מייקל שרמר
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/safkan111005.html
ג'ון מרינו היה האדם הדבק ביותר במטרה שפגשתי מעודי. משוגע-לדבר-אחד שכל מטרתו הייתה לשבור את שיא ארצות הברית בחציית היבשת האמריקנית ברכיבה על אופניים. הוא עמד במשימה ב-1980 לאחר שעבר 4,800 ק”מ ב-12 ימים ו-3 שעות. אני רציתי להיות כמוהו, ולכן באותה שנה התחלתי להתאמן ברצינות ברכיבה. לא הסתפקתי ברכיבה לצדו לאורך מאות קילומטרים, אלא גם קיימתי את משטר האימונים שלו שכלל ארוחות צמחוניות, מינון גבוה ביותר של ויטמינים, צום, חוקנים, אמבטיות בוץ, אירידולוגיה (אבחון בקשתית העין), יונים שליליים, כירופרקטיקה, עיסויים ודיקור סיני (אקופונקטורה).
אף על פי שרוב תרופות הסבתא שניסיתי היו חסרות ערך, עקבתי בעניין (מפני שהוא ניצח אותי) אחרי ג'ונתן בוייר, שזכה ב-1985 ב”מירוץ לרוחב אמריקה” (מירוץ שמרינו ואני יסדנו), וראיתי שבצוות הסיוע שלו היה מדקר סיני. בהתחשב בהצלחות של מרינו ושל בוייר נוצר הרושם שעשוי להיות כאן קשר ביו-רפואי.
הרפואה הסינית המסורתית טוענת שאנרגיית החיים, הקרויה צ'י, זורמת במרידיאנים של הגוף. כל אחד מ-12 המרידיאנים הראשיים מייצג מערכת אברים מרכזית. לאורך 12 המרידיאנים האלה פזורות 365 נקודות דיקור, אחת בשביל כל יום בשנה. כשהאיזון בין ה-יִן ל-יאנג מופר, עלול הצ'י להיחסם, והדבר עלול להביא מחלות. החדרת מחטים לנקודות החסימה – כיום סבורים שיש כ-1,000 כאלה – אמורה לדרבן את ההחלמה ולעזור לבריאות.
לתיאוריה הזאת אין בסיס במציאות הביולוגית מפני שהמדע לא מצא שום דבר הדומה לצ'י. ואף על פי כן, טיפול רפואי דמוי דיקור עשוי לעזור מסיבה כלשהי שאינה קשורה להסבר המקורי השגוי. דיקור חשמלי (אלקטרו-אקופונקטורה) – גירוי חשמלי של רקמות באמצעות מחטי הדיקור הרגילות – מגביר אפילו ב-100% את יעילותו של דיקור לשיכוך כאבים לעומת דיקור מסורתי. כך אומר ג'ורג' א' יולט, רופא פעיל ומדקר (המחזיק גם בתואר דוקטור לרפואה, M.D., וגם בתואר Ph.D.) שכתב ב-1992 את הספר “מעבר ליִן וליאנג: איך דיקור סיני באמת עובד” וב-2002 את ספר הלימוד “הביולוגיה של הדיקור” (שיצאו באנגלית בהוצאת וורן ה' גרין בסנט לואיס). יולט משער שהדיקור החשמלי מעורר את מערכת העצבים לשחרר חומרים משככי כאבים כמו בטא-אנדורפין, אנקפלין ודינורפין. לטענתו, המחטים אפילו אינן נחוצות ודי בגירוי חשמלי דרך העור (שיטה הקרויה (TENS. יולט מצטט מחקר שבו הופחתה ב-50% כמות הגז המרדים בניתוח באמצעות הטכניקה הזאת.
הממצאים האלה עשויים להסביר תוצאות של מחקר שהתפרסם ב-4 במאי 2005 בכתב העת של האגודה האמריקנית לרפואה. במחקר השוו קלאוס לינדה ועמיתיו מן האוניברסיטה של הטכנולוגיה במינכן את התנסויותיהם של 302 אנשים הסובלים ממיגרנות לאחר שקיבלו טיפול בדיקור סיני מסורתי, בדיקור סיני מדומה (המחטים הוחדרו לנקודות שאינן על פי המסורת) או שלא טופלו בדיקור כלל. הנבדקים ניהלו יומן שעקב אחרי כאבי הראש שלהם במהלך המחקר. הנבדקים לא ידעו לאיזו קבוצת מחקר הם שייכים, וגם מעריכי המחקר לא ידעו לאיזו קבוצה השתייך האדם שכתב את היומן שקראו. מדקרים מקצועיים ניהלו את הטיפולים. התוצאות היו דרמתיות: “שיעור המגיבים לטיפול (כאלה שמספר הימים שבהם סבלו מכאבי ראש פחת ב-50% לפחות) היה 51% בקבוצת הדיקור האמיתי, 53% בקבוצת הדיקור המדומה ו-15% בקבוצה שלא טופלה.” כותבי המאמר סיכמו שהתוצאה הזאת “עשויה להיות בגלל אפקט פיזיולוגי כללי שגרם הדיקור או בגלל אפקט פסיכולוגי (פלצבו) חזק, או שילוב של שניהם.”
מניסיוני שלי, פעולת הדיקור (בשעה שהמדקר טופח על הבשר זרוע המחטים ומעסה אותו) אמנם אינה מכאיבה, אבל אין ספק שאי אפשר להתעלם ממנה. אם דיקור סיני אכן משפיע בדרך שאינה פסיכולוגית, הוא עושה זאת על ידי גירוי פיזי ושחרור משככי הכאב הטבעיים של הגוף. התגלית שדיקור מדומה יעיל כמו דיקור “אמיתי” מראה שתיאוריית הצ'י מלאת חורים. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהשפעות הניקוב במחטים. הבנת הפסיכולוגיה והפיזיולוגיה העצבית של הכאב תביא לתיאוריה טובה יותר. ולגבי כל הטיפולים הרפואיים האלטרנטיביים, העדויות על התוצאות יכולות לנווט אותנו לכיוון הראוי למחקר מדעי, שהוא הכלי היחיד המסוגל לומר לנו אם הטיפולים האלה פועלים או לא.
ידען “קולו של הספקן”
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~280724193~~~79&SiteName=hayadan
