נא להכיר: נס”א הישראלית

חשיפה ראשונה: כך פועל בסיס הניסויים הסודי של צה”ל * “ההתמודדות עם לחצי התעשיות הביטחוניות לא קלה”

עמיר רפפורט, מעריב 4/7/03

צילום: אלי דסה ודובר צה'ל
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/israelinasa.html

עשרות אלפי הנהגים שחולפים מדי יום בחלקה המערבי של ראשון- לציון יכולים רק לנסות להציץ מבעד לגדר, שתוחמת אחת מרצועות החוף היפות (והיקרות) במדינה, ואשר משתרעת מקצה שכונת פואבלו אספניול בראשון- מערב ועד חולות פלמחים. לא ניתן להיכנס לתוך רצועת החוף המגודרת הזו, משום שהיא הופקעה מן המתרחצים ומכל תוכנית פיתוח אפשרית לטובת אחד הבסיסים הסודיים של צה”ל: בסיס הניסויים פלמחים. זהו הבסיס שבו נבחנות מערכות הלחימה המתקדמות ביותר המפותחות בארץ, וכלי הרכב הצבאיים.

הצצה נדירה שהתאפשרה בשבוע שעבר לעסקים אל מעבר לגדרות, חושפת, כי בסיס הניסויים לא רק יושב על קרקע יקרה, אלא גם מנוהל כחברה קבלנית שגובה כספים מכל גורם במערכת הביטחון, כולל יחידות צה”ל, שרוצות לבצע
בו ניסויים.
ליחידת הניסויים של צה”ל יש שם בעל צליל שנשמע יומרני מעט – נס”א (ניסויים ואבטחת איכות. אין, כמובן, שום קשר לנאס”א, סוכנות החלל האמריקנית). היחידה שייכת, למעשה, ליחידה הטכנולוגית (יחט”ל) של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה במטה הכללי. בעבר הי ו לצה”ל יחידות נפרדות
לניסויים ולאבטחת איכות. נס”א היא, למעשה, מיזוג של שני התחומיםהללו, ולכן החיילים והמהנדסים של היחידה לא נמצאים רק בשטחי הניסויים של פלמחים, אלא פזורים גם במפעלים ביטחוניים ברחבי הארץ שמספקים אמצעי
לחימה לצה”ל, כדי לבחון את תהליכי הייצור שלהם.

היחידה המאוחדת מוקמה על החוף כדי לאפשר ניסויי ירי המכוונים אל עבר הים.
לנס”א עוד שטח אש ענק בדרום, צמוד לגבול ישראל- מצרים, שנועד לניסויי יבשה שבהם צריך לבחון גם את צורת הפגיעה של הפגזים בקרקע ואת ההתפזרות שלהם, ולא רק את הירי עצמו, כפי שניתן לעשות בפלמחים. בשני שטחי האש יחד נערכים עשרות ניסויים בכל יום. אגב, לחיל האוויר ולרשות
לפיתוח אמצעי לחימה (רפא”ל) יש עוד שדה ניסויים מתקדם ביותר בנגב, שאינו שייך לנס”א, אבל שם ההכנות לניסויים המורכבים מתחילות שבועות לפני כל ניסוי, ולכן נערכים בו רק ניסויים אחדים בשנה, המיועדים בעיקר לבחון פצצות
אוויר.
בבסיס הניסויים של נס”א בפלמחים יש מאות מתקנים ממוחשבים שמודדים את מהירויות הלוע של הכדורים, את עמידות המיגון ואת ביצועי המנועים. למשל,
כל טנק מרכבה חדש של צה”ל עובר בפלמחים סדרת ניסויים מקיפה לפני שהוא נכנס לשירות.

