מעניין איך יהיה ליפול

מה פשר המשיכה של פיסיקאים כה רבים לטיפוס הרים

מאת ג'ורג' ג'ונסון
ד”ר סטיבן גובסר (מימין) ואחיו על פסגת ההר גרנד טטון בוואיומינג. כשהוא לא מטפס הוא חוקר “פונקציות כיול עבור יקומים צעירים בכבידה קוונטית דו ממדית”

הפיסיקאים הגדולים נילס בוהר וורנר הייזנברג נהגו לנהל את הוויכוחים שלהם על תורת הקוונטים, התיאוריה המסבירה את התנהגותם של חלקיקים בעולם התת-אטומי, בזמן שטיילו בחיק הטבע, ליד קופנהגן.
במשך השנים נהפכו התיאוריות הפיסיקליות, שכבר בימיהם של בוהר והייזנברג היו קשות מאוד להבנה, למופשטות בצורה קיצונית. גם הנופים שבהם הן פותחו הקצינו: לצורך הרהורים על רעיונות חדשים בנוגע ליקומים רב-ממדיים ולמיתרי-על זעירים רוטטים, ישנם תיאורטיקנים שלא יסתפקו בפחות מטיפוס במעלה קיר אנכי של סלע או קרח.

“לפני יותר ממאה שנה אמר מתמטיקאי בשם ארתור קיילי, שטיפוס על הר והוכחת משפט במתמטיקה מעניקים לו את אותו סוג של סיפוק”, מציין ד”ר סטיוון גובסר, תיאורטיקן של מיתרי-על במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech). “אני חושב שזה מסביר את אחת המוטיווציות של פיסיקאים

מטפסים היום”. באתר האינטרנט של ד”ר גובסר, לצד קישורים למאמרים מן העת האחרונה (בהם “פונקציות כיול בעבור יקומים צעירים בכבידה קוונטית דו ממדית”) מופיעה באתר תמונה שלו ושל אחיו על פסגת הגרנד טטון שבוואיומינג.

כמעט בכל כנס של פיסיקאים יש גרעין של הרפתקנים אלפיניים, שתשוקתם לחקר נופי הפרא של ההפשטות המדעיות שולחת אותם לטפס על צוקי גרניט או להעפיל בקושי במעלה שדות זרועי סלעים בגובה 4,000 מטר. “גם הטיפוס וגם הפיסיקה יוצרים אינטימיות עם הטבע”, אמר ד”ר סטיוון גידינגס, פיסיקאי באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, החוקר את התכונות המיוחדות של חורים שחורים. “בפיסיקה האינטימיות נובעת מגילוי הסודות העמוקים ביותר על פעולתו של הטבע; בטיפוס היא נובעת מעמידה באתגרים לא מוכרים”. בשנה שעברה צולם ד”ר גידינגס לכתב עת לטיפוס הרים, כשהוא מטפס, גרזן קרח בכל אחת מידיו, אל מפל קפוא בערוץ אוריי שבדרום קולורדו. מאוחר יותר הופיע על שער כתב העת “.”Utah Outdoors

מקצת הפיסיקאים, כמו ד”ר גידינגס, מתמחים בטיפוס צוקים וקרח; אחרים הם פשוט טיילים רציניים. כך או כך, אפשר למצוא אותם בשפע בפסגות המתנשאות מעל מקומות מפגש כמו “מרכז אספן לפיסיקה” בהרי אלק בקולורדו או במרכז הפיסיקה בעמק שאמוני שבאלפים הצרפתיים. הם גם נאספים באופן סדיר לפגישות וטיפוס באזור אגם לואיז שבקנדה ובסדנה שנתית בפיסיקה של אנרגיות גבוהות בבולדר שבקולורדו.

“כשהייתי סטודנט בקיימברידג', כמחצית מהחברים במועדון טיפוס ההרים של האוניברסיטה היו מתמטיקאים או פיסיקאים”, אמר ד”ר ג'ון קרדי, פיסיקאי תיאורטי באוקספורד שהצטרף באחרונה לטרק בהרי ההימליה. “במועדון המקומי שבו אני חבר כעת יש עדיין עליונות כמותית לאנשים בעלי הכשרה בפיסיקה”.

סוד הקסם, אמר ד”ר קרדי, הוא “היופי הפשוט של ההרים, המזכיר את זה של פיסיקה טובה; השילוב של מאמץ יחידני ועבודת צוות הנדרשים להשגת המטרה בשני התחומים; תחושת הגילוי הכרוכה בהעפלה לפסגה ובפיענוח סודות פיסיקליים; וההיבט התחרותי: מי יהיה הראשון לטפס על הר מסוים או לכתוב מאמר על תיאוריה מסוימת”.

