שנים של ויכוחים, מאות מחקרים, אלפי שרטוטים ומיליארדי דולרים – כל אלה נדרשו לארצות הברית ול-15 מדינות נוספות כדי להתחיל, השבוע, בבניית המבנה הגדול והמורכב ביותר שנבנה אי פעם מחוץ לכדור הארץ: תחנת החלל הבינלאומית. 15 שנים מאז ההתחייבות האמריקאית לבניית תחנת
אבי בליזובסקי ו ניו-יורק טיימס
הרכבת התחנה תדרוש 46 שיגורים ותסתיים ב-* 2004
(*בינתיים הוארך ל'2006)
17/11/1998
טיל רוסי מדגם פרוטון שיגר ביום שישי בצהרים את הרכיב הראשון של תחנת החלל הבינלאומית – רכיב שירות המכונה זאריה התרגום המילולי של השם זאריה הוא “זריחת השמש”. זאריה נפרדה מהשלב השלישי של טיל הפרוטון 9 דקות ו-49 שניות לאחר השיגור. בתוך דקות אחדות נפרסו אנטנות השידור וקולטי השמש של הרכיב.
רכיב זאריה, ששמו הטכני הוא תא מטען פונקציונלי ימתין בחלל לעוד רכיבים שיגיעו בשיגורים רבים בארבע-חמש השנים הקרובות. החלק הבא ימריא כבר ב-3 בדצמבר ממעבורת החלל האמריקנית אנדוור. תחנת החלל הבינלאומית תכיל רכיבים מתוצרת רוסיה, ארה”ב, קנדה,
יפאן ומספר מדינות מאירופה. התחנה תורכב כמו לגו במהלך 46 שיגורים לפחות. ההשקעה הכוללת בפרוייקט מסתכמת ב-60 מיליארד דולר, אך בסופו של דבר יהיו בתחנה בכל זמן נתון רק 7 אסטרונאוטים וקוסמונאוטים בני לאומים שונים.
רכיב הזאריה יתן לתחנת החלל המיועדת את ההינע הדרוש לה כדי לערוך תיקוני מסלול וכן אנרגיה חשמלית לתפעולה מקרינת השמש. לזאריה יש גם מערכת עגינה לחלליות סויז. זאריה נבנתה על ידי הרוסים במימון אמריקני, הרכיב נבנה במרכז החלל והתעופה קורניצ'ב במוסקווה בקבלנות משנה עבור חברת בואינג – הקבלן הראשי של הפרוייקט עבור נאס”א. לפיכך הרכיב נחשב כחלק אמריקני.
כאמור בעוד שבועים תיקשר מעבורת החלל אנדוור אל זאריה ותצמיד אליו את תא המעבר שישמש בעתיד מסדרון בין הזאריה לבין חדרי המגורים, המעבדות ותאים נוספים שיתוספו למעבדה בעתיד. הרכיב העיקרי הבא שתשגר ורוסיה ביולי '99 יהיו רובע המגורים תא שירות, שיחליף אז כמה מהתפקודים שיבוצעו בינתיים בזאריה. בסופו של דבר ישמש הזאריה לאיחסון וכן כמאגר דלק רזרבי. קודם לכן, במאי יצמידו האמריקנים לתחנה תא המכיל כלי עבודה שיאפשרו לאסטרונאוטים הבאים להרכיב בעצמם את שאר חלקי התחנה. בסך הכל מתוכננים 46 שיגורים.
רק לאלו המתוכננים עד שנת 2000 יש תאריך שיגור מדויק. הצוות הראשון יגיע לתחנה רק בינואר 2000 על סיפונה של חללית סויוז רוסית (חלליות סויוז גם ישמשו כסירות הצלה למקרה של צורך בנטישת התחנה). עד אז יורכבו הרכיבים הראשונים באמצעות מעבורות החלל האמריקניות.
