (Christian Kolberl) מאוניברסיטת וינה באוסטריה.

בקר ועמיתיה אומרים, כי עליהם להמשיך לעבוד על מנת להוכיח את התיאוריה שלהם. הם אומרים, שיהיה הרבה יותר קשה להוכיח שבדאוט הוא מכתש מכפי שהיה במקרה של ציחולוב, כיוון שבדאוט עתיק יותר והוא נמצא מתחת למים.

החוקרים אומרים, שבדאוט וציחולוב נראים דומים בגודלם, מה שמרמז כי הם נוצרו על ידי אירועים דומים.

לואן בקר