כשם שהם משקיעים מחשבה בהבנת הסימטריות המעודנות של הטבע, ישנם פיסיקאים המציעים השערות מדוע הם נמשכים להרים. “טיפוס הוא אתגר גופני, אך גם במידה רבה אתגר שכלי”, אמר ד”ר גידינגס. “עליך להיות ממוקד לחלוטין, ולפתור בעיות מורכבות”.

לאחרונה, גידינגס ומטפסת-תיאורטיקנית נוספת, ד”ר ליסה רנדל מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, פירסמו מאמר בשם “Backgrounds Linearized ,”Gravity in Brane התומך בחלק מתיאוריה אימתנית שעל פיה היקום הוא בועה בעלת ארבעה ממדים (“”4-brane) הצפה בעל-יקום (megaverse) בן חמישה ממדים (תורם חשוב נוסף להשקפה חדשה ומדהימה זו הוא ד”ר גיאורגי דוואלי, תיאורטיקן מאוניברסיטת ניו יורק שהתגבר על שלושת הממדים הראשונים כשטיפס בכמה מהמסלולים הקשים ביותר בהרי הקווקז שבמרכז אסיה).

“אחד הקשיים בפיסיקה תיאורטית הוא אי המוחשיות של הנושא”, אמר ד”ר גידינגס. “בטיפוס, האתגרים מוחשיים במידה כזו שהחלטות קטנות יקבעו אם תשרוד או לא”.

לא שפיסיקאים דנים בהכרח בפרטי התיאוריות האחרונות שלהם בעודם משתלשלים מחבל מעל תהום שהיא מאיימת לא פחות מחור שחור. אולם רבים מהם מוצאים שגם הניווט בנבכי בעיה קשה וגם הטיפוס במעלה קיר גרניט מאיים דורשים בחינה מעמיקה של סדרה מדויקת של צעדים. ודבר נוסף: הניואנסים המתמטיים של כוח המשיכה הופכים להרבה פחות מופשטים בדרך לפסגתו של צוק.

“שני העיסוקים מעניקים חשיבות להפשטה”, אמר ד”ר ברט אוברוט, תיאורטיקן ומטפס החוקר סופר-סימטריה ותיאוריות פיסיקליות אחרות באוניברסיטת פנסילווניה. “באחד אתה לומד דבר מופשט על הטבע ועל האופן שבו הוא פועל, ובאחר אתה עוקב אחר קווי שבר מרהיבים בסלע. שני הדברים יפהפיים ואלגנטיים, ואת שניהם צריך להבין ולפענח”.

כמו בפיסיקה, יש בטיפוס מתח מתמיד בין הרצון “לעשות את זה לבד” לבין הצורך להסתמך על חברים. “אחד הדברים הטובים ביותר המשותפים לטיפוס הרים ולמחקר מדעי הוא שאתה עושה את הרוב בשיתוף פעולה עם אנשים אחרים השותפים למטרותיך, שאתה בוטח בהם ושאתה תלוי בהם”, אמר ד”ר גובסר, תיאורטיקן מיתרי העל מ”קלטק”. במשך השנים נתנו הפיסיקאים את שמותיהם לא רק לתופעות הפיסיקה אלא גם למסלולים במעלה מכשולי סלע. תיאורטיקנים ב-,CERN מעבדת פיסיקת החלקיקים האירופית המובילה, מתייחסים ל”תדירות זכרר” (Frequency Sacherer) ול”שיטת זכרר” לשם חישוב משהו המכונה “אי יציבות של קרניים מאוגדות” במאיץ חלקיקים. ומטפסים בפארק יוסמיטי מתמודדים עם נקיק זכרר, חלק ממסלול במעלה ההר המכונה “אל קפיטן”. כל אבני הדרך הללו, בפיסיקה ובטיפוס, נקראו על שם ד”ר פרנק זכרר, פיסיקאי תיאורטי ב-,CERN שהיה מומחה בעל שם עולמי להתנהגות מאיצי חלקיקים.

מטפסים בהרי שוואנגנק שמצפון לעיר ניו יורק עשויים למצוא את עצמם מנסים להתגבר על “תקרת שוקלי”, הנקראת על שם ד”ר ויליאם שוקלי, החוקר מ”מעבדות בל” שהיה מזוכי פרס נובל לפיסיקה ב-1956 על פיתוח הטרנזיסטור. מטפס נלהב אחר על הרי שוואנגנק היה ד”ר לסטר גרמר, ששיתף פעולה עם ד”ר קלינטון דייוויסון ב-1927 כדי להראות שאלקטרונים יכולים להתנהג כגלים, כפי שחזתה תורת הקוונטים.

בספר זכרונותיו, ” “Passages Mountain(מעברי הרים), נזכר ד”ר ג'רמי ברנסטין, פיסיקאי, כיצד נחלץ במזל ממצב מסוכן במקום הנקרא “הבליטה הקוסמית”, מסלול מאתגר במעלה הצלע הדרומית של האגי-די-מידי (המחט של מידי) באלפים הצרפתיים. האתר נקרא על שם המעבדה שבה נחקר, בתחילת המאה, אופיה של הקרינה הקוסמית.

