ניו סיינטיסט: וירוס מסתורי מפחית סכנת התפתחות איידס אצל נשאים

מחקר מפתיע: וירוס GBV-C שנשאי איידס נדבקים גם בו, מפחית את התמותה ומעכב את התפתחות מחלת האיידס

אבי בליזובסקי

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/gbvc1.html

נשאי איידס, שנפגעו גם פגיעה משנית מוירוס מסתורי, נראים כי פוחת הסיכון כי יפתחו איידס וימותו מן המחלה. כך עולה ממחקר חדש.
עד שש שנים לאחר ההדבקה הראשונית ב-HIV, אנשים שבדמם נמצא הוירוס השני, GB virus C (GBV-C), סיכוייהם שלא למות מאיידס גבוהים פי שלושה מגברים שלא נדבקו בוירוס השני.
הבנת הדרך שבה הוירוס מגן נפני איידס ומוות יכולה להוביל לדרכים חדשות להלחם ב-HIV, אומר ג'ק סטאפלטון מאוניברסיט איווה, באיווה סיטי, אחד החוקרים הראשיים. “אנחנו מוכנים להסתכל על הוירוס הזה יותר מאשר אי פעם ולנתח את הביולוגיה שלו” אמר סטאפלטון. “אני סבור שחוקרי איידס רבים יבינו זאת וזה יהיה שדה חם ביותר.”
“עד כה, היו ספקות רבות ואנשים לא האמינו כי ההשפעה האנטי ויראלית של הוירוס הזה אכן קיימת”, אומר רוג'ר פומרנץ מאוניברסיטת תומס ג'פרסון בפילדלפיה, פנסילבניה. “המחקר הזה שם קץ לויכוח”.
צוותו של פומרנץ פרסם מחקר קטן יותר ב-2003, שגם הוא רמז על התפקיד המגן של GBV-C על נשאי איידס.

תופעה מוזרה
GBV-C התגלה לפני פחות מעשור. הוא נחשד לראשונה כגורם מחלות כבד, משום שהוא קרוב גנטית לוירוס הפיטטיס C. ואולם מחקרים של אלפי חולים לא הצליחו להוכיח את הקשר הזה או כל קשר למחלות אחרות. “בנקודה זו, מרבית החוקרים בעולם הפסיקו לחקור את הוירוס” אמר סטפלטון” וכל מה שנשאר היו חוקרים HIV שהתעניינו בתפקיד של ההדבקה הכפולה.”
באופן אירוני, כולם העריכו שהוירוס יכול רק להרע את מצבם של הנשאים, ואולם חוקרים אחדים החלו לדווח על תופעה מוזרה – בכמה מטופלים, GBV-C נראה כמגן עליהם מפני האיידס. התוצאה היתה כל כך לא צפויה – אין שום תקדים לכך שוירוס אחד דוחק וירוס אחר בכל תולדות הרפואה – ולפיכך מעט מאוד חוקרים האמינו לתוצאות. אחת הסיבות לכך היא כי הדיווחים עסקו בקבוצות קטנות של מטופלים ולא סופקו נתוני רקע מספיקים או משום שקבוצות אחרות לא מצאו קשר בין הוירוס ובין התפתחות האיידס.
לפיכך סטאפלטון ועמיתיו התמקדו על אחת מקבוצות הנשאים שנחקרה היטב, הקבוצה מורכבת מהומוסקסואלים. כמה מהמשתתפים במחקר נושאים את הנגיף מ-1984, ועורכים בדיקות דם מדי חצי שנה. בתוך הקבוצה, זיהו החוקרים 138 גברים שמועד הדבקם מוערך בסדר גודל של שנה וישנם נתונים טובים אודות התפתחות מחלתם.
כאשר הם ניתחו את דגימות הדם כדי לעקוב אחר GBV-C, התוצאות היו מדהימות. עד 18 חודשים לאחר ההדבקות באיידס, לא היה הבדל במשך ההשרדות בין חולים הנגועים גם ב GBV-C לקבוצה של אלו שלא נפגעו. ואולם אחרי שש שנים, ההשפעה של הוירוס היתה דרמטית. שיעור השרידות בקרב גברים שהיו נגועים ב- GBV-C, 75 אחוזים מהם עדיין חיו לעומת 39 אחוזים מאלו שהיו נגועים באיידס אך לא ב- GBV-C. הקבוצה המסוכנת ביותר היתה של אלו ש”איבדו” את וירוסי ה- GBV-C מתישהו בשש השנים הראשונות – רק 16 אחוזים מהם שרדו.