החללית תשמש לניסויים בתחומי מדעי החיים, מדעי כדור הארץ, מדעי החלל, ניסויים בכוח משיכה נמוך, מחקרים הנדסיים ופיתוח מוצרים לייצור בתנאי חלל. דיוויד שיפר, מנהל פרוייקט המחקרים בכוח משיכה נמוך, אמר כי כוח המשיכה נהמוך בחלל הפך להיות כלי חשוב בפיתוח חומרים מתוכחמים שישמשו ליישומים מתקדמים באלקטרוניקה, מבנים, מנועים ושאר המוצרים החדשניים של המאה ה-.21 בכוח משיכה נמוך הנוזלים אינם מוליכי חום או זורמים משום שחלק אחד בהם קל או כבד יותר ממשניהו. בתנאים אלו, המדענים מבקשים לבחון כיצד נוצרות תרכובות, וכיצד החומרים מתנהגים כדי ליייצר מוצרים קטנים אך בעלי ערך רב לשימוש על כדור הארץ. ****
אף שהשתתפותה בפרויקט הוטלה בספק בשל קשיים כלכליים, תהיה זו דווקא סוכנות החלל הרוסית שתניח בחלל, ביום שישי הקרוב, את החלק הראשון של התחנה. מדובר בשיגור מווסת לחץ האוויר בתחנה, שיופקד על ההנעה הראשונה ואספקת הכוח. משקל היחידה, ששמה “זארה” (ברוסית, זריחה) – יותר מ-18 טונות. לפי התכנון, היא תשוגר ביום שישי הקרוב באמצעות רקטת פרוטון, מבסיס השיגור בייקונור שבקזחסטן.
הבאה בתור תהיה ארה”ב. ב-3 בדצמבר היא תשגר את מעבורת החלל אנדוור, שתישא לחלל יחידה גדולה יותר ששמה “.”Unity היחידה תתחבר לחלק הרוסי ותהווה חולייה שתחבר גם בין חלקים עתידיים של התחנה.
התחנה מתוכננת לאכלס, בו זמנית, עד שבעה אסטרונאוטים מהמדינות המשתתפות בפרויקט. שלושה אסטרונאוטים אמורים להגיע לתחנה כבר בתחילת שנת ,2000 זמן רב לפני שבנייתה תושלם לחלוטין.
התחנה היא אחד הפרויקטים הבינלאומיים הגדולים והיקרים בהיסטוריה. משערים כי עלות בנייתה תגיע לפחות ל-40 יליארד דולר, שמתוכם תשלם ארה”ב יותר ממחצית; סכום דומה יצטרכו לשלם כל המשתתפות בזמן הפעלת התחנה, 10 שנים לפחות. לצורך הבנייה יידרשו לפחות 43 טיסות לחלל, כדי להביא ליעד כ-408 טונות של חומרי בניין ואספקה. בין השאר, כולל הציוד מווסתי לחץ אוויר, קורות מתכת, לוחות סולאריים, קילומטרים של כבלים חשמליים ועוד.
האסטרונאוטים האמריקאים והרוסים שירכיבו את הציוד יבצעו 144 גיחות רגליות שיסתכמו ב-1,800 שעות לפחות, כפול מהזמן הכולל שבילו אסטרונאוטים אמריקאים מחוץ לחלליות שלהם מאז תחילת טיסות החלל המאוישות לפני למעלה מארבעה עשורים.
כשכל החלקים יורכבו, בשנת ,2004 יגיע המבנה לגודל של שני מגרשי פוטבול, בזמן שהקולטים הסולריים פרוסים. התחנה תכלול 12 יחידות, בהן מעבדות מחקר; אזורי מגורים; ציוד תמיכה; יחידות ויסות לחץ אוויר בשטח כולל, הזהה לחלל הפנימי של שני מטוסי ,747 יותר מ-13 אלף מ”ק.
“התחנה נבנית במטרה ללמוד כיצד אנשים חיים ועובדים בחלל באופן בטוח ופרודוקטיווי, ולמשך תקופות ארוכות”, אומר דניאל גולדין ראש המינהל הלאומי לתעופה וחלל. “זו תהיה מעבדה מדעית ברמה עולמית, שתוכל להוביל לתגליות והתקדמויות טכנולוגיות שישפיעו על חיי כולנו”.
גם כעת נותרו כמה אי ודאויות באשר לעלויות וללוחות זמנים.
הרכבת היחידה השלישית בחשיבותה לתחנה – תא השירות שאותו אמורה רוסיה לספק – טרם הושלמה בשל מצבה הכלכלי של הסוכנות הרוסית. למעשה, כבר כעת נמצא הפרויקט בעיכוב של שנה בגלל היחידה החיונית הזאת, שתכלול אזורי מגורים ומקום למעבדות בשלבים המוקדמים של בניית התחנה.