עצמאים בשטח

מפקד נס”א, אל”מ איצ'ה אוכמן, הוא מהנדס מכונות שהתחיל את דרכו כקצין צעיר, הגיע ליחידה ממסלול העתודה האקדמית, וטיפס בה עד שמונה לעמוד בראשה. “למעשה, יחידת הניסויים היא עסק כלכלי לכל דבר”, אומר אוכמן,
שמגלה כי תקציב הניסויים השנתי שלה הוא לא פחות מ- 85 מיליון שקל. התקציב מתבסס על 'הכנסות' היחידה. למשל, אם מפקדת זרוע היבשה של צה”ל רוצה לערוך ניסוי לג'יפ שישמש מפקדים בשטח, נס”א גובה ממנה כסף.

השיטה שבה יחידה צבאית מתנהלת כחברה אזרחית, נועדה לעודד אותה לחסוך בהוצאות השוטפות שלה, וכן לעודד את הגופים הזקוקים לניסויים לערוך אותם על- פי בסיס כלכלי. נס”א גובה כספים גם מגופים אזרחיים, כמו תע”ש וחברות
ביטחוניות אחרות, שנדרשות לשלם בממוצע כ- 15 אלף שקל עבור יום ניסוי. לדברי אוכמן, המיתון מורגש גם ב'שוק' של צה”ל: “כמו באזרחות, גם אצלנו המצב הכלכלי לא קל. בגלל הקיצוצים בתקציב הביטחון, כל גוף שוקל כמה
פעמים לפני שהוא עורך ניסוי, ולכן גם אנחנו צריכים להצטמצם”.

אחת הסוגיות הלא פשוטות שנס”א מתמודדת עימן היא לחץ מצד הגופים והחברות שמייצרים את אמצעי הלחימה והמיגון עבור צה”ל, ושהיא בוחנת את תוצרתם. בתוך בסיס פלמחים, לדוגמה, מתקיים בימים אלה ניסוי שבמסגרתו
הוקמו גדרות התרעה בידי מספר יצרנים, כדי שצה”ל יכריע איזו גדר מתאימה ביותר לשימוש ביישובי השטחים.

“אנחנו לא נאיבים”, אומר אוכמן, “הלחץ עצום. יש חברות ששוכרות אלופים במילואים, שמגיעים לשטח הניסויים ומצלמים את הגדרות של החברות המתחרות, למרות שאסור להם, משום שהם חושבים שהחיילים הזוטרים לא יעירו
להם. אנחנו ערים גם לאפשרות שיהיו טכנאים של חברות מסוימות שינסו לחבל בגדרות של חברות מתחרות, בזמן שהם באים כביכול לתחזק את הגדר שלהם,
ואנו פועלים כדי למנוע את זה”.

ניסויי תערובת

הלחץ קיים גם במפעלים העובדים עם יחידת הניסוי ברחבי הארץ. רס”מ דנה חליבה, נגדית ביחידה, מספרת כי מפעל שאמור לייצר עבור כוחות היבשה אמצעי אופטי כלשהו, מתקשה בימים אלה לספק את הסחורה. “מצד אחד, חשוב
לנו שהמפעל יצליח ושלעובדים תהיה פרנסה, וגם שהמוצר יגיע ללוחמים שזקוקים לו”, אומרת חליבה. “מצד שני, המוצר פשוט לא טוב. בלית ברירה הצבנו למפעל אולטימטום אחרון לעמוד בניסויי הפיתוח בהצלחה לאחר סדרת
כישלונות, ואם הוא לא יעמוד במבחן אחרי כל ההזדמנויות שנתנו לו, לא תהיה לנו ברירה אלא לפסול את המוצר”.