לידיעה בניו סיינטיסט
ידען חידושים ברפואה

“יהיה הרבה יותר גרוע לפני שיהיה קצת יותר טוב”

מאת יובל דרור

נגיף האיידס הולך ומפתח עמידות בפני המגוון הרב של התרופות המוצעות נגדו. תרופה חדשה מנסה למנוע ממנו לחדור לתא, אבל הנגיף כבר החל לעקוף גם אותה. פרופ' קלוטט בונאוונטורה, אחד מחוקרי האיידס הבכירים בעולם, שביקר בארץ בשבוע שעבר, לא רואה אפשרות שהאדם ינצח במלחמה הזאת

פרופ' בונאוונטורה. “בכל פעם שאנחנו מצליחים לתת לחולים עוד כמה שנות חיים, אנחנו דוחפים את הווירוס להשתנות ולהתחזק”

“בכל פעם שאנחנו מצילים חולה, אנחנו מצילים גם את הווירוס שגרם למחלה. זה מאוד מתסכל”, אומר פרופ' קלוטט בונאוונטורה, אחד מחוקרי האיידס הבכירים בעולם. “נראה שהמחלה הזאת תמשיך ותלווה את האנושות עוד כמה מאות שנים”, הוא מוסיף.

בונאוונטורה הוא מנהל מעבדת מחקר בבית החולים “Germans Trial i Pujol” שבעיר בדלונה בספרד. הוא נחשב לאחד החוקרים הוותיקים בתחום ומופקד על צוות של 60 חוקרים נוספים, מספר עצום במונחים ישראליים. לישראל בא כדי להשתתף בכנס שאירגנה חברת “רוש”, העוסקת בפוזאון (Fuzeon), תרופה חדשה שפותחה למען חולי האיידס.

בונאוונטורה מתמחה בתחום המציק ביותר לחוקרי הנגיף: יכולת הנגיף לפתח עמידות בפני תרופות. יכולת זו הופכת אותן עם הזמן לבלתי יעילות. על פי ההערכות, כמחצית מכלל הטיפולים בחולים הנמצאים בשלבים מתקדמים של המחלה, ושנוטלים תרופות שתפקידן למנוע את התפשטות נגיף האיידס בגוף, נכשלים מכיוון שהנגיף מצליח לפתח עמידות בפני התרופות. זאת ועוד, מספר גדל והולך של חולים חדשים, שנדבקו במחלה באחרונה, נדבקו בזן של HIV המצליח לחמוק מכל התרופות שאמורות לעכב אותו.

בונאוונטורה מסביר שהסיבה לכך נעוצה באופיו המיוחד של הנגיף. “HIV הוא וירוס השייך לקבוצת וירוסים המכונים רטרווירוס. מה שמיוחד בווירוסים מהסוג הזה הוא שהם הופכים מולקולות ר-נ-א למולקולות ד-נ-א. הווירוס חודר לתא אנושי ומחדיר לתוכו את הר-נ-א, המידע הנגיפי שלו. אחרי סדרה של תהליכים שמתרחשים בתוך התא נהפך הר-נ-א למידע תורשתי מסוג ד-נ-א. מרגע זה הווירוס יכול להתרבות. הוא דומה לסוס טרויאני שהשתלט על מבצר והופך אותו למפעל שמייצר עוד סוסים טרויאניים, שישתלטו על מבצרים נוספים”.

