ואנגארי מאתאי, לוחמת קנייתית למען שימור הסביבה וזכויות נשים, היא האשה האפריקנית הראשונה שזוכה בפרס
מארק לייסי, ניו יורק טיימס, הארץ, וואלה!
ואנגארי מאתאי, שלשום. לקחה חלק גם במאבקים לביטול החוב החיצוני של ממשלות אפריקה ונגד ההשתלטות של האליטות באפריקה על הקרקעות הציבוריות
https://www.hayadan.org.il/peacenobel2004.html
ניירובי. ואנגארי מאתאי, פעילת איכות הסביבה מקניה, היא זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2004; מאתאי עומדת בראש תנועה ששתלה כ-30 מיליון עצים בקניה וברחבי אפריקה, והיא אחת מהלוחמות הבולטות בארצה למען זכויות נשים. בנימוקיה לבחירה הודיעה ועדת פרס נובל כי הזוכה היא “מופת ומקור השראה לכל האפריקאים שנלחמים למען פיתוח צודק, דמוקרטיה ושלום”.
במשך עשרות שנות פעילותה בקניה ובשאר אפריקה, ספגה ד”ר מאתאי חבטות ממשטרת פיזור ההפגנות, הוקעה על ידי הממשל כחתרנית, והושמה ללעג על מאמציה לקדם זכויות נשים במדינה שבה הגברים שלטו מאז ומעולם; אבל היא לא ויתרה. חבריה בקניה המשילו אותה אתמול לעץ איתן – אולי אחד מעצי הפיקוס או הבוקיצה שנטעה ברחבי קניה. תנועת הנשים של מאתאי, בת 64 ווטרינרית בהכשרתה, קמה באמצעות אותם עצים.
מאז החלו מגמות המודרניזציה והעיור המואצות באפריקה, הלכה כריתת העצים וגברה; יערות שלמים נעלמו, וסחף הקרקעות שנגרם מכך פגע אנושות בחקלאות ובכפרים הסמוכים, שלא יכלו יותר להשיג עץ לבערה ולצרכים אחרים. מאתאי ידעה על כל זה, ולבסוף לא יכלה יותר להבליג: ב-1977 היא גייסה כמה נשים, ושתלה שתילים בודדים בחצר האחורית שלה. זו היתה תחילתה של “תנועת הרצועה הירוקה”.
התנועה גדלה, וכיום היא כוללת מאות משתלות ברחבי אפריקה, שבהן ניתנים שתילים בחינם לנשים
הנוטעות אותם באדמות ציבוריות ופרטיות. על כל עץ שנקלט מקבלת האשה שנטעה אותו סכום כסף קטן. עבור נשים רבות ביבשת, שחיות על הגבול הדק שבין רעב להישרדות, נטיעת העצים היא מעשה טוב, שגם עוזר להן לגמור את החודש.
“אנחנו מנסים לגרום לנשים להבין שהן יכולות לשנות”, אמרה מאתאי לפני כמה שנים. “אנחנו מנסים להעניק לאנשים את הכוח, להראות להם שהם יכולים לבנות – וגם להרוס – את הסביבה”.
כשמפלגת השלטון בקניה ביקשה להקים גורד שחקים במרכז פארק שנמצא בלב ניירובי, הגנה מאתאי על התושבים המשתמשים בשטחים הירוקים המצומצמים שיש בעיר הקשה והצפופה הזו. היא יצאה להפגנות נגד ההחלטה ועוררה בכך את זעם הממשלה, שהחליטה שתנועתה היא חתרתנית. מאתאי לא ויתרה, והמשיכה להאבק. האליטה השלטת שדחפה להקמת הבניין נאלצה לבסוף לסגת מהתוכנית.
“היא תמיד לימדה אותנו להאמין בעצמנו. היא אמרה לנו שמה שצודק צודק, גם אם כל העולם עומד נגדך”, אומרת ונגי'רה, אחת משלושת ילדיה. “'אין דבר שהוא בלתי אפשרי', זה עוד משהו שהיא תמיד אמרה לנו. יש לה להט אמיתי להיאבק למען מה שהיא מאמינה בו. יש להבה בלב, והיא ניסתה להעביר לנו קצת ממנה”.
