מאת תמרה טראובמן
כשהקפיטליזם פוגש את המדע
כתבת “הארץ” לענייני אקדמיה
לונדון. “התיעוד הרשום הוא נשמת אפו של המדע”, אמר בעבר חתן פרס נובל לרפואה, הפרופ' הארולד ורמוס, “היכולת שלנו לבנות על הישן כדי לגלות את החדש מתבססת כולה על הדרך שבה אנחנו מפיצים את התוצאות שלנו”. ואולם, למרות הצורך של מדענים וסטודנטים בגישה קבועה למחקרים מדעיים חדשים, בשנים האחרונות הגישה למחקרים אלו נעשתה קשה יותר ויותר. הסיבה: מחיר כתבי העת המקצועיים, שמפרסמים את המחקרים, עלה בצורה כה חדה עד שהספריות באוניברסיטאות לא יכולות לרכוש את חלקם.
יותר ויותר סטודנטים בבריטניה מתלוננים שכתבי עת מקצועיים, שנהגו לקרוא לצורך מחקרם, כבר לא זמינים בעבורם. מדובר בתופעה שקיימת לא רק בבריטניה, אלא גם במדינות אחרות באירופה וכן בישראל ובארה”ב. לדברי מדענים מובילים, האשמים בכך הם המוצאים לאור של כתבי העת, ש”מנפחים” את המחירים בצורה שפוגעת בהפצת הידע המדעי ומונעת את קידומו.
מדענים אלה קוראים תיגר על חברות ההוצאה לאור של כתבי העת, ומנסים למצוא דרכים שיעקפו את דרכי הפרסום המסורתיות. עמדה זו, שמכונה “גישה פתוחה” (Open Access), כבר הפכה לתנועה עולמית של מדענים התומכים בפרסום מאמרים בחינם באינטרנט. בסוף מאי קיבלה ה”גישה הפתוחה” חיזוק משמעותי: “קרן וולקום” הבריטית החליטה לדרוש מכל החוקרים שקיבלו ממנה מענק לפרסם את מחקרם באתר אינטרנט שמאפשר לקרוא אותו בחינם. וולקום מעניקה מדי שנה 700 מיליון דולר למחקרים במדעי החיים, והיא המממן הלא ממשלתי הגדול ביותר בבריטניה למחקרים בתחום.
20 אלף דולר למנוי
עד שנות ה-60 פורסמו מרבית כתבי העת המדעיים על ידי חברות קטנות והוצאות לאור שהיו בבעלות ארגונים ללא מטרות רווח. ואולם, מיזוגים ורכישות שאירעו מאז צימצמו את שוק כתבי העת עד שנותר קרטל של כארבע מו”לים גדולים, כשבראשם התאגיד ריד-אלסבייר. המצב החדש, מסבירים מדענים, איפשר לחברות הגדולות לקבוע כמעט כל מחיר שיעלה על דעתם ולנקוט בשיטות סחטניות, שמאלצות ספריות לקנות מהן חבילות של כתבי עת.
כתבי העת המדעיים הם תעשייה שמייצרת כ-164 אלף כתבי עת בעולם; בבריטניה לבדה מגלגלת התעשייה מחזור עסקים שנתי של יותר מ-40 מיליארד דולר. מחיר חלק מכתבי העת הגיע עד כדי גיחוך: מנוי שנתי לכתב העת “Brain Research” (“מחקר המוח”), בהוצאת אלסבייר, עומד על כ-20 אלף דולר; מחירה של מכונית חדשה. ספרייה אוניברסיטאית שמבקשת לשמור על התחרותיות של חוקריה, באמצעות חשיפתם למחקרים האחרונים שפורסמו, נדרשת להחזיק מנוי למאות רבות או אלפי כתבי עת.