מה שהופך את הנגיף לבעייתי כל כך הוא היותו נגיף פגום. “בכל פעם שהוא מעתיק את עצמו לתא, הוא עושה זאת עם שגיאה”, מסביר ד”ר ג'וני שפירא מבית החולים תל השומר, המלמד גם באוניברסיטת סטנפורד ואשר אירח את פרופ' בונאוונטורה. “משום כך, בכל פעם שהוא נכנס לתא, המידע שמועבר אל הד-נ-א של התא הוא מידע מעט שונה. כתוצאה מכך הווירוס מייצר מוטציות באופן אקראי ובלתי סופי, והן אלה שמאפשרות לו לחמוק מהתרופות”.

שפירא מדגיש שבניגוד למה שנהוג לחשוב, האיידס אינו נגיף אלים במיוחד. “הווירוסים שהורגים את החולה תוך יום-יומיים, כמו האבולה, הם וירוסים מושלמים. אבל הם הורגים את המארח שלהם לפני שהוא מספיק להדביק אנשים נוספים ולכן הם אינם נפוצים. האיידס הוא וירוס פגום, אך הוא לוקח את הזמן שלו. הוא יושב בתוך התא ומחכה. הוא לא ממהר לשום מקום. הוא נותן לחולה להדביק אנשים נוספים במשך שנים עד שהוא מרים את הראש ומתחיל להכות את המערכת החיסונית שלו”.

20 אלף דולר לשנה

באופן פרדוקסלי, דווקא התרופות שפותחו בעשור האחרון חיזקו את הנגיף. “למשחק נכנסים חוק המספרים הגדולים ודרווין”, אומר בונאוונטורה. “הווירוס משתנה כל הזמן ואותה מוטציה שלו שלא מצליחה לעמוד מול התרופה מתה. לכן, בכל פעם שאנחנו מצליחים לתת לחולים עוד כמה שנות חיים, אנחנו דוחפים את הווירוס להשתנות ולהתחזק מול התרופות שלנו”.

אף על פי כן, השניים לא ממליצים להימנע מנטילת תרופות. “לפני יותר מעשור, כאשר עדיין לא היו בכלל תרופות, חולים מתו כמו זבובים. לא היה לנו איך לעזור להם”, אומר שפירא. “היום יש אנשים שסבורים שאם נדבקים במחלה, זה לא נורא; לוקחים את התרופות וממשיכים לחיות. התלונות שאנחנו מקבלים היום הן לא שהחולה עומד למות, אלא שתופעות הלוואי של התרופה שהוא לוקח מציקות לו כאשר הוא עושה סקי. במובן הזה עשינו את מה שנחשב לפני עשור לבלתי ייאמן”.

ובכל זאת הטיפול הקליני בחולים מסובך ובעייתי. “HIV הוא וירוס בלתי סלחני”, מאבחן שפירא. “אתה יכול להיות צייתן ולעמוד במשטר התרופות ב-90% מהמקרים, אבל מספיקים אותם 10% שבהם תשכח לקחת את התרופות כדי שהווירוס יכה בך”. לדבריו, כאשר הנגיף מפתח עמידות בפני התרופות, יש לבצע שלוש פעולות. “לעשות בדיקה, שמלמדת מה בווירוס השתנה; להשתמש במומחה דוגמת בונאוונטורה, שיודע לומר לפי השינוי של הווירוס אילו תרופות יש לקחת; ולבסוף, יש צורך בחברות תרופות שיפתחו תרופות חדשות”.

לדבריו, פיתוח התרופות נגד איידס הצטיין בקצבו המהיר ויצר ארסנל מרשים של תרופות. “תוך עשור פיתחו חברות התרופות 20 תרופות שונות נגד המחלה. אין לכך תקדים בשום מחלה אחרת”, הוא אומר.

בהקשר הזה אומר בונאוונטורה כי ייתכן שקפיצת דרך משמעותית התרחשה לפני שנה. מדובר בתרופה פוזאון, המוכרת גם בשם T-20, שפותחה על ידי החברות “טרימריס” ו”הופמן לה רוש” וקיבלה את אישור רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA). התרופה חנכה קטגוריה חדשה של תרופות הנלחמות בנגיף.

