מארה בלבי
מישהו זוכר את יורי גגארין?
תצלום: אי-פי
תלמידים בבית הספר הבינלאומי לחלל בבאיקונור
שבקזחסטן. המשכורת הממוצעת של קוסמונאוט היא
300 דולר
איוואן פוזדייב וחבריו לכיתה
בבית הספר הבינלאומי לחלל בעיר
באיקונור שבקזחסטן מציתים טיל
שבנו מבקבוקי קוקה קולה
ומחייכים כשהוא טס מעלה אל
מעבר לצמרות העצים. אבל הילד
בן ה-12 מהסס כשהוא נשאל אם
הוא רוצה להיות קוסמונאוט
כשיגדל. אז אולי מדען טילים?
“אולי”, הוא אומר ומושך
בכתפיו.
אפילו כאן בבאיקונור – שהוקמה
בערבות קזחסטן כדי לשמש המרכז
הסודי של תוכנית החלל
הסובייטית – קשה מאוד לשכנע
צעירים רוסים לבחור בקריירה של קוסמונאוטים במסגרת תוכנית החלל,
שסובל מהעדר תקציבים.
בעבור רוסיה זוהי בעיה דוחקת: האנשים שעובדים בתוכנית החלל שלה הם
ברובם מומחים שנשכרו בתחילתו של עידן החלל. רבים הם כעת בסוף שנות
החמישים או תחילת שנות השישים לחייהם, והם מתכננים את פרישתם. המדינה
צריכה כעת להכשיר דור חדש שיתפוס את מקומם.
“למרבה הצער, יש התעניינות מעטה בקרב צעירים”, הודה איגור ברמין,
המהנדס הראשי של כן השיגור בבאינוקור, שב-1957 שוגר ממנו הלוויין
הראשון ספוטניק וארבע שנים מאוחר יותר – הקוסמונאוט יורי גגארין.
“זאת בעיה קשה, שכרגע אין לנו פתרון בשבילה”, הוסיף ברמין.
“הרוסים בצרות”, אמר ג'יימס אוברג, מחבר הספר “מסלולים חוצי כוכבים:
בתוך ברית החלל הרוסית-האמריקאית”. “כבר ברור שתוכנית החלל שלהם
תינזק קשות. על מנת להעביר ידע מהסוג הזה לאנשים חדשים צריך לעבוד
אתם בצמוד במשך שנים”.
אחת הבעיות שלפניה ניצבים הרוסים היא לשכנע צעירים לוותר על המשכורות
הגבוהות שמציעה קריירה בעסקים ולבחור במקום זאת בקריירה בתוכנית
החלל, שבה משכורת של קוסמונאוט היא 300 דולר לחודש.
“אם מסתכלים כיום על תוכנית החלל הרוסית, מה שרואים הוא חבורה של
אנשים מבוגרים שמקבלים משכורות לא כל כך טובות כדי ליצור אפשרויות
חופשה למיליונרים משועממים”, אמר הפרשן לענייני חלל ג'ון פייק
בהתייחסו לעובדה שרוסיה מאפשרת לתיירי חלל לשהות בתחנת החלל
הבינלאומית תמורת תשלום.
פקידים בתוכנית החלל הרוסית מתנגדים לתיאור הזה, אבל מודים שמחסור
בתקציב מקשה עליהם ליזום פרויקטים שמושכים תשומת לב.
במקום זאת הרוסים התמקדו בפרויקטים בינלאומיים, המקבלים את תקציבם
מכמה מדינות. אבל מטבעם של פרויקטים כאלה, הם אינן מעוררים רגשות
פטריוטיים כמו אלה שהתעוררו לנוכח פרויקטים כמו החללית מיר.
בעידן הסובייטי, תוכנית החלל העמידה גיבור אחרי גיבור, וילדים חלמו
להיות גגארין הבא או להחליף את המתכנן הראשי סרגיי קורולב. גם
העובדים הזוטרים יותר בתוכנית החלל נחשבו להתגלמות ההצלחה
הסובייטית.
כיום עובדי תוכנית החלל גרים בבתים מתפוררים ונאלצים לחיות ללא מים
חמים במשך שבועות. הם גם מרגישים מנותקים, מכיוון שהעיר של תוכנית
החלל נמצאת כעת ברפובליקה שהתנתקה מרוסיה. דימיטרי שאטלוב, מנהל בית
הספר הבינלאומי לחלל, צריך להתמודד עם המציאות הקשה הזאת. אבל הוא
אופטימי. כעת הוא דואג שמא התלמידים יתקרבו יתר על המידה לטיל ישן
שנמצא בחצר בית הספר. “הילדים האלה עדיין לא יודעים איך לשגר טיל
כזה, אבל הם עוד יידעו”, הוא אומר. “רוסיה תהיה בידיים טובות”.
אי-פי
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~364786024~~~38&SiteName=hayadan