בחודש שעבר הודיעה נאס”א על תוכנית הסיוע לסוכנות הרוסית, בעקבות התמוטטות הכלכלה ברוסיה. במסגרת התוכנית תזרים ארה”ב 600 מיליון דולר במשך ארבע השנים הבאות, לצורך השלמת מודול-השירות והכנתו לשיגור ביולי .1999 אלא שגם כך ספק אם יעמדו הרוסים בהתחייבויותיהם לפרויקט, בהן גם בניית שתי מעבדות, תחנת כוח וחללית מטען להבאת אספקה.
בסוף החודש שעבר אמר הנשיא קלינטון, כשהגיע למרכז החלל קנדי לכבוד טיסת המעבורת דיסקוורי שבה השתתף גם הסנטור ג'ון גלן, כי תמך בהעברת הסכום לרוסיה בשל חשיבות הפרויקט הבינלאומי. מאז 1993 גילה הממשל עניין מיוחד בתחנה. בשנה זו נכנס הפרויקט לתנופה מחודשת ושותפו בו גם הרוסים, זאת לאחר שהקונגרס כבר עמד להחליט לבטלו. לדברי ג'ון לוגסדון, מנהל המכון למדיניות חלל באוניברסיטת ג'ורג' ואשינגטון, שיתופה של רוסיה בפרויקט למעשה הציל אותו שכן בעזרתה ניתן היה לקדם את הפרויקט, ובמקביל גם נוספה לו מטרה פוליטית.
“הדיון הציבורי השתנה באופן דרמטי אחרי הצטרפותה של רוסיה. כיום הפרויקט נהנה מתמיכה פוליטית רחבה”, הוא אומר.
בניית רוב הציוד לתחנה כבר הושלמה, או שהיא עומדת לפניסיום. לכן, גם אם תפקידה של רוסיה יצטמצם, יש סיכוי סביר שהפרויקט ייצא לדרך כמתוכנן. “כיום אני לא חושב שיש אפשרות לביטול התוכנית”, אומר לוגסדון.
הפרויקט הוא אמנם הגדול והשאפתני ביותר, אך לא מדובר בתחנת החלל הראשונה בהיסטוריה. בראשית מרוץ החלל שקל הנשיא קנדי את האפשרות שארה”ב תבנה את תחנת החלל הראשונה ובכך תכבוש את החלל. כשהוסבר לו שלברית המועצות יש יכולת טובה יותר לשגר רקטות לחלל, העלה קנדי את הרף וביקש להנחית אדם על הירח.
רק כשנחת האדם על הירח, השתכנעו בנאס”א שהיעד הבא הוא בניית תחנת חלל גדולה. אלא שאז צנחה התמיכה הציבורית בנאס”א, וממשל ניקסון קיצץ בתקציב הסוכנות. בנאס”א שקדו מכאן ואילך על פיתוח מעבורת חלל, ורק לאחר שזו טסה בהצלחה החלו האמריקאים לתכנן את תחנת החלל.
הסובייטים, לעומת זאת, שיגרו את תחנת החלל הראשונה, סליוט ,1 בשנת .1971 תחנות נוספות מסדרת סליוט היו גדולות ומתוחכמות יותר והשיא היה בשנת '86 כששוגרה לחלל “מיר”.תחנה זו היתה התחנה הקבועה הראשונה והיא כוללת שבע יחידות נפרדות שמשקלן למעלה מ-90 טונה. התחנה הבינלאומית, אגב, צפויה להיות גדולה פי חמישה ממיר.
תחנת החלל האמריקאית הראשונה, סקיילאב, שוגרה בשנת .1973 התחנה היתה בשימוש רק תשעה חודשים, שבמהלכם שהו בה צוותים לתקופות שונות, של עד 84 ימים. ב-1984 העלה הנשיא רייגן, לראשונה, את ההצעה לבנות תחנה בינלאומית, שארה”ב תעמוד בראשה. תוך שנתיים הסכימו להצעה סוכנות החלל האירופית ושותפים נוספים. אך עד מהרה נתקע הפרויקט בבוץ. “לא היתה הסכמה לגבי סוג התחנה שיש להקים, והיא תוכננה מחדש ללא הרף”, אומר הווארד מקרדי, פרופסור למדיניות ציבורית באמריקן יוניברסיטי, ואשינגטון. “כולם רק הסכימו שצריך תחנה. עד '93 בוזבזו 11 מיליארד דולר על תחנת החלל, מבלי שקרה דבר”.