האם יכול להיות טעם לפגם בכך שחלק מאנשי היחידה מוצבים במפעלים אזרחיים, סועדים עם העובדים בחדרי האוכל ואחר- כך צריכים לבקר את מה שהם
מייצרים?
אוכמן: “זה נושא בעייתי שאנחנו חושבים עליו לא מעט. מבחינתי, עדיף היה שאנשים של היחידה – לא רק שלא יאכלו עם העובדים בחדר האוכל, אלא גם לא ייסעו בהסעות עם העובדים. אבל לפעמים אין לנו ברירה אלא לאשר הסעות
כאלה, פשוט כי אין לנו מספיק כלי רכב ואין תחבורה ציבורית למפעלים הביטחוניים. כדי למנוע קשר הדוק מדי בין בוחנים לבין עובדים, אנחנו משתדלים להעביר אנשים ממקום למקום מדי פעם וגם לערוך ביקורות חיצוניות. צריך להבין שלא כל מבחן זוכה לביקורת צמודה, אבל אנחנו משתדלים לערוך
ביקורת כזו ככל שניתן. זאת בעיקר מאז שלפני 4 שנים, התגלתה פרשת הונאה במפעל שסיפק כוונות לא תקינות לכלי נשק של צה”ל – אחרי שסמכו על הבדיקה העצמית שלו.

“ההתמודדות עם הלחצים של התעשיות הביטחוניות בהחלט לא קלה. היו מקרים שמנהלים הטיחו בבוחנים האשמות שכפיהם לא נקיות. היו מקרים שאמרו להם:
'בגללכם 30 עובדים יפוטרו'. העמידה בלחץ לא קלה, במקרים רבים חילוקי הדעות מגיעים לשולחני כמפקד היחידה”.

בבסיס הניסויים בפלמחים נזהרים מאוד מפני תאונות ותקלות, בשל היקפי הירי העצומים של כלי נשק, שחלקם נמצאים בתהליכי ניסוי ראשוניים בלבד ולכן רמת הבטיחות שלהם אינה ידועה. כאשר בוחנים טנקים או ג'יפים, למשל,
הבוחנים צריכים להביא את התותח והמנוע לקצה גבול היכולת שלהם, הרבה מעבר למגבלות הבטיחות הרגילות, כדי לבחון את העמידות בתנאים הקיצוניים
ביותר – דבר שכרוך בסיכון.
“ניסויי רכב בתנאים קיצוניים נעשים בידי נהגים מקצועיים”, אומר אוכמן. “את רוב הניסויים בירי אנחנו משתדלים לבצעבבקרה מרחוק. כל ניסוי מתועד במצלמות, שמסוגלות להפריד תמונות במהירות של חלקיקי שנייה”. על
הסיכויים לתאונה, מוסיף אוכמן: “אנחנו משתדלים שלא לעמוד ליד אמצעי הירי עצמם, כי גם אם הסיכוי לתקלה הוא אחד למיליון, אנחנו אכן יורים מיליון פעם, אז בסופו של דבר תקרה תקלה. בזמן הניסויים, מערכת של מחסומים אוטומטיים
בבסיס חוסמת את הכניסה לשטחים שעלולים להיות מסוכנים”.

צפיפות ביבשה, באוויר ובים

מיקומו של שטח הניסויים על רצועת החוף בלב המדינה בעייתי ביותר. נס”א נאלצה להעביר בשנים האחרונות חלק מהניסויים השוטפים שנערכים באש כבדה לאזורים הדרומיים יותר של הבסיס, ליד קיבוץ פלמחים, כדי למנוע רעש באזורי
הבנייה המתפתחים של מערב ראשון- לציון, הצמודים לחלק הצפוני של הבסיס.
בבסיס מרגישים את הצפיפות לא רק נוכח הדיירים בשכונות הסמוכות, אלא גם נוכח הסירות בים ואפילו המטוסים באוויר. “אנחנו יורים רק לשטחים של מעבר
לקילומטר אחד, שבהם הים כבר עמוק דיו כדי שלא נצטרך להתעסק עם סילוק פצצות במקרה שיש נפלים”, אומר אוכמן. “אורך רצועת הים ש'שייכת לנו' הוא
17 קילומטר. ספינות יודעות לתאם איתנו מעבר בתוך השטח כדי שלא להיפגע מניסויים, ואם יש דייגים שאינם מודעים למגבלות, אנחנו מזהים אותם במכ”ם ויוצאים להרחיק אותם”.

