ספר חדש: לאון בלום, מאת אילן גריילסאמר, הוצאת דביר

לאון בלום, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית וראש הממשלה היהודי הראשון של צרפת, הגיע לפוליטיקה בגיל מבוגר יחסית, לאחר קריירה עשירה כמבקר ספרות חשוב.
לפני כעשור, עם התמוטטות ברית המועצות התגלה שם ארכיונו הפרטי, שהוחרם תחילה על ידי הגרמנים והועבר לברלין, ולאחר מכן הוחרם שוב על ידי הסובייטים בתום המלחמה. פרופ' אילן גריילסאמר, מאוניברסיטת בר-אילן קיבל רשות לנבור בארכיון, וממנו עולה דמות של אדם שגם בבוכנוולד דבק בעקרונותיו כצרפתי, סוציאליסט ויהודי (בסדר הזה).

בהקדמה כותב מחבר הספר, ד”ר אילן גריינסאמר:
“על אף תמיכתו ברעיון הציוני, לא ראה בו בלום פתרון מעשי לו ולמשפחתו או ליהודים אחרים, שנטמעו לחלוטין בחברה הצרפתית; אולם הוא הבין את החשיבות העצומה שיש למדינה יהודית, שתהווה מקום מקלט ליהודים הנרדפים על-ידי האנטישמים.”
“לבסוף אני מבקש לציין, כי בדברי הביקורת על הביוגרפיה של לאון בלום שכתבתי, שהופיעה בפריס ב1996-, אחת הטענות העיקריות היתה שהצגתי את המדינאי ב”קרבה יתרה”. חוקרים מתחום מדעי המדינה וההיסטוריה – שביקשו לשמר את דמותו של לאון בלום כגיבור, ממשיכו של ז'אן ז'ורס במפלגה הסוציאליסטית, הנואם הדגול מקונגרס טור ואיש החזית העממית, כמתנגד לפטן וניצול מחנה בוכנוואלד – התפלאו כשהתגלה לפניהם לאון בלום אחר: יהודי ואנושי, שמח, בעל חוש הומור, אוהב נשים, משורר, איש תרבות שהרבה לבקר בתיאטרון ובילה בקרב החוגים הספרותיים, אדם שטיפח את מראהו ואת ידיריו… אך לדעתי לכך בדיוק נועדה הביוגרפיה: להציג אדם על כל צדדיו, את חייו הציבוריים והפרטיים, את מעלותיו וחולשותיו. ולמדינאי שלנו אכן היו חולשות – כמו, למשל, כשלא הבחין בהרסנותו של היטלר והתייחס אליו כאל ליצן גרוטסקי, שלא יימצא לו מקום ראוי בהיסטוריה. אני מאמין כי בתום הקריאה בספר יצטרף הקורא לדעתו של עמנואל לווינם, שהופיעה במאמרו “ההומניזם והאדם האחר”, ויסכים כי על אף כל ההסתייגויות – אכן היה לאון בלום “אציל אמיתי”.

ידען ההסטוריה, המאה ה-20
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~761761998~~~26&SiteName=hayadan