ב- '93 הורה ממשל קלינטון לנאס”א לתכנן שוב את התחנה, והפעם לכלול בה גם רכיבים רוסיים. בהתאם להוראה זו, היו אמורים האמריקאים להוציא על התחנה 17.4 מיליארד דולר בסך הכל. אך בתחילת '98 אמר דן גולדין, מנכ”ל נאס”א, כי סביר שהעלויות יטפסו ל-21.3 מיליארד דולר; מחקר אחר מטעם נאס”א אף צופה הוצאות של 24.7 מיליארד.
שותפותיה של ארה”ב בפרויקט הן רוסיה, יפאן, קנדה, ברזיל ועוד 11 השותפות בסוכנות החלל האירופית: איטליה, גרמניה, צרפת, בריטניה, בלגיה, דנמרק, הולנד, נורווגיה, ספרד, שוודיה ושווייץ. לפי התכנון המקורי ולפני המשבר הנוכחי, חלקה של רוסיה בפרויקט אמור היה להיות 10-8 מיליארד דולר. השותפות האחרות: יפאן 3.1 מיליארד דולר; קנדה 850 מיליון דולר; 3.8 מיליארד דולר מהקבוצה האירופית (למעט איטליה שתורמת בנפרד 500 מיליון דולר). מומחים מזהירים כי עלות תחנת החלל עשויה להסתכם ביותר מדולרים. “כמו כל פרויקט בנייה, זה הולך להיות עסק מסוכן”, אומר ג'ון פייק, האחראי על מדיניות החלל מטעם איחוד המדענים האמריקאים. “חובה להניח מראש שלפחות רכיב חשוב אחד של התחנה יילך לאיבוד, בגלל שהטיל יתפוצץ או בשל סטייה מהמסלול. סביר גם להניח שמישהו ייהרג, דבר שאינו נדיר באתרי בנייה, גם בלא גיחה רגלית, פעולה מסוכנת בפני עצמה”.
מניתוח סטטיסיטי שנעשה בשנה שעברה בכתב העת הבריטי ניו סאינטיסט , עולה המסקנה שקיים סיכוי של %73.6 לכשל רציני אחד לפחות במהלך הרכבת התחנה. “זה יהיה נס אם לא יקרה כלום”, אומר פייק, “ובמקרה של תקלה עלול הפרויקט להסתבך או לפחות להתעכב במידה רבה”.
אבל אם הכל יתנהל כשורה, התחנה תאוכלס ותספק אינפורמציה מדעית עוד הרבה לפני מועד השלמתה. לפי התוכנית, תשגר רוסיה רכב חלל מסוג “”Soyuz כבר בינואר .2000 ברכב ייסעו מפקדה הראשון של התחנה, סרן ביל שפרד מהצי האמריקאי, ועמו האסטרונאוטים הרוסים יורי גידזנקו וסרגיי קריקלב. הגעתם בשלום תציין את תחילת המחקר והנוכחות האנושית הקבועה בתחנת החלל.
פורסם ב”הארץ” בתאריך 17/11/1998
ידיעות ארכיון :97-99 תחנת החלל הבינלאומית תחנת החלל תעבור לידיים פרטיות; מאת אבי בליזובסקי וסוכנויות
הידיעות
תחנת החלל תעבור לידיים פרטיות
27/9/1999
תחנת החלל הבינלאומית הנבנית בימים אלו בחלל עשוייה לעבור בעתיד לידיים פרטיות. מנכ”ל נאס”א, דן גולדין, אמר ביום שישי האחרון כי “אנחנו מקווים שנוכל לתת את מפתחות התחנה החדשה ליזמים שיראו בכך הזדמנות”. לדברי גולדין, לנאס”א אין עניין בהפעלת תחנת החלל, שבנייתה תושלם ב-.2004 התחנה, שמכונה אי-אס-אס (תחנת חלל בינלאומית), נבנית בהדרגה בחלל, ואסטרונאוטים מארה”ב, רוסיה ואירופה יאיישו את החלקים הראשונים שלה בחודשים הקרובים.
גולדין אמר כי אם הדבר אכן יתבצע, תועבר השליטה בתחנת החלל בעוד 5 עד 10 שנים. “בעידן שבו תקציבי נאס”א מצטמקים, הסוכנות לא יכולה להרשות לעצמה גם לתפעל פעילויות במסלול סביב כדור הארץ, וגם לחרוג מגבולותיו ולחקור את מערכת השמש”, אמר גולדין.
