מעבר דרייק, 58 מעלות דרום, 65 מעלות מערב – 2-3/1/04
מיכאל גרינשפן, מעבר דרייק בין צ'ילה לאנטארקטיקה
קישור ישיר לדף זה:
https://www.hayadan.org.il/antexp006.html
זה איננו מסע תענוגות. הים גועש, תנאי המגורים ספרטניים. אף אחד לא יושב ומחכה שישרתו אותו.מצפים מכל אחד שיתן כתף. באמצע המעבר שלהם דרך מעבר דרייק, בין הנקודה שבה עלו לספינה בפוארטו ויליאמס שבצ'ילה ובין היעד שלהם, חצי האי האנטארקטי, חברי המשלחת הישראלית-פלשתינית לומדים מה פירוש הדבר לקחת חלק ב”הרפתקאה קיצונית”.
החוויה כוללת משמרות צפיה בנות ארבע שעות על סיפון הפאלגיק אוסטרליסף יום ולילה, גשם או שמש, כשהם לובשים חליפות סערה עבות וכבדות כדי לסייע להם כנגד הקור והרטיבות. פירוש הדבר, גם להיות קשורים ברתמות לשרשראות בטיחות כדי למנוע נפילה לים כה קר שנפילה אליו פירושה מוות מהיר. לפיכך צריך ללמוד מספיק את הלכות הימאות כדי לסייע למפקד משמרת הצפיה בהרמה, קיפול ויישור של סידור מורכב של מפרסים המחוברים למערך מורכב עוד יותר של שרשראות, גלגלת וכננת – כל השמות שלא מוכרים לעכברי היבשה מהמזרח התיכון. לאלו שרוצים להבין בדיוק הם עושים, כיצד הדבר משפיע על התנהגות הספינה וכיצד זה קובע את המסלול, יש עוד הרבה מונחים מתחום הניווט שצריך לשנן. הקפטיין סקיפ נובאק וצוותו נראים שמחים לענות לכולם על השאלות. למעשה, הם מעודדים באופן פעיל את הנוסעים שלהם להפוך לאנשי צוות הספינה.
אולפת חיידר, ישראלית ערביה, מורה לחינוך גופני מחיפה, הפכה למלחית בולטת, והיא מבלה שעות ארוכות על הסיפון כשהיא מתקנת את מעטה הספינה ומסתכלת על הים. לראות אותה צופה על הגלים, מזכירה לי כיצד לפני חודשיים היא אמרה לי שהיא היתה רוצה לקחת חופשה מהעבודה הקשה במזרח התיכון ולטייל קצת בעולם. האם היא מצאה כעת את הכרטיס שלה להרפתקאה?
בדרך שלו או שלה, כל אחד מחברי המשלחת לומד אודות מעבר דרייק והאתגרים שהוא מציב בפני הספנים. המבחר משתרע מגלים גבוהים בימים טובים ועד לסופות מהירות בימים גורעים. גם בחודשי הקיץ הללו (בחצי הכדור הדרומי), מעבר דרייק אפור, סחוף רוחות, ערפילי וקר, כאשר מזג האוויר בלתי צפוי שיכול להציב למלחים סכנה ללא התראה מוקדמת.
בספינה כמו הפלגיק אוסטרליס – קטנה בהרבה מספינות התיירים החוצות לעיתים את מעבר דרייק – הנוסעים חשים בכל גל, כל שינוי בתנאי הרוח וכל תזוזה ורעידה של הספינה. לכמה מהם החוויה היתה קיצונית ביותר. סולימן אל חטיב, חבר המשלחת הפלשתינית שרד עשור בכלא הישראלי, אך נכנע כמעט מיידית למחלת ים, כשהוא מבלה את מרבית זמנו בין המיטה והשירותים הקרובים. כך גם גורלו של צלם הוידאו קולין רוזין.
לאלו שיש להם עדיין תאבון, העיתונאי הפלשתינאי זיאד דארוויש מכין ארוחות גורמה בזו אחר זו במטבח הצנוע של הפלגיק אוסטרליס, ונראה שהוא לא מושפע כלל מהעובדה שכל דבר נמצא בתנועה מתמדת. כשהספינה מתנודדת, נוזלים נוטים להשפך למקומות בלתי צפויים. צלחות נעות מצד לצש ושום דבר שלא קשור נראה שיש לו חיים משלו.
בקווי רוחב אלה ובעונה זו, השמים נראים מוארים במשך כל היום ובמרבית הלילה. כשאנחנו מסתכלים לתוך הגלים אין שום סימן לאדמה באופק. אנחנו שטים במים מסוכנים, ויודעים שהם יכולים להפתיע ולהעניש את אלו שלא מתייחסים אליהם בכבוד. ואולם על סיפון הפלגיק אוסטרליס, הכל נראה רגוע.
כשהשעות חולפות, משמרת אחת של צופים מתחלפת במשמרת הבאה. בכל משמרת יש זוג של ישראלי ופלשתיני, העובדים ביחד כדי להשגיח שהפלגיק אוסטרליס תפליג חלק בנתיבה. כשהם מבצעים את התפקיד הם גם יוצרים קשרים שיהיו חיוניים להצלחת ההרפתקאה הקיצונית שתבוא מיד לאחר המסע הימי הזה.
לאחר ההגעה לאנטארקטיקה, המשלחת תבלא ימים בהליכה על קרחון קפוא. ואז הם יטפסו על פסגת הר שטרם דרכה עליה כף רגלו של אדם. הם יתנו לפסגה שם סימבולי ויקדישו את המאמץ לשלום. זו הדרך שבה חזי נתנאל, ישראלי המתגורר בגרמניה, דמיין את הדברים כאשר הוא פיתח את הקונספט של “לשבור את הקרח”, לפני למעלה משנה – וכך גם יהיו הדברים אם מזג האוויר ישאר טוב וחברי המשלחת יעמדו באתגרים הפיזיים והפיזיולוגיים העומדים בפניהם.
לאתר המשלחת – באנגלית
ידען משלחת השלום לאנטאקטיקה
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~733270866~~~155&SiteName=hayadan