ד”ר ברנסטין הצליח, בעזרת המדריך שלו, להימנע מנפילה. אך יש פיסיקאים שאיבדו את חייהם בהרים. ד”ר זכרר וד”ר ג'וזף וייס, תיאורטיקן צעיר, נהרגו ב-1978 בסערה שפרצה בעת שירדו מההר גראן ז'וראס ליד שאמוני.

ב-1988 ד”ר היינץ פייגלס, תיאורטיקן מאוניברסיטת רוקפלר, נפל אל מותו בעת טיול במורד פסגת פירמיד ליד אספן, שגובהה כ-4,300 מטר. לפני שנהרג הירהר ד”ר פייגלס, בספרו “הקוד הקוסמי”, בשאלה “איך זה יהיה ליפול”. הפיסקה מצוטטת לעתים קרובות על ידי פיסיקאים ומטפסי הרים. “באחרונה חלמתי שאני נאחז בסלע, אבל זה לא מחזיק”, כתב. “חלוקי האבן השתחררו. שלחתי את ידי לאחוז בשיח, אך הוא השתחרר, באימה מקפיאה נפלתי אל התהום”.

ד”ר דייוויד שראם, קוסמולוג ופיסיקאי שמעשי הטיפוס הנועזים שלו זיכו אותו בכינוי “שרמבו”, לא מת על הר; הוא נהרג כאשר מטוס שהטיס לאספן ב-1997 התרסק בתוך שדה חיטה בקולורדו. לפני כן ניצל שראם כמה פעמים בעת משימות טיפוס בארבע יבשות.

כפי שמוכיחים ד”ר שוקלי וד”ר גרמר, לא רק תיאורטיקנים אלא גם פיסיקאים מהתחום הניסויי מיישמים את כישוריהם האנליטיים על גושי הענק של החלקיקים התת-אטומיים המכונים סלע. לפעמים משתפים חברי שתי “התת-תרבויות” הללו פעולה במעבדה ועל הפסגות.

בשנות ה-60 המאוחרות ד”ר ג'יימס ביורקן, תיאורטיקן ב- SLAC(“מרכז המאיץ הקווי של אוניברסיטת סטנפורד” בקליפורניה), עבד עם צוות של חוקרים בראשותו של ד”ר הנרי קנדל כדי להראות שהפרוטונים והניוטרונים עשויים מתת-חלקיקים זעירים יותר הנקראים קוורקים. הם ופיסיקאי שלישי, ד”ר הרברט דסטבלר, גרו במשותף בבית אחד ואהבו לטייל יחד בפארק יוסמיטי. בנסיעות הארוכות אל הפארק וממנו הסביר ד”ר ביורקן מדוע הוא חושב שיש לערוך ניסוי שיאשש את התיאוריה. לדעת מרבית הפיסיקאים באותו זמן סיכויי ההצלחה של ניסוי כזה היו קלושים.

“בכל הנסיעות האלה דיברנו על פיסיקה”, נזכר ד”ר ביורקן. “לאינטראקציה החברתית הזאת, שלטיפוס היה חלק מהותי בה, היתה חשיבות רבה”. הניסוי, אחד ההישגים הגדולים של הפיסיקה במאה ה-,20 זיכה את ד”ר קנדל ואת שני עמיתיו בפרס נובל. קנדל מת ב-,1999 אך תמונות שלו בעת טיפוס על ההר קורדילרה בלנקה בפרו תלויים עדיין במרכז המאיץ הקווי בסטנפורד.

נראה שהן פיסיקה והן טיפוס מושכים אנשים שנוח להם לחיות בשולי החברה. “אמנם לא הייתי מגדיר אף אחד מהפיסיקאים מטפסי ההרים שאני מכיר כ'לא יוצלחים' מבחינה חברתית או כמנודים, אבל פיסיקה היא לא משהו שאפשר לפטפט עליו עם כל אחד, ועליך להיות מסוגל לקבל את העובדה שמרבית האנשים שאתה פוגש ברחוב לא יהיו מסוגלים להעריך לעומק כל היבט שלה”, אמר ד”ר לאנס דיקסון, פיסיקאי ומטפס העובד במרכז סטנפורד.

ד”ר אוברוט אמר שנראה שכמעט איש אינו מבין אף אחת מהאובססיות שלו: “מיליון אנשים שאלו אותי במשך השנים: עושה פיסיקה? מה החשיבות של זה? מה יכולה בכלל להיות המשמעות של זה למישהו מאתנו?' אני שומע את זה ממשפחתי, מחברים בעלי כוונות טובות. אף פעם לא הבנתי את השאלה הזאת. שמעתי את אותן שאלות בדיוק בנוגע לטיפוס הרים. גם בעניין הזה אני לא מבין אותן”.

(פורסם במקור ב-20.2)
ניו יורק טיימס
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~302836164~~~58&SiteName=hayadan