על דרך השפעתו של המדיום (פיזי או מקוון), על יעילותם, נגישותם והגינותם של הליכי משפט בין משכירים לשוכרים בארה”ב, בתקופת הקורונה
הליך משפטי (“משפט פרוצדורלי”) הוא הדרך שבה עניין מתברר בבית משפט. כללי ההליך המשפטי עוסקים באופן ניהול המשפט ומכווינים את הצדדים ואת בית המשפט. הם עוסקים בביצוע שלבי המשפט, מהגשת המסמכים הדרושים לפתיחת התיק ועד לסיומו בפסק דין ולעתים בערעור.
כיוון שההליך המשפטי לא קובע את זכויותיהם המהותיות של האנשים – חשודים, נאשמים, תובעים ונתבעים – במשפט הנערך, אלא רק את הדרך שבה ינוהל המשפט ויבורר, הוא עשוי להיתפס כעניין טכני ומשני, וכך אכן הוא נתפס בעבר. אבל בעשורים האחרונים גברה ההכרה בחשיבותו בהסדרי הדיון.
מה השאלה? כיצד דרך הניהול של הליך משפטי משפיעה על משתתפיו?
פרופ’ ארנה רבינוביץ’-עיני מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה חוקרת הליכים משפטיים פורמליים וחלופיים (כאלה שנסגרים מחוץ לבית המשפט, למשל גישור, בוררות, משא ומתן ופסיקה על דרך הפשרה). לדבריה, “אופן ניהול ההליך המשפטי והגינותו יכולים להשפיע על התוצאות. לעתים הם אף יותר חשובים מהתוצאות כיוון שהם משפיעים על שביעות הרצון של המשתתפים (תובעים ונתבעים) ועל תחושותיהם כלפי מערכת המשפט והלגיטימציה שהם מייחסים לה. בעבר ההליך המשפטי נתפס כפחות חשוב מהתוצאה אך כיום, בזכות מחקרים רבי שנים בתחום, מבינים שאין זה כך”.
במחקריה, מתעמקת פרופ’ רבינוביץ’-עיני גם בממשק שבין ההליך המשפטי למדיום שבו הוא מתנהל – פנים מול פנים (בבית משפט או בחדר גישור), בווידיאו (למשל בזום) או בכתב (מסמכים ומענה לשאלות מקוונות); כלומר, האופן שבו המדיום משפיע על נגישות והוגנות ההליך ועל שביעות רצון הצדדים.
לדבריה, “עם התפשטות הטכנולוגיה החלה להישאל השאלה אם ההליך המשפטי חייב להתקיים פנים מול פנים או שניתן ליישמו גם באופן מקוון. צמיחת ההליכים המקוונים החלה בשנות ה-90, עם הופעת הסחר האלקטרוני. ברגע שהחלו העסקאות המקוונות הופיעו גם הסכסוכים, והיה ברור שלא מתקבל על הדעת להגיע פיזית לבית המשפט ממקומות שונים בעולם. כך החלו לצמוח ברשת הליכים מקוונים שהיו מקבילים לאלו המוכרים מהזירה הפיזית, כמו משא ומתן, גישור ובוררות. בהמשך, בעיקר מ-2015 ואילך, עם כניסת הטלפון החכם והרשתות החברתיות והתרחבות הסחר המקוון ממוצרים לשירותים, התרחב השימוש בהליכים מקוונים והם חדרו לבתי משפט במקומות שונים ובהם ארה”ב. הליכים אלה יושמו בתחומים שונים, בעיקר תביעות קטנות, תעבורה ודיני משפחה. מהפכה נוספת בתחום התרחשה בתקופת הקורונה – אז בעיקר נעשה שימוש בהליכי היוועדות חזותית וההליכים המקוונים התרחבו. כך למדנו כי לטכנולוגיה יש תפקיד משמעותי בהליך המשפטי וכי היא עשויה להשפיע על תפיסות המשתתפים ועל התוצאות”.
במחקרה הקרוב תבחן פרופ’ רבינוביץ’-עיני, בסיוע מענק מהקרן הלאומית למדע, תיקי סכסוכים בין שוכרים למשכירים בארה”ב מתקופת הקורונה ואילך; חלקם נוהלו פנים מול פנים וחלקם נעשו באופן מקוון – כלומר על הכתב או בדיוני וידיאו. “בתקופת הקורונה השוכרים והמשכירים בארה”ב חוו משבר גדול והעומס על בתי המשפט גדל. לכן השתלם למשכירים לפנות להליך חלופי, מקוון”, מסבירה פרופ’ רבינוביץ’-עיני.
במחקר ייבחנו תיקי סכסוכים בין שוכרים למשכירים בארצות הברית, מתקופת הקורונה ואילך; חלקם נוהלו פנים מול פנים וחלקם נעשו באופן מקוון – כלומר על הכתב או בדיוני וידיאו.
מטרת המחקר היא לבחון עד כמה ההליך בכל מדיום היה יעיל ונגיש (מהיר ומפנה זמן משפטי ולא גורם למשתתפים לוותר על תביעות מוצדקות בשל משכו); הוגן כלפי המשתתפים ומשביע את רצונם. “כל בחירה בניהול הליך ובמדיום מסוימים משקפת סל ערכים אחר ולכן תוביל לחוויות ולתוצאות שונות בקרב משתתפים שונים”, אומרת פרופ’ רבינוביץ’-עיני. “כך, למשל, נוטים לחשוב שאדם מרקע סוציו-אקונומי נמוך יתקשה בהליך מקוון, אך שוכחים שייתכן שיתקשה יותר לעמוד בבית המשפט מול צד אחר שאולי חזק ממנו. לכן, מחקר שעוסק במגוון המדיומים יכול ללמד על תכנון נכון של הליכים משפטיים, כך שיהיו יעילים, נגישים והוגנים יותר”. כריכת ספרם של פרופ’ ארנה רבינוביץ ופרופ’ איתן קאטש
את התיקים תקבל פרופ’ רבינוביץ’-עיני לידיה מבתי משפט באמצעות שיתוף פעולה עם החברה האמריקאית Matterhorn – שעוסקת ביישוב סכסוכים מקוונים במגוון תחומים ביותר מ-100 בתי משפט בארה”ב. בין השאר תבחן בהם נתונים אובייקטיביים, כגון מאפיינים דמוגרפיים של המשתתפים, משך ההליך, וכן את המדיום שבאמצעותו התבצע, ואת תוצאותיו. בנוסף יועברו למשתתפי ההליך סקרים שיבחנו את תפיסותיהם לגבי נגישות והוגנות ההליך והלגיטימציה שהם מייחסים למערכת המשפט. הנתונים והתוצאות שיתקבלו ינותחו בכלים סטטיסטיים תוך שאיפה לבסס את הקשר בין מאפייני ההליך ומשתתפיו לבין היעילות, הנגישות וההוגנות שלו בהקשר של סוגי הסכסוכים שייבחנו.
פרופ’ רבינוביץ’-עיני משערת כי תפיסות ההוגנות והנגישות יהיו הגבוהות ביותר בהליך הכתוב והנמוכות ביותר בווידיאו. לדבריה, “לאנשים (ובוודאי לשוכרים) קל יותר להתנהל בהליך כתוב כיוון שסגנון הכתיבה שלו מונגש למי שאינו בקי בתחום המשפט. בנוסף, הוא לא מתנהל בזמן אמת ולכן ניתן לבקש עזרה בהבנה ובניסוח מבני משפחה, חברים ושכנים. וידיאו, לעומת זאת, מציב אתגרים לא פשוטים לצדדים מוחלשים – למשל מחסור ברוחב פס וקושי בחיבור לאינטרנט, ומחיה במקום צפוף שבו קשה לנהל דיון שקט”.
“לחוקרים בתחום קשה לקבל תיקים מבתי משפט, לאסוף את נתוניהם ולבסס קשר סיבתי בין אופן ניהול התיקים להשפעתם על תפיסות המשתתפים ותוצאות ההליך”, אומרת פרופ’ רבינוביץ’-עיני. “אבל עבורנו כחברה זה חשוב ולכן אני מקווה שבמחקר זה אתגבר על הקשיים המתודולוגיים. בנוסף, אני מקווה שנוכל ללמוד מהמחקר על הליכים מקוונים בארה”ב כדי לסייע בהטמעתם גם במערכת המשפט בישראל – תהליך שנמצא בעיצומו”.
החיים עצמם:
ארנה רבינוביץ’-עיני
פרופ’ ארנה רבינוביץ’-עיני, בת 50, נשואה + שלושה ילדים (19, 15, 12), מתגוררת בתל אביב. בזמנה הפנוי אוהבת לבלות עם משפחתה וחברים, לצאת להליכה, להתאמן ביוגה ובקיקבוקסינג, ולראות סרטים.
עוד בנושא באתר הידען:
