אסטרואיד בגודל בינוני שיכול לרסק עיר כמו ניו יורק פוגע בכדור הארץ לעיתים פחות תכופות מאשר חשבו עד כה, פעם באלף שנים ולא כמאה. כך עולה ממחקר שהסתייע בלווינים צבאיים
בתמונה: שרידים מהתפוצצות אסטרואיד בקוטר של 50 מטר בטונגוסקה, סיביר, 1908
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/neo251102.html
שברי חלל סלעיים שנוצרו בשל התנגשויות בחגורת האסטרואידים בין מאדים לצדק, או גושי אבנים שנפרדים משביט חולף, פוגעים בכדור הארץ כל יום כמטאוריטים, ואולם מרבית החתיכות מהאסטרואידים או השביטים קטנים יותר מגרגיר אורז ונשרפים במהירות באטמוספירה העליונה כמטאורים.
בכל זאת, בשנת 1908, מטאור בקוטר של עד 50 מטרים כמעט פגע בקרקע לפני שנשרף מעל רוסיה, תוך שהוא גורם התפוצצות ששיטחה מאות קילומטרים מרובעים של חורש בטונגוסקה, סיביר. ההתפוצצות היתה בעוצמה של כ-10 מגהטון TNT – או 10 מיליון טון. לשם השוואה, פצצת האטום שהונחתה על הירושימה במלחמת העולם השניה התפוצצה בעוטמה של 13 קילוטון או 13 אלף טון.
במחקר חדש נבדקו נתונים שהופקו באמצעות לווינים צבאיים בשמונה השנים האחרונות עולה כי אסטרואידים בגודל בינוני כמו זה שפגע בסיביר פוגעים בממוצע רק אחת לאלף שנים ולא כל מאה או מאתיים שנה כפי שסברו עד כה, אומר פיטר בראון, אסטרופיסיקאי מאוניברסיטת מערב אונטריו.
המחקר, שפורסם ביום חמישי האחרון בכתב העת נייצ'ר, מבוסס על מדידות של הבהובי האורות שנוצרו כאשר השברים נשרפים באטמוספירה.
גם שברים שקוטרם גדול ממטר קטנים מכדי להתגלות בידי רשתות מצלמות או טלסקופים קרקעיים, לפיכך השתמשו בראון וחבריו החוקרים, לרבות הגנרל סיימון “פט” וורדן ממפקדת חיל האוויר האמריקני – פנו ללוינים הצבאיים כדי להשתמש בהם לגלות את אורות הפיצוצים הגרעיניים.
באמצעות מדידת הצפיפות של הבהקי האור באמצעות מכשירים רגישים ביותר, החוקרים הצליחו להעריך את הגודל של האסטרואיד ושל עוצמת הפיצוץ שלו.
הם הצליחו לאתר 300 הבהקי מטאורים שנוצרו בידי רסיסים בקוטר של מטר אחד עד עשרה מטרים מפברואר 1994 ועד לסוף ספטמבר 2002. ההתפוצצויות הללו הן בעוצמה של לא יותר מטון אחד של TNT, והדבר הוביל את בראון למסקנה כי הסיכוי שאסטרואיד בסגנון טונגוסקה יפגע שוב בכדור הארץ נמוכים ממה שסברו קודם.
מדענים שלא השתתפו במחקר התרשמו אף הם מהניתוח. “זו גישה מעניינת לחקר התופעה” אומר טימותי ספאר ממרכז הארווארד סמיתסוניאן לאסטרופיסיקה, המשתתף במחקרים של אסטרואידים קרובי ארץ. “אני בטוח שלצבא יש דברים אחרים לעשות ובאמת טוב לראות שניתן להשתמש בנתונים גם לשימושים אחרים בדרך אגב”, אמר ספאר.
בראון גם השווה את תוצאותיו לנתוני טלסקופים על אסטרואידים גדולים יותר שצולמו במסגרת פרויקט מחקר אסטרואידים קרובי ארץ בניו מקסיקו, שהופעל בידי מעבדות לינקולין ב-MIT. “כאשר אתה מותח קו מהנתונים שלנו לנתונים שלהם, הם תואמים, וזו הפתעה משום שהשתמשנו בטכניקות שונות לחלוטין ולפיכך אנו בטוחים בכך שהמספרים בשני הצדדים הם הגיוניים.
בכל אופן, חוקרים אחרים אומרים כי הערכותם של בראון עשויים להיות נתונים לשינויים, כמו למשל שביט המתקרב לכדור הארץ וממטיר על כדור הארץ שברים בגדלים שונים. המחקר מעריך כי שטף האסטרואידים והשביטים שצפינו בו עד כה ב-20-30 השנים האחרוונות, ישאר כפי שהוא, הנחה בסיסית המתקבלת בידי אסטרונומים אחדים בספקנות”, אומר בני פייזר, אנתרופולוג באוניברסיטת ג'ון מור בליברפול, אנגליה, שהוביל את הפורום הבינלאומי אודות איום האסטרואידים. פייזר אומר כי המחקר אמור להבטיח לציבור כי המדענים המדענים מפתחים דרכים טובות יותר להיערך לאיום האסטרואידים, והדבר יוביל לדרכים למנוע, או לפחות להקטין את הסיכון. פייזר אומר כי המחקר הוא בעל ערך בכיוון שונה, משום שהוא מסייע להראות שהצבא האמריקני יכול לגלות את ההבדל בין פיצוצים אטומיים ובין מטאור ומתייחס לשני היומים – יכולת שעשויה להקנות לממשלה הגנה מפני סיווג בטעות של התרסקות מטאור כפיצוץ נשק אטומי, על כל המשתמע מכך.
לידיעה באתר נייצ'ר
ידען התנגשויות קוסמיות
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~380434034~~~35&SiteName=hayadan