גולדין דיבר לפני כ-400 מהנדסים מדענים ויזמי חלל בכנס השנתי של קרן .Space Frontier הקרן מורכבת מכמה קבוצות פרטיות שמעוניינות לבצע פרויקטים כלכליים בחלל.
לדברי גולדין, חברות שירצו להשתתף במכרז ההפעלה יצטרכו להוכיח שיש בידן ידע וגב כלכלי המתאימים לפרויקט מסוג זה. פרט לעניין הפעלת התחנה, נאס”א כבר החליטה בעבר לאפשר בעלות פרטית על כ-%30 ממנה.
תחנת החלל היא לא התחום הראשון שממוסחר בחלל. שיגור הלוויינים המסחריים לחלל היה במשך שנים נחלתה הבלעדית של ארה”ב. אולם בשנים האחרונות נהפכו סין, רוסיה וצרפת למתחרות רציניות. מרבית השיגורים של לווינים אל החלל מתבצעים על ידי גופים ממשלתיים, אבל בתחום פועלות גם חברות חצי פרטיות כמו “אריאן” הצרפתית, וכמה חברות רוסיות.
מספר יזמים פרטיים אף שוקלים כיום לבנות אתר שיגור בלב האוקיאנוס השקט, סמוך לקו המשווה. באזור זה, סיבוב כדור הארץ מקנה תנופה גדולה יותר לטילים ומקל על שיגורם. ביוזמה אחרת, הקמת מתקן שיגור בדרום אפריקה, מעורב גם מפתח טיל החץ דב רביב.
בנוסף, צי של לוויינים פרטיים מתפתח בהדרגה סביב כדור הארץ. עד כה מדובר היה בעיקר בלווייני תקשורת, המאפשרים להעביר שידורי טלוויזיה חיים מכל נקודה על כדור הארץ. אולם בשנה האחרונה הושלם שיגורם של 66 לוויינים של חברת אירידיום, שיוצרים רשת תקשורת סלולארית חובקת עולם. גם חברת גלובל-סטאר נמצאת בעיצומה של הקמת רשת דומה. חברות פרטיות נוספות מפתחות לוויינים לצרכים שונים, וביניהן מיקרוסופט, אי-טי-אנד-טי ובואינג.
המרוויחות – קבלניות משנה של נאס”א
המרוויחות העיקריות מהפרטת ניהול תחנה החלל הבינלאומית החדשה, יהיו יצרניות מוצרי תעופה כמו בואינג ולוקהיד מרטין. חברות אלה שימשו עד כה כקבלניות משנה של נאס”א, וצברו ידע וניסיון רב בבניית חלליות. לכן, הן בעלות הסיכוי הרב ביותר לזכות במכרז. כיום הן עוסקות, בין השאר גם בתכנון דגמים של אמצעי שיגור, שיחסכו את הצורך בהשלכת מכלי הדלק תוך כדי המראה.
גם חברות קטנות יותר העוסקות בתחום החלל ירוויחו מצעד כזה, משום שיעבדו כקבלניות משנה של מפעילי התחנה. בין החברות הללו תהיה, אולי, גם התעשייה האווירית הישראלית. בעבר, שרי מדע ישראלים ניסו לשכנע ממשלות לתת לחברות מישראל לבנות תת מערכות לתחנת החלל הבינלאומית. נראה שיהיה קל יותר לשכנע בכך חברות פרטיות, כמו חברת בואינג, שמקיימת יחסי עבודה שוטפים עם ישראל.
{הופיע בעיתון הארץ, 27/9/1999}
מן הארכיון
האסטרונאוטים מכינים את תחנת החלל לבוא הדיירים הראשונים
תרגם: אבי בליזובסקי
מעבורת החלל דיסקבארי עבדו קשה במהלך הטיסה של מעבורת החלל שתסתיים בסוף השבוע. הם עלו בחלל כשרברבים, בנוטלם מברגים, אומים ושאר ציוד “עשה זאת בעצמך” כדי להכין את תחנת החלל הבינלאומית לבוא דייריה הראשונים בתחילת שנת ..2000 בתא הרוסי זאריה, שהוא אחד משני המרכיבים הראשונים של תחנת החלל שחוברו יחדיו כבר בדצמבר הרימו הקוסמונאוט הרוסי ואלרי טוקארב, והאסטרונאוטית הקנדי ג'ולי פאייט הרימו את הרצפה כדי להחליף ציוד שהופעל בסוללות שאינן ניתנות להטענה מחדש.
האסטרונאוטים ריק האסבאנד ודניאל בארי החליפו שתי קופסאות אלקטרוניקה המיועדות למערכות תקשורת בתא האמריקני יוניטי. החלק, ששימש לתקשורת בין הפקחים במרכז הבקרה, הפסיק לפעול באמצע חודש אפריל. שבעת חברי הצוות התקינו בידוד סביב כמה מהמאווררים בתוך תא הזאריה כדי להפחית את רמת הרעש, שהגיע כבר לרמה של 72 דציבלים – כמו טלוויזיה רועשת. האחראים על תחנת החלל מקווים כי המבודדים יפחיתו את הרעש לסביבות 60 דציבלים. בנאס”א מודים כי נאלצו להתמודד עם יותר מדי תקלות טכניות בתחנה, למרות שזו מרחפת בחלל רק ששה חודשים. “בציוד הייטקי כמו התחנה, אתם צריכים לצפות לדברים כאלה” אמר דובר חדר הבקרה המפקחת על תחנת החלל מילט הפלין. האסטרונאוטים במעבורת העלו גם כ-2 טונות ציוד לתחנה, הכולל חלפים, מחשבים, מים ובגדים לתושבי הקבע הראשונים.
ביום ראשון לפנות בוקר השלימו שני אסטרונאוטים כמעט שמונה שעות של הליכה בחלל כדי להרכיב עגורן ורכיבים חיצוניים בחוץ למשימות עתידיות. השניים, תמרה ג'רינגן וד”ר דניאל בארי חרגו בשעתיים משש השעות שתוכננו להם.השניים עבדו כשהם משתלשלים מתוך המעבורת. ג'רינגן לא הצליחה לחבר את הצינורות לחליפת החלל שלה בחדר נעילת האוויר. לג'רינגן יש הסטוריה של בעיה עם הליכות בחלל. בשנת 1996 נאלצו לבטל הליכת חלל שבה היתה מעורבת, משום שסוגר חיצוני במנעל האוויר במעבורת החלל קולומביה לא נפתח.
למרות הבעיות, אמרו האחראים בחדר הבקרה כי הפעולה הוכתרה בהצלחה. הם עבדו בגובה 386 קילומטר מעל פני האדמה, והרכיבו את הזרוע באורך של 1.5 מטר בקיר החיצוני של תחנת החלל. כן שיחררה ג'רינגן בסיוע שריריה את הזרוע השניה שהיתה צמודה לקיר. צמד הזרועות יסייע לאסטרונאוטים הבאים שיבצעו הליכות חלל לתמרן רכיבים גדולים סביב גוף התחנה. ג'רינגן ובארי גם תלו במקומות המיועדים לכך בקיר החיצוני ערכות של כלים שישמשו למשימות עתידיות.
הדיירים הראשונים יעלו אל תחנת החלל במארס .2000 נאס”א מתכננת עוד 42 הליכות בחלל כדי להרכיב את תחנת החלל – שהיא מוצב החוץ המדעי הגדול בעולם ושעלותו מגיעה ל60 מיליארד דולר. הצוות הכולל חמישה אמריקנים רוסי וקנדית על צוות הדיסקווארי תתנתק מתחנת החלל בלילה שבין חמישי ושישי ותנחת זמן קצר לאחר מכן.
מנהל סוכנות החלל הישראלית, אבי הר-אבן, אמר כי הוא מקווה שמאמצי ממשלות ישראל לשיתוף ישראל בפרוייקט תחנת החלל הבינלאומית, אם לא באמצעות אסטרונאוטים אז לפחות בבניית תת מערכת שתבצע ניסוי קבע בתחנת החלל. לדבריו, כיום נהנות חברות ישראליות מעטות מתקציבי פרוייקט תחנת החלל בעיקר באמצעות הכנת רכיבים בקבלנות משנה לחברות אמריקניות. לדבריו, ישראל יכולה לבנות מערכת כזו שתתרום להתקדמות המדעית, וכי עצם הבניה תקדם את החברות שיהיו מעורבות בה. לדבריו על הממשלה להמשיך וללחוץ על האמריקנים בתחום זה.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~392788510~~~88&SiteName=hayadan
