נטלי אנג'ייר ניו יורק טיימס
משפחת הצפעיים היא משפחת נחשים גדולה, עתיקה ומגוונת הכוללת יותר מ-200 מינים שמפוזרים על פני כל היבשות בעולם, מלבד אוסטרליה.
חלקם, למשל העכסנים, הם צפעי גומות. אלה מתאפייינים בגומות מיוחדות הנמצאות בין הנחיר לעין, הרגישות לקרינת אינפרא-אדום. כך יכול הנחש לקלוט אותות חום מטורפים ונטרפים כאחד, ולקבל תמונה תרמית של השטח, כמו במכשירים לראיית לילה. לרבים מהצפעיים גם יש “רעשנים” מורכבים – מעין לוחות דמויי ציפורניים בקצה הזנב, היכולים לשגר אזהרה קולנית בקצב של 50 נקישות בשנייה. וכל נחשי הצפע מצוידים בשיני ארס חלולות נשלפות, החותם של הצפעיים, שבאמצעותן הנחש מזריק את הארס.
בעוד שמרבית הנחשים מטילים ביצים, חלק גדול ממיני נחשי הצפע משריצים צאצאים חיים. מכאן גם שמם – :viper שילוב של המלים הלטיניות ,vivo חיים, ו-,partus לידה.
לאחרונה התפרסם בארה”ב ספר חדש המתאר את עולמם המרתק של נחשי הצפע,, ” “Biology of the Vipers בהוצאת “.”Eagle Mountain כמה עשרות מומחים לזוחלים מציגים בו מגוון ממצאים מפתיעים, משעשעים ומרתיעים על נחשי הצפע.
ד”ר הארי גרין ועמיתיו מאוניברסיטת קורנל מתארים, למשל, מקרי התנהגות הורית בקרב העכסן שחור הזנב והעכסן הגמדי, שעמדו בסתירה לכל הנחותיהם. “ציפינו שלאחר ההשרצה, האמהות יזחלו בכיוון אחד והצאצאים לכיוון אחר”, אמר ד”ר גרין, “אך במקום זאת ראינו את האם מצטנפת עם צאצאיה יום אחר יום, או שומרת על הכניסה למאורה כאשר הצאצאים בפנים”.
החוקרים משערים שההתנהגות ההורית התפתחה בקרב כמה מיני צפע, יחד עם האיחור בהשלת העור. בזמן שמרבית הנחשים הצעירים משילים את עורם מיד לאחר היוולדם, נחשי הצפע הצעירים, הגדולים יחסית למינים אחרים, משילים את עורם רק כשהם בני כעשרה ימים. בזמן השלת העור ראייתם מיטשטשת, הם רגישים במיוחד לאובדן מים, ופגיעים מאוד. מכאן הצורך בהשגחה הצמודה של האם.
התפישה המסורתית גורסת כי נחשים אינם חכמים במיוחד – או כפי שהגדיר זאת אחד מחוקרי הזוחלים, “הם במקום די נמוך בסולם האינטליגנציה”. אך ד”ר רנדל רייזרר, מאוניברסיטת ונדרבילט בנשוויל טנסי, דווקא מצא ראיות שנחשי צפע יכולים למעשה ללמוד מניסיונם, ולהתאים את אסטרטגיות הציד שלהם לנסיבות חדשות.
רייזרר אסף למעבדתו 10 צפעים צעירים ממין מסאסאוגה (massasauga), חלקם מאזורי בצות במזרח ארה”ב ואחרים ממדבריות אריזונה. ככלל, נחשי מסאסאוגה מזרחיים מפתים צפרדעים מהירות תנועה באמצעות תנועות גליות של זנבם, דבר המדמה תולעת. אך כאשר הם מבחינים בלטאה איטית, הם אינם מניעים את זנבם אלא ממשיכים לזחול על גחונם עד שהם תוקפים.
