מעולם לא ניתנו תחזיות אמינות לשינויים פתאומיים באקלים – ואל תצפו לתחזיות כאלה בעתיד הקרוב. מטבעם, שינויים מהירים קשים יותר לחיזוי לעומת ההתחממות העולמית או שינויים הדרגתיים אחרים
ריצ'ארד אלי, סיינטיפיק אמריקן
אבן נגף מרכזית בכל הקשור ליצירתן ואמינותן של תחזיות מזג האוויר, קשורה באופיים של שינויים פתאומיים. שינוי מהיר מתרחש כשכוח מניע איטי אך מתמיד, כמו למשל ההתחממות העולמית, מעביר מרכיב מכריע במערכת האקלימית אל מעבר לנקודה שאין ממנה חזרה קלה. חציית סף כזאת מפעילה מתג בלתי
צפוי שמעביר את האקלים למצב חדש לגמרי – בדומה לאופן שבו תיפלו פתאום למים אם תתכופפו יותר מדי החוצה מן הסירה. כמעט בלתי אפשרי לדעת עד כמה אפשר להטות את הסירה מבלי להפוך אותה, בייחוד אם רוח וגלים מטלטלים אותה. באופן דומה, קשה מאוד לזהות מתי אחד ההיבטים של האקלים מתקרב לסף מכריע.
חוקרים ניסו להבין טוב יותר את הגורמים הפועלים לפני המהפך באמצעות מודלים ממוחשבים. הניסיונות האלה חשפו גורמים רבים שמטלטלים את סירת האקלים, אבל אי-ודאויות רבות עדיין שוררות. כדי לבדוק עד כמה יוכלו המודלים הממוחשבים שלהם לחזות במדויק שינוי אקלימי המדענים בודקים איך הצליחו התוכנות לדמות שינויים אמיתיים שהתרחשו בעולם בעבר.
המודלים המעיטו בעוצמת השינויים
מודלים רבים הצליחו לחקות די טוב סוגים בסיסיים של סטיות אקלימיות מן העבר – כלומר, הם הצליחו לייצר באמינות גלי קור, בצורת או שיטפונות במקומות ובזמנים שאכן מתועדים בשכבות הקרח השנתיות ובסלעי משקע. מקצתם אף הצליחו לבצע מלאכה סבירה בהדמיה של שינויים בנתיבי סופות, בדפוסי נשיבת הרוח, בכמות המשקעים העונתיות ובפרטים קטנים נוספים.
אבל גם כשהמודלים מצליחים לחקות את האופי הכללי של השינוי באקלים, הם מייצגים באופן לא מושלם פרמטרים חשובים. בעיקר המעיטו המודלים בעוצמתם ובהיקפם של השינויים הפתאומיים שחלו באקלים בעבר. רובם המעיטו למשל בהערכת כמות הלחות שאיבד הסהרה במהלך אלפי השנים האחרונות. המודלים התקשו גם להדמות את החום הגדול ששרר באזור הקוטב בתקופת הדינוזאורים ואת הקור העז ששרר בשיא עידן הקרח האחרון.
הסיבה הפשוטה ביותר לאי-התאמות עשויה להיות העובדה שהמודלים בדרך כלל פחות רגישים מן האקלים עצמו, אולי מפני שהם מזניחים מעגלי משוב ותגובה חשובים. ייתכן שקיימים גם קווי סף אקלימיים שאיש עדיין לא הביא בחשבון, והם אחראים לאי-התאמה של המודלים. אין ספק שמציאת קווי הסף האלה תועיל מאוד, אם כי ייתכן שתוך כדי תהליך יתגלו מהפכים אקלימיים אפשריים נוספים. אבל מותר גם לקוות שהתגליות החדשות יחשפו במקום זאת, שהסיכוי לשינוי פתאומי באקלים נמוך למעשה ממה שסבורים המדענים, או שהשינויים עשויים לבטל זה את זה.
רוב הדיונים של קובעי המדיניות ורוב מאמצי המחקר מתרכזים בסוגיית ההתחממות העולמית, אבל בפתח אורבת גם בעיה נוספת: מהפכים אקלימיים פתאומיים התחוללו בעבר ואין ספק שיתחוללו שוב גם בעתיד.
למשל, בצורת אזורית עלולה לפרוץ בקיץ אחד ולהישאר עשרות שנים ולמחות מעל פני האדמה אדמות מעובדות ברחבי אסיה וצפון אמריקה. דפוסי ההתנהגות של מזג האוויר באירופה עלולים להשתנות בתוך שנים ספורות ולהפוך את האקלים בה לאקלים כמו סיבירי.
כיום, אין המדענים יכולים לחזות מתי יתרחש שינוי חד כזה, אבל רוב מומחי האקלים מזהירים שההתחממות העולמית ופעולתם של בני האדם עלולה להאיץ את השינויים הפתאומיים באקלים העולם, שינויים שיימשכו זמן רב.
העבר כמבוא?
שינויים פתאומיים באקלים התוו את ההיסטוריה של כדור הארץ זה עידן ועידנים. קידוחי קרח שנעשו למשל, בגרינלנד, חושפים תנודות פראיות בטמפרטורה שקטעו את ההתחממות ההדרגתית שהחלה לפני כ-18,000 שנה והוציאה את כוכב הלכת שלנו מעידן הקרח האחרון.
קונכיות מאובנות שנמצאו בסלעי משקע של אגמים קדומים בחצי האי יוקטו שבמקסיקו מעידות על תקופות בצורת חמורות. כאשר כמות המים המתאדים מן האגם רבה יותר מכמות הגשם, מזנק היחס בין האיזוטופים של היסוד חמצן המצוי בחומרים המרכיבים את הקונכיות, זינוק המשמש כלי אבחון בידי המדענים. חברות קדומות נפגעו לעתים קרובות עקב שינויים מהירים אלה.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~317251165~~~138&SiteName=hayadan