מדי שנה נוגסים כתבי העת נתח הולך וגדל מתקציב הרכש של הספריות, שבא על חשבון רכישת ספרים. ספריית אוניברסיטת חיפה, למשל, נאלצה לבטל השנה כ-340 מנויים. בשנה שעברה, כתבי העת שאבו 78% מתקציב ספריית אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו; אם תימשך עליית המחירים בקצב הנוכחי, תוך שנים אחדות ישתלטו כתבי העת על תקציב הספרייה כולו. לשירותי בריאות הציבור בבריטניה, אגב, יש גישה חופשית רק ל-30% מהמחקר שנעשה על ידם; הגישה לשאר המחקרים מוגבלת בשל המחיר הגבוה של כתבי העת.
הציבור משלם פעמיים
“בעשור האחרון עלה מחירם הממוצע כתבי עת מדעיים ביותר מ-200%, במנותק מהאינפלציה או מכל מדד כלכלי אחר”, אומר טרי רוברט, יועץ בכיר לענייני מדיניות בוולקום וממובילי הגישה הפתוחה בקרן. “הכסף שלנו כמממנים נועד לשרת את טובת הציבור, אבל לא ברור כיצד הכסף שלנו יעשה זאת אם חלק גדול ממנו יתבזבז על מימון כתבי עת יקרים”, הוא מוסיף.
החוקרים והציבור משלמים פעמיים: פעם אחת במימון המחקר, שרובו נעשה מכספי משלם המסים, ופעם שנייה בעבור הזכות לקרוא את ממצאי המחקר. לדברי רוברט, חברות ההוצאה לאור מחזיקות בכל הקלפים: הן מחזיקות בזכויות היוצרים, בגישה למאמר ובאפשרות לחייב בתשלום קורא שירצה לקרוא במאמר. “התוצאה היא שוק שתפקודו לקוי מאוד”, הוא אומר.
המדיניות החדשה של קרן וולקום קובעת את הגישה פתוחה כתנאי לקבלת מענק מחקר. החל מה-1 באוקטובר, חוקרים יידרשו לפרסם תוך חצי שנה כל מאמר שנובע ממחקר שנעשה במימון הקרן ב-PubMed Central, מאגר פתוח שמפעילים המכונים הלאומיים לבריאות של ארה”ב, או בגרסה בריטית של המאגר שמקימה קרן וולקום.
מדיניות זו מאפשרת, למעשה, לעקוף את המוציאים לאור. הפרסום החופשי ייעשה לפני שכתב העת יקבל את זכויות היוצרים למאמר, וכתבי עת שירצו לפרסם מאמר במימון הקרן ייאלצו לקבל את מדיניותה. כ-3,500 מאמרים בשנה נובעים ממחקר שממנת הקרן. “כל אדם יוכל לקרוא את תוצאות המאמרים שאנו מממנים”, מבטיח רוברט. לדבריו, מאגרי המידע הפתוחים משפרים מאוד את הכוח וההפצה של המחקר.
החלטת וולקום היא תוצר של שנות מאבק ארוכות בין מדענים לכתבי עת על השליטה בגישה לספרות מדעית. לטענת התומכים בגישה הפתוחה, בכתבי עת המודפסים הגיוני לגבות כסף תמורת גישה, שכן כל עותק כרוך בתוספת להוצאות. ואולם, בעת שבה האינטרנט ביטל כמעט לגמרי את הוצאות ההפצה, כבר אין צידוק לשיטה שמעניקה לכתבי עת זכויות בלעדיות על ההפצה.
בראשית השנה הודיעו המכונים הלאומיים לבריאות בארה”ב על גישה דומה, אך פחות חד משמעית בשני מובנים עיקריים: המכונים “מבקשים” מהחוקרים לפרסם את מאמריהם במאגר ציבורי ולא דורשים זאת, ופרסום המאמר במאגר יכול להתבצע בתוך שנה. בקצב ההתפתחויות הנוכחי של המדע, לעתים שנה זה הרבה זמן.
כיום, ישנם כ-1,400 כתבי עת שמאפשרים גישה פתוחה למאמריהם. “Science”, אחד משני כתבי העת היוקרתיים ביותר במדע, החל לאפשר גישה חופשית למאמרים כשנה אחרי פרסומם. כתב העת היוקרתי “Nature” שוקל ללכת בעקבותיו.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~184301389~~~127&SiteName=hayadan