נחשי מסאסאוגה מהמערב, לעומתם, נאלצים להתמודד עם לטאות מדבריות זריזות, שאותן הם מפתים באמצעות כשכוש מהיר של הזנב, ומתעלמים מהצפרדעים המועטות באזור מכיוון שהן רעילות מדי.
רייזרר הראה, שעל אף השוני ביניהם, צפעים מערביים יכולים ללמוד לצוד כמו אלה המזרחיים – כשכוש בזנב לציד צפרדעים והסתערות על לטאות איטיות, ואילו את הצפעים המזרחיים אפשר ללמד לנענע בזנבם לציד לטאות ולהימנע מציד צפרדעים.
בנוסף לממצאים התנהגותיים, מומחים לזוחלים ממשיכים להתרשם גם מהפיסיולוגיה של נחשי צפע. ד”ר אקירה מורי ועמיתיו, מאוניברסיטת קיוטו, מתארים בספר את הכישרון ההיפותרמי של ה-,hime-habu נחש צפע קטן הפעיל בלילה, שאינו מתחבא מהקור. הנחש מצוי באוקינאווה ובאיים אחרים בארכיפלג ריוקיו.
כבעלי דם קר, נחשים תלויים בחום מהחוץ לחימום גופם, לתנועה, לציד ולעיכול מזונם. כאשר הטמפרטורה יורדת מתחת ל-10 מעלות צלסיוס, מרבית הנחשים נעשים משותקים למעשה. אם יש מזון בקיבותיהם, עליהם להעלות גירה מכיוון שאין ביכולתם לעכלו, והם עלולים למות כתוצאה מריקבון הבשר בתוכם. נחשים החיים באקלים קר ישנים שנת חורף כשקיבותיהם ריקות.
אולם ה-hime-habu פיתח יכולת להמשיך ולאכול לתקופות זמן קצרות מדצמבר ועד מארס, גם כאשר הטמפרטורות יורדות מתחת ל-10 מעלות. היכולת הזאת, שאין לצפעים אחרים וכנראה גם לא לנחשים אחרים, מאפשרת ל-hime-habu ליהנות ממקור מזון עשיר שאינו מנוצל על ידי זוחלים מתחרים – שני מיני צפרדעים, המתאספות בהמוניהן סמוך למעיינות בהרים למשך כמה ימים, למטרות רבייה.
תופעה מעניינת אחרת בכמה מיני צפעים מתוארת על ידי ד”ר הארווי ליליווייט ועמיתיו מאוניברסיטת פלורידה בגיינסוויל. הם מכנים אותה “עצירות אדפטיווית”. בקרב כמה מהצפעים שוכני הקרקע עשיית צרכים היא אירוע נדיר ביותר, כך הם מדווחים. הצפעים הגאבוניים (ביטיס גאבוניים) באפריקה, לדוגמה, יכולים להעביר שנה שלמה או יותר ללא עשיית צרכים, אפילו בעודם ממשיכים לאכול מכרסמים באופן קבוע. צפעים אלה מחזיקים ככל הנראה בשיא בממלכת החיות. לעומתם, צפעים אילניים-למחצה (השוכנים גם על עצים), עושים צרכים באופן המוכר לנו יותר, בדרך כלל כמה ימים ואף כמה שעות לאחר הארוחה.
צפעים שוכני קרקע אוגרים צואה כה רבה, חישבו החוקרים, עד כי היא עשויה להוות עד %20 ממשקל גופם. מרבית הצואה מרוכזת בחלק האחורי של הגוף.
ד”ר ליליווייט מעלה את הסברה שצפעים שוכני קרקע שומרים על צואתם מכיוון שהיא עוזרת ליציבותם. היא מסייעת בעיגון החלק התחתון של גופם לקרקע, ומאפשרת לנחש להניע את ראשו כלפי הטרף במהירות גדולה ובדיוק רב. הצפעים שוכני העצים, לעומתם, יכולים להשתמש בענף לייצוב גופם.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~407640638~~~37&SiteName=hayadan
