הורים רבים שילדם לוקה בהפרעת קשב וריכוז נאלצים להכריע האם לטפל בו באמצעות תרופות. מחקרים חדשים מראים שטיפולים קוגניטיביים שונים יעילים יותר
גונז'אן סינהה, סיינטיפיק אמריקן
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/sciambrain071005.html
האם לטפל באמצעות תרופות או לא? זוהי החלטה שמיליוני הורים צריכים להחליט כשילדם מאובחן כלוקה בתסמונת היפרקינטית, ADHD (הפרעת קשב והיפראקטיביות). ההחלטה קשה אף יותר בשל המחלוקת בנושא. יותר ויותר מחקרים מראים שטיפול תרופתי אמנם ממתן את התנהגות הילד, אבל לטווח ארוך אין הוא תורם לשיפור הציונים, לשיפור יחסים עם חברים או לשיכוך ההתנהגות המתריסה.
משום כך, חוקרים מתמקדים כיום בבסיס העצבי של התסמונת. מחקרים עדכניים תומכים בסברה כי לילדים רבים הלוקים ב-ADHD יש קשיים קוגניטיביים, בעיקר בזיכרון העבודה (זיכרון קצר-טווח), כלומר ביכולת לאכסן במוח מידע המנחה התנהגות. הקושי הקוגניטיבי הזה בא לידי ביטוי התנהגותי בהפרעות קשב והוא אף מוריד הישגים בלימודים. המחקרים מטילים ספק בערך הטיפול התרופתי ב-ADHD, מגדירים מחדש את התסמונת ומוליכים לטיפול יעיל יותר הכולל אימון קוגניטיבי.
“זה באמת מסיט את נקודת המבט שלנו על ההפרעה, מראייתה כתופעה התנהגותית להבנתה כתופעה ביולוגית,” אומרת רוזמרי טנוק, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורונטו. טנוק הראתה שתרופות ממריצות משפרות רק במעט את זיכרון העבודה. “הדבר מרמז שלא די בטיפול תרופתי,” היא אומרת. ולכן, היא ואחרים, כמו סוזן גת'רקול מאוניברסיטת דורהאם באנגליה, פועלים כעת לשלב בבתי ספר שיטות לאימון זיכרון העבודה. למעשה, ייתכן שפגיעה בזיכרון העבודה עומדת בבסיסן של כמה הפרעות, לא רק בבסיס ADHD, דבר המדגיש את הרבגוניות של ההפרעה.
“זיכרון עבודה הוא צוואר הבקבוק של התפקוד היום-יומי, בלי קשר למידע שמכניסים אליו,” אומר טורקל קלינברג, חוקר מדעי העצב במכון קרולינסקה שבשטוקהולם. על סמך מחקריו ייסד המכון את חברת הביוטכנולוגיה Cogmed שפיתחה תוכנה לאימון זיכרון העבודה. במחקר שפרסם קלינברג לאחרונה הוא מצא שביצועיהם של 12 ילדים מתוך 20 שהיו מאובחנים כלוקים ב-ADHD השתפרו כעבור חמישה שבועות של אימון ללא טיפול תרופתי והם לא עמדו עוד באמות המידה הקליניות ל-ADHD. החברה כבר הפיצה את התוכנה באירופה, ומכון קרולינסקה מתכנן יחד עם אוניברסיטת ניו יורק להתחיל בניסוי קליני בסוף 2005.
“אלו נתונים מעניינים,” אומרת טנוק. “הדגש בתוכנה הוא על זיכרון ראייתי-מרחבי, זיכרון שלגביו אנו מוצאים את הקשר החזק ביותר לבעיות קשב ול-ADHD. אבל צריך להראות גם שהאימון משפר את יכולת הילדים במגוון מטלות, לא רק באצירת מידע.”
מומחים כמו לורנס ה' דילר, פסיכיאטר ילדים ומחבר הספר “לחיות על ריטלין”, אינם מופתעים מהתגובה לאימון קוגניטיבי. דילר סבור שהתעשייה הרפואית והפרמצבטית הדגישה יתר על המידה את הטיפול התרופתי והדבר “שינה את הדרך שבה אנשים רואים את עצמם והאחריות אישית נדחקה לאחור,” הוא אומר.
יותר מזה, לדעתם של דילר ושל אחרים, טיפול התנהגותי אינו מוערך כראוי מכיוון שאין לו תמיכה בתעשייה הרפואית והפרמצבטית. ממצאים שטרם פורסמו מן המחקר לטיפול רב-תחומי, המחקר ארוך הטווח הגדול ביותר בארה”ב שבדק טיפול בילדי ADHD, מראים שאחרי שנתיים, ילדים שטופלו רק על ידי טיפול התנהגותי (אימון על ידי ההורים, מעורבות של בית הספר ומחנה קיץ מיוחד) היטיבו לתפקד בדיוק כמו ילדים שקיבלו תרופות במינון גבוה, אומר החוקר הראשי, ויליאם פלהם מאוניברסיטת בפאלו. כמו כן, רק עוד 8% מן הילדים שקיבלו טיפול התנהגותי עברו לטיפול תרופתי בתום השנה השנייה, דבר המראה שההורים בקבוצה זו היו מרוצים מן הטיפול ההתנהגותי.
תוצאה זו, שהתקבלה לאחר שנתיים, עומדת בניגוד לתוצאות שהתקבלו מאותו מחקר לאחר 14 חודשים, שהראו שטיפול התנהגותי הוא מעט פחות יעיל מתרופות במינון גבוה. על אף שרוב המומחים תומכים בטיפול התנהגותי בשילוב עם תרופות כשהדבר נדרש, האפשרות היחידה המוצעת היא בדרך כלל טיפול תרופתי. “הורים צריכים לדעת שיש טיפולים חלופיים,” טוען פלהם.
היכולת למתן תסמינים על ידי טיפול ואימון התנהגותיים מרמזת שייתכן שילדי ADHD רבים אינם זקוקים לתרופות. אבל גם טיפול התנהגותי וגם אימון זיכרון העבודה דורשים התמדה וסבלנות של ההורים, של המורים ושל המטפלים. אין זה קל בחברה לחוצה בזמן ונדרשת עבודה רבה יותר מלבלוע כדור.
המוח – דכאונות והתמכרויות
אתר סיינטיפיק אמריקן בעברית בו ניתן לרכוש מנוי לכתב העת
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~280160743~~~58&SiteName=hayadan