בונאוונטורה מסביר. “בעבר, כל התרופות נלחמו בנגיף אחרי שהוא נכנס לתא. פוזאון היא התרופה הראשונה העוצרת את הנגיף בדלת, עוד לפני שהוא ממזג את עצמו לתוך התא” (משמעות המלה fuse באנגלית היא “מיזוג”). מבחני השלב השלישי בניסוי התרופה, שיושמו על חולים שהנגיף שבגופם פיתח עמידות בפני כל שאר התרופות שבשוק, הוכתרו בהצלחה. לדברי שפירא, “לפני כמה שנים, כשרק הציגו את הרעיון, היו אנשים שביטלו אותו כבלתי רציני. אף אחד לא האמין שניתן למנוע מהנגיף לחדור לתא. היום נראה שהמפנה שהתרופה עומדת ליצור במלחמה בנגיף דומה למפנה שהתרחש ב-96', אז החלו לתת לחולים את קוקטייל התרופות המשולש”.

בשלב זה התרופה ניתנת בעיקר לחולים ששום תרופה אחרת לא סייעה להאט את קצב התפשטות הנגיף בגופם. בונאוונטורה טוען שגישה זו שגויה. “מניסויים שביצענו עולה שהטיפול בפוזאון, יחד עם כל תרופה אחרת שהווירוס לא פיתח עמידות בפניה, הוא הטיפול הטוב ביותר ביחס לכל טיפול אחר שמציע היום עולם הרפואה”. בונאוונטורה בודק כעת אם כדאי לתת את התרופה לזמן קצר דווקא לחולים חדשים, כדי להאט את קצב התפשטות הנגיף למינימום האפשרי – ואז להתחיל במשטר המבוסס על מתן תרופות אחרות.

ואולם, לפוזאון שני חסרונות בולטים. הראשון: יש להזריק אותה לגוף פעמיים ביום, בניגוד לרוב התרופות האחרות נגד איידס הנלקחות דרך הפה. החיסרון השני הוא מחירה העצום: 20 אלף דולר במשך שנה, פי ארבעה ממחיר התרופה השנייה הכי יקרה המוצעת לחולי איידס. פוזאון לא נכנסה עדיין לסל התרופות הישראלי. “זה בלתי ייאמן בעיני”, אומר שפירא. “תמיד היו קיטורים בקשר לסל התרופות, אבל מעולם לא היה מקרה שתרופה מהסוג הזה, שבאופן חד משמעי מסייעת לחולי איידס, לא מוצעת בכלל לחולים הישראלים. היום אין חולה אחד בישראל שמטופל בתרופה”, הוא אומר.

רחוקים משיא המחלה

למרות הצלחתה של פוזאון, לשניים אין אשליות. בסופו של דבר הנגיף עשוי לפתח עמידות גם בפניה. למעשה, כבר כיום יש מוטציות של HIV המצליחות לחדור לתא אף על פי שהחולה מקבל את הטיפול. כעת נשאלת השאלה, כמה זמן יידרש עד שהמוטציות הללו יתפתחו אצל מספר מספיק גדול של אנשים, מצב שיגרע מיכולתה של התרופה להתמודד עם הנגיף.

“אני מאמין שמבחינת התפשטות המחלה, יהיה הרבה יותר גרוע לפני שיהיה קצת יותר טוב”, אומר בונאוונטורה. “אנחנו רחוקים מהשיא. בעולם ימותו דורות של אנשים מהמחלה בלי שנוכל לסייע להם. זהו וירוס שאינני רואה בשלב הזה כיצד אנחנו מנצחים אותו”.

שפירא מנסה להיות קצת יותר אופטימי. “בעבר, אף אחד לא האמין שניתן להילחם בווירוסים. היום אני חושב שכבר בתקופת חיינו יהיו בידינו הכלים לרפא אנשים שחלו באיידס. העובדה שכל כך הרבה אנשים עובדים על מציאת תרופה גורמת לי להאמין שמישהו בסוף יעלה על הנוסחה המנצחת. אולם בדומה לבונאוונטורה, אני מאמין שיחלפו מאות בשנים עד שנצליח להכחיד את המחלה, כפי שעשינו למחלות אחרות דוגמת פוליו או אבעבועות שחורות”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~784126078~~~165&SiteName=hayadan