יהיה גדול בהרבה מהסוג'ורנר – רכב השטח של הפת'פיינדר מ1997-
אבי בליזובסקי
בשנת 2003 מתכננת נאס”א לשגר רכב שטח שיהיה אח לרכב ששוגר מתוך המארס פת'פיינדר, תוך שימוש בטכנולוגיות זחילה, הפלה, וניתור. הרכב החדש, הגדול יותר צפוי להגיע לפני השטח של מאדים בינואר 2004 ולהתחיל במסע ארוך של מחקר מדעי, הגדול ביותר שנערך אי פעם על פני המאדים.
ד”ר אדוארד ווילר Weiler, ממשרד מדעי החלל במטה נאס”א בוושינגטון הודיע כי רכב השטח נבחר מתוך שתי אופציות שנבחנו מאז חודש מארס השנה.
“היום אני מכריז על בחירת הרכב, אף כי עדיין לא הוחלט על המשימה המקבילה של חללית שתקיף את המאדים – שזו החלטה קשה יותר.”, אומר ווילר” באותו זמן, אנחנו בוחנים אפשרות להזדמנות מדהימה, כמו גם אתגר, באמצעות שיגור שני רכבים כאלו ב2003 שינחתו בשתי נקודות שונות על המאדים, במקום רק רכב אחד.”
“אנחנו מתכננים את היישום של אופצית שני הרכבים” מוסיף ויילר. “אני מתכוון להחליט על כך בתוך כמה שבועות, כך שהפיתוח יעמוד בלוח הזמנים של השיגור ב2003.”
“באמצעות מוביליות גדולה יותר ויכולת מדעית חזקה יותר לעומת הרכב סוג'ורנר ששוגר מתוך הפאת'פיינדר, החוקרים הרובוטים הללו יוכלו לסרוק 100 מטרים לאורך פני השטח בכל יום מאדימאי (24 שעות ו37 דקות). רכבי המאדים ישאו ציוד מתוחכם והמכשירים שלהם יאפשרו לסרוק אחר עדויות למים נוזלים שהיו עשויים להיות נוכחים שם בעבר, כמו גם בחינת אבני היסוד של הגיאולוגיה של פני השטח.”
“משימה זו תספק לנו לראשונה גיאולוג שדה, אף כי הוא יהיה רובוטי, על מאדים. תהיה לו האפשרות לא רק לקדם פריצות דרך מדעיות, אלא גם לספק לנו נסיון חיוני בקנה מידה מלא של פני השטח, דבר שיסייע לנו במשימות עתידיות, אומר סקוט הובארד Scott Hubbard,, ממנהלי תוכנית מאדים במטה נאס”א. “משימת נחיתה ב2003 יאפשר לנו לחקור את המשותף למאדים ולכדור הארץ.”
לאחר שיגור מטיל דלתא II, ומסע בן 7 וחצי חודשים, החללית תוכל להכנס לאטמוספירה של מאדים ב20 בינואר 2004 בנחיתה רכה כמו זו של פאת'פיינדר, המצנח יפתח ויאטי את החללית למטה, וכריות אוויר יתנפחו לקראת הנחיתה. עם ההגעה לפני השטח, החללית תנתר כתריסר פעמים ועשויה עף להתגלגל כקילומטר. כאשר היא תעצור, כרית האוויר תתנפח ותוציא את האוויר לסירוגין, ומשטחים דמויי עלי כותרת יפתחו ויכוונו את הנחתת לכיוון הנכון שלה, ואז היא תוכל לשחרר את רכב השטח.
בניגוד לפאת'פיינדר, בה עיקר המכשירים המדעיים היו בחללית הנחיתה שנותרה נייחת והרובוט שידר אליה, הפעם הכוונה היא שהרובוט הנייד יהיה תחנה מדעית ניידת.
מיד לאחר הנחיתה, צפויה הנחתת לספק לנו סיור של איזור הנחיתה באמצעות צילום פנורמי בן 360 מעלות בצבע ובתת אדום. לאחר מכן הוא יעזוב את מבנה עלי הכותרת מאחור, ויסע להיכן שהמדענים יכוונו אותו לבדיקות אבנים ואדמה שיעניינו אותם. “הרובר ינוע ביום אחד כמעט את אותו המרחק שעשה הסוג'ורנר בכל שלושת חודשי חייו. סלעים ואדמה ינותחו בסדרה של 5 מכשירים. כלי מיוחד המכונה “RAT” ראשי תיבות של Rock Abrasion Tool ישמש לחשיפת פני השטח של הסלעים לצורך לימוד.
הרובר החדש ישקול כ150 ק”ג, ויהיה לו כאמור טווח של 100 מטרים ביום מאדימאי אחד. בדיקות פני השטח יארכו לפחות 90 ימי מאדים, והדבר מביא את סיום המשימה לקראת סוף אפריל 2004, אך היא תוכל להמשך עוד, בתלות במצבו ה'בריאותי' של הרובר.
ג'ים גארווין, מדען בפרוייקט מאדים של נאס”אאומר כי הרובר יוכל ללמד אותנו הכל אודות פני השטח של מאדים מהגרגרים הקטנים ועד לצוקי הענק. זו תהיה עליית מדרגה בתוכנית חקר המאדים שלנו.”
היבט חשוב של משימת הרובר תהיה לחקור את ההסטוריה האקלימית ואת הסטורית המים באתר הנחיתה. ההערכה היא שפעם היה האקלים המאדימאי חם יותר והכיל מים זורמים, ובכך גם היה פוטנציאל ליצירת חיים כפי שאנחנו מכירים אותם בכדור הארץ.
מיקום אתר הנחיתה טרם נבחר, אך ככל הנראה מדובר באגם יבש או בערוץ נחל – מקומות שבו המדענים מאמינים שהיו פעם מים. האתר יבחר על בסיס חקירות יסודיות מהנתונים שנאספו ע”י מארס גלובל סרוויר, ממשימת המקפת הצפויה של מארס 2001 וממשימות קודמות.
המשימה החלופית, שנמצאת בדיונים היא של מקפת מדעית שתכיל מצלמה המסוגלת לזהות עצמים קטנים- ברוחב של 60 ס”מ, ספקטרומטר הדמיה שתוכנן לחקור עדויות מינרולוגיות לקיומם של מים עתיקים בהסטוריה של מאדים, ומכשירים מדעיים נוספים.
צוותים בJPL (המעבדה להנע סילוני) בפסדינה קליפורניה, וצוות של לוקהיד-מארטין אסטרונאוטיקס מדנבר, קולרדו, ערכו עד כה בדיקות של שתי המשימות.
הפרוייקט אמור להכלל בתקציב נאס”א שמגיש מדי שנה נשיא ארה”ב.ולאחר שיכלל, נדע אם
יצא רובר אחד או אולי שניים
(c) הידען 28.07.2000
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~309723960~~~77&SiteName=hayadan