עבודתה של מאתאי לא התמקדה רק באקולוגיה; היא היתה פעילה חשובה גם במאבק לביטול החוב החיצוני של ממשלות באפריקה, ונלחמה נגד השתלטות על קרקעות ציבור בידי האליטות באפריקה. השחיתות באפריקה נמצאת במקום גבוה במיוחד ברשימת המאבקים שלה, שכן היא נתקלה בה, לטענתה, בעת משפט הגירושים שלה בראשית שנות ה-80. בעלה, שהיה חבר פרלמנט, האשים אותה אז שנאפה עם חבר פרלמנט אחר. מאתאי הכחישה את האשמותיו, אך השופט פסק לבסוף נגדה. היא האשימה אותו שהוא מושחת ואינו כשיר למילוי תפקידו – ונשלחה לכלא ללילה.
העימות הקשה ביותר שלה עם הממשלה אירע ב-1992, אז הובילה הפגנות ושבתה רעב כדי להביא לשחרור אסירים פוליטיים מהאופוזיציה. נשיא קניה אז, דניאל ארפ מוי, הורה למשטרה לתקוף את מאתאי ונשים אחרות. השוטרים לא היססו בביצוע הפקודה, והיכו אותה עד אובדן ההכרה.
קניה עברה תהליך מואץ של ליברליזציה פוליטית מאז. ב-2002 נבחרה מאתאי לפרלמנט כנציגת מחוז הר קניה. שם היא היתה שלשום, בביתה השליו ומוקף העצים שלמרגלות ההר, כשקיבלה את שיחת הטלפון והתבשרה על זכייתה בנובל לשלום. “אני המומה לגמרי, ומאוד מאוד מאושרת”, היא אמרה בדמעות לעשרות העיתונאים שניסו ליצור איתה קשר בדקות שלאחר מכן.
מאתאי מספרת כי הר קניה הגבוה והמוצק, שאת פסגתו רואים מחלון ביתה, היה מקור ההשראה שלה לאורך השנים. גם מאתאי עצמה היא מקור השראה לנשים רבות, ותפקידה כמודל לחיקוי יתעצם מאוד אחרי שהפכה לאשה האפריקאית הראשונה שזכתה בפרס נובל לשלום.
הכרה במאבק לשימור הסביבה
מאת צפריר רינת
ההחלטה להעניק פרס נובל לשלום בפעם הראשונה עבור מאבק למען שימור הסביבה, משקפת את ההכרה הגוברת בעולם בכך שפעילות זו היא חלק בלתי נפרד ממאבקים למען צדק חברתי ולביטחון באזורים שבהם יש סכסוכים על משאבי טבע. זאת היתה גם המסקנה של סוכנות האו”ם למען הסביבה (UNEP) שמרכזה בקניה, ולכן שמחו ראשיה במיוחד על זכייתה של ואנגארי מאתאי בפרס נובל לשלום. ראש הסוכנות, קלאוס טופפר, הגדיר את הזוכה, ואנגארי מאתאי, כאחת המגינות הנחרצות ביותר על הסביבה, השלום והדמוקרטיה.
כבר בשנות ה-70 וה-80 היו פעילים למען הסביבה מעורבים במאבקים חברתיים ופוליטיים. אחד הבולטים שבהם היה צ'יקו מנדס, שנלחם למען שימור היערות בברזיל והגן על זכויות העובדים במטעי הגומי, ונהרג במאבק זה. פעילים רבים למען הסביבה בדרום אמריקה דאגו לשמירת זכויותיהם של אינדיאנים התלויים בקיום יערות גשם. פעילה בולטת אחרת בתחום הסביבתי, ונדנה שיווה מהודו, נאבקת להגן על זכויות התושבים באזורים כפריים בהודו שמצאו את עצמם מול תוכניות להקמת סכרים שמאיימים על הסביבה ועל בתיהם.
התנועה הסביבתית בעולם הולכת ומטמיעה לתוכה את הקשרים ההדוקים בין ההיבטים החברתיים והפוליטיים להיבטים הסביבתיים, כמו פגיעה בבריאות או ניצול משאבי טבע. המסר של התנועה הסביבתית הוא שמאבק לצדק חברתי מחייב דאגה לזכויות בסיסיות, ואחת מהן היא הזכות לחיים בסביבה בריאה ונקייה. מסר נוסף הוא שבכל מקום שבו יש מאבקים על משאבי טבע הנמצאים במחסור, יש סבירות גבוהה למתיחות היוצרת מלחמות. לכן, למשל, פועלים ארגונים סביבתיים במזרח התיכון לפתרון בעיות המים.
ידען פרס נובל
ידען הסביבה – כדור הארץ
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~974464450~~~186&SiteName=hayadan