על המטוסים, אומר אוכמן: “כשאנחנו מתחילים את הניסויים בבוקר, אנחנו מודיעים על כך למגדל הפיקוח בנתב”ג, כדי שהמטוסים לא יעברו מעלינו. בשנה שעברה, כאשר התעוררה בעיה עם מטוסים של אל על משום שחרדים לא
רצו לעבור מעל בית- העלמין של חולון, ביקשו מאיתנו לאפשר למטוסים לעבור מעל הבסיס בשעות היום במקום מעל בית העלמין, אבל בשום פנים ואופן לא הסכמנו, כי זה היה מחסל את הפעילות שלנו”.
יחידת נס”א מעורבת בימים אלה במגעים בין משרד התשתיות הלאומיות לשותפות הנפט ים תטיס, העוסקים באפשרות שצינור תת- מימי ייפרס ממאגרי
הגז של ים תטיס לכיוון חיפה, דרך האזור בים שמשמש לניסויים. אם יוחלט על הנחת קו הגז, יהיה צורך לסלק את פצצות הנפל מן הים, במבצע ענק שלא היה
כדוגמתו בארץ, ואחרי שהנחת הצינור תושלם, יצטרכו למגן אותו כדי שלא ייפגע מן הפגזים והטילים.

עולה ביוקר

לנוכח אופי הפעילות של היחידה, עולה גם השאלה האם לא כדאי להפריט את היחידה או לבסס את פעילותה על אנשי קבע, שישרתו עד גיל 55 ולא ישתחררו לאזרחות בגיל ,45 בדיוק בשיא הקריירה המקצועית שלהם. סא”ל לירן תובל,
מהנדס שאחראי על תחום החומרים בנס”א, דווקא לא שולל את האפשרות: “יכול להיות שאנשי קבע ביחידה כמו שלנו צריכים לשרת עד גיל מבוגר יותר, אבל צריך להבין שיש יתרונות רבים לכך שיחידת ניסויים כזו היא צבאית”, הוא
אומר, אבל מוסיף: “מעבר לכך, כמעט 200 מהמהנדסים והצוות המקצועי של היחידה הם ממילא אזרחים עובדי צה”ל ולא אנשי קבע”. אל”מ אוכמן: “אני חושב שהבסיס של היחידה צריך להיות מורכב מאזרחים שהם אנשי מקצוע, אבל
צריכים להיות גם מעט אנשי צבא. מפקדים, שעוברים תפקיד מפעם לפעם, מכניסים 'פלפל' בכל יחידות המשנה ומונעים קפיאה על השמרים”.
ומה לגבי רצועת החוף היקרה בלב המדינה, שעליה יושב בבסיס – האם יש סיכוי שצה”ל יפנה אותה בטווח הארוך? קצת מפתיע, אבל ייתכן שהפינוי יתרחש בגלל
אילוץ בלתי צפוי. שטח בסיס הניסויים בפלמחים משתרע על פני לא פחות מ- 7 קילומטרים מן החוף ולרוחב 2 קילומטרים ביבשה. מתברר כי לפני כשנתיים החליטה הממשלה להעביר לאחריות עיריית ראשון- לציון את מרבית שטחי
הבסיס שעד כה לא היו שייכים לאף רשות מקומית, למעט שטח של 700 מטר, אשר בגינו משלם כבר היום משרד הביטחון לעירייה 3 מיליון שקל בשנה.
בהחלטת הממשלה נקבע כי היא תיכנס לתוקף בתוך 15 שנה. כיוון שעברו כבר שנתיים, משרד הביטחון יידרש לשלם עשרות מיליוני שקלים לעיריית ראשון- לציון על כלל השטח בשנים שנותרו עד לכניסת החלטת הממשלה
לתוקף. אוכמן: “אם באמת יהיה מדובר בסכומים של עשרות מיליוני שקלים בשנה, יכול להיות שבעת שהסיפוח ייכנס לתוקף, לא תהיה למפקדי היחידה שום ברירה אלא לוותר על הים ולעזוב”.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~573198372~~~179&SiteName=hayadan