מחשבים וחיות אחרות / גלילאו

האם חיות הן אינטליגנטיות? האם יש להן חיי רגש? האם יש להן מודעות עצמית? האם הן חשות בכאב? הוויכוחים האינסופיים על שאלות אלו לא הגיעו לתשובה ברורה ומוסכמת, אבל לפחות הבהירו כי לדיון זה יש חשיבות רבה בנושאים מדעיים, מוסריים ופילוסופיים

ישראל בנימיני, גלילאו

כתובת ישירה לדף זה:
https://www.hayadan.org.il/roboanimal.html

עבור חלק מחוקרי הבינה המלאכותית, הניסיון לחקות את רמת התבונה של חיות הוא חלק מהמאמץ לענות על שאלות אלו: אם נצליח ליצור רובוט שישכנע את רוב האנשים בכך שהוא “חי” לא פחות מכלב או קוף, ייתכן כי ידיעת תהליך היצירה, והיכולת לעקוב “מבפנים” אחר הגורמים להתנהגותו של הרובוט, תאיר את עינינו ביחס לסוגיות כמו מודעות עצמית. מצד שני, מידע כזה עשוי לחייב אותנו לנקיטת עמדה מוסרית כלפי אותם רובוטים.

חוקרים אחרים נוקטים גישה מעשית יותר: הם רואים ביצירת תוכנה המגיעה לרמת האינטליגנציה של חיה כלשהי הזדמנות לאתגרים שאפשר להתאים ליכולת הקיימת כיום: במקום לתקוף ישירות את האתגר הקשה מכול – בניית תוכנה ש”חוכמתה” בת-השוואה לחוכמת אדם – נוכל להתחיל מהרמה של זבוב, לעבור ללטאות וציפורים, ולהתקדם דרך היונקים.

מחלוקת בדירוג החוכמה

מובן כי דירוג “החוכמה” של בעלי חיים נתון במחלוקת קשה, גם מבחינת ההגדרה וגם מבחינת יכולת המדידה. למשל, רבים טוענים כי תמנונים הם בעלי אינטליגנציה המתחרה בזו של יונקים רבים; ולמרות שקשה לקשור כתרים לחוכמתה של נמלה אחת, קיימות עדויות מחקריות מרשימות לגבי יכולת הזיכרון ופתרון הבעיות של מושבת נמלים, וקיום “אישיות” עקבית של מושבת נמלים הרבה מעבר לאורך החיים של נמלה בודדת כלשהי.

בעית דירוג זו אינה מפריעה: החוקר יבחר חיה מסוימת, ויתמקד רק בתפקודים מעטים שלה, לפי מטרת המחקר. כך, למשל, פיתוח ראייה ממוחשבת עשוי לבחור כמודל מתאים את יכולתה של הצפרדע לזהות ולעקוב אחר חפצים הנעים במהירות, את יכולתם של ציפורים ויונקים רבים לזהות ממרחק את סוג החיה המתקרבת אליהם (אפילו אם זו מנסה להסוות את עצמה), או את הקואורדינציה הוויזואלית-מוטורית של כלב התופש בפיו כדור שנזרק אליו.

מותר הבהמה על המכונה

קבוצות חוקרים אחרות אינן רואות בפיתוח “בינה חייתית מלאכותית” מטרה בפני עצמה, אלא כלי לפתרון בעיות מהעולם האמיתי. ד”ר דייויד המפריס (Humphrys) – כעת באוניברסיטת דבלין באירלנד – מציע לנו לחשוב על מכונית שתשלב חלק מהיתרונות של סוסים: למשל, היא תסרב להתנגש ברכב אחר או בקיר, והיא תוביל הביתה גם את מי שאינו מסוגל לנהוג – שיכור, עיוור או ילד.

התפתחויות ראשוניות כאלו כבר אפשר לראות אצל יצרני המכוניות, בפיתוחים של מכוניות בעלות חיישנים המגלים סטייה מהנתיב או התקרבות מסוכנת לעצם אחר; ובנהיגה אוטומטית תחת בקרה וניווט ממוחשבים. קל לחשוב על שימושים נוספים, על ידי סקירת היחסים הקיימים בין חיות ואנשים.

התקדימים ידועים

תמיכה באנשים בעלי מוגבלויות יכולה להקל מאוד על חייהם, לתרום לעצמאותם ולעזור להם להשתלב בחברה. התקדימים ידועים, כמו למשל כלבי נחייה לעיוורים וקופים העוזרים לאנשים משותקים ורתוקים למיטה. עם התבגרות האוכלוסייה בעולם המערבי, הצורך בתמיכה כזו ילך ויגדל, ועשוי להעיק עד מאוד על החברה ועל הכלכלה אם לא נוכל לנצל טכנולוגיות מתקדמות לצרכינו.

המפתח לרעיונות אלה הוא התשובה לשאלה איזה רמת בינה נדרשת לרובוטים כאלה. האם מכונית “חכמה” חייבת להבין את מטרות בעליה לעומקן? האם היא נדרשת לנהל שיחות מורכבות עם הנהג? נראה כי התשובה היא שלילית. נכון כי מכונית חכמה “פשוטה” לא תוכל לתרום עצות כמו “אם אתה הולך למרכול לקנייה השבועית, כדאי שתרוקן את תא המטען”, אך ערכן של עצות כאלו שולי ביחס לעצם היכולת להגיע ליעד הנסיעה בבטיחות.

אנטומיה של כלב רובוטי

אלה שצפו בסדרת הסרטים של “מלחמת הכוכבים” ודאי זוכרים את צמד הרובוטים R2D2 ו-C3PO. מי מהם מעורר יותר סימפתיה? למרות שהשאלה היא סובייקטיבית, נראה לי שהרוב יסכימו כי C3PO – רובוט הנראה ומדבר כאדם – יוצר פחות הזדהות ועניין מאשר עמיתו R2D2, מכונה שאינה מסוגלת לדבר.

קשה להסיק מהסרטים עד כמה חכם R2D2, אך C3PO מצטייר כמוגבל למדי בהבנת המצב או בפתרון בעיות. ייתכן כי הבדלים אלה נובעים מהשאפתנות הגבוהה ביותר שכנראה הדריכה את מתכנני C3PO בעולם הדמיוני של “מלחמת הכוכבים” – קל יותר ליצור רובוט אמין אם מפחיתים את רמת הדרישות.

חיות מחמד אלקטרוניות

אותו עיקרון מסביר את המשיכה של הדור החדש של “חיות מחמד אלקטרוניות”, שפרצו לתודעת הציבור עם רובוט הכלב AIBO של חברת סוני. רובוט זה, ורובוטים דומים שבאו בעקבותיו, תוכננו כבני-לוויה לאדם שמטרתם לשעשע ולבדר. זוהי אולי הדוגמה הנפוצה מכולן, בעולם המודרני, לתרומה של חיות לחיי האדם.

מהנדסי סוני הבינו כי הדבר הראשון הנדרש כדי ליצור חוויה משכנעת הוא קשר טבעי אל הסביבה: מחשב הנשאר במקום אחד ומתקשר עם האדם דרך מסך, מקלדת ועכבר מחייב למעשה את האדם להתאים את עצמו לטכנולוגיה ולממשק. רובוט הכלב, לעומת זאת, יכול לנוע, והוא מצויד במגוון רחב של חיישנים: ראייה, שמיעה (סטריאופונית), חיישנים בכפות הרגליים, וחיישנים מיוחדים לאינטראקציה עם אדם: חיישני מגע על הראש והגב. אלה האחרונים מאפשרים לרובוט לחוש בידו של בעליו הנוגעת ומלטפת.

כמה חכם צריך כלב מלאכותי להיות?

חיישנים בפני עצמם אינם עושים דבר: יש צורך בתוכנה המקבלת את דיווחי החיישנים ופועלת לפיהם. ב- AIBO, למשל, התוכנה מסוגלת לזהות את פני הבעלים ואת קולו, והיא מתוכננת להגיב על פעולותיו של הבעלים. כך היא יכולה להעביר את הרובוט להתנהגות הנראית לאדם כמו קיפוצי אושר כאשר הבעלים חוזר לאחר היעדרות קצרה.

התוכנה מתוכננת גם ללמידה מסוימת של רצונות הבעלים, במיוחד בששת השבועות הראשונים שבהם “מתבגר” הרובוט ועובר מחיקוי התנהגות של כלבלב לחיקוי התנהגות של כלב בוגר. שלא כמו כלב אמיתי, ניתן תמיד להחזיר את AIBO למצב הכלבלב ו”לאלף” אותו מחדש.

צלילים ורגשות

מגוון ההתנהגויות של הרובוט אינו מוגבל רק לתנועה. הרובוט יכול גם להשמיע צלילים, ועל ראשו יש מערך של נורות קטנות. על ידי הדלקת הנוריות, כיבוי והבהוב הוא יוצר תחושה אצל האדם כי רגשותיו המתחלפים של הרובוט משתקפים בתצוגה זו. גם התנוחות הרבות וצורות התנועה המגוונות שמאפשרים המפרקים של AIBO מאפשרים לו “להביע רגשות”.

AIBO הוא דוגמה מוצלחת לדרישות העומדות בבסיס תכנונם של רובוטים דמויי חיות. אפשר לסכם דרישות אלו בכמה סעיפים פשוטים: הרובוט חייב לחוש בסביבה במגוון של אופנים; הוא צריך להיות מסוגל לנוע, ומסוגל לגרום לשינויים בסביבתו (AIBO, למשל, יכול להרים “צעצועים” מיוחדים בפיו).

זיהוי ותגובה לתבניות

הוא צריך לזהות תבניות מסוימות בסביבה כרלוונטיות עבורו ולהגיב לתבניות אלו בצורה מתאימה (קולו של הבעלים, סימון מיוחד על תחנת הטעינה שהרובוט צריך להגיע אליה מפעם לפעם). נקודה עדינה אך חשובה לא פחות: התנהגותו צריכה להשתנות עם הזמן, בעקבות למידה של תוצאות פעולות קודמות.

במאמר מוסגר, כדאי לחשוב אם רובוט שיעמוד ברשימת דרישות זו אמנם מתקרב לקריטריונים שיעבירו אותו לקטגוריה של יצורים חיים. למרות שאין הסכמה גורפת לגבי הקריטריונים הללו, נראה כי התכונה העיקרית החסרה לרובוט כזה היא היכולת להתרבות. לכך אפשר להציע תשובה מתחכמת במקצת: אם אנשים הרואים את הרובוט משתכנעים להזמין עוד עותקים שלו, נוכל לטעון כי הרובוט מתרבה בסיוע יצורים סימביוטיים – בני האדם. בטבע כבר ידועות צורות התרבות מוזרות יותר מצורה זו…

בדיוק כמו מחשב

במובנים המקובלים יותר של בינה מלאכותית, AIBO אינו נמצא בקדמת הטכנולוגיה. הוא אמנם מסוגל להבין כמאה פקודות שונות הניתנות בקולו של הבעלים, אך כמעט כל מחשב אישי שנרכש בשנתיים האחרונות כולל תוכנת זיהוי דיבור בעלת יכולות דומות או גבוהות יותר. המצלמה בראשו של AIBO יכולה אולי לזהות אדם אחד, אך מתכנני הרובוט נזקקו להדבקת סמלים מיוחדים על חפצים שהרובוט צריך לאתר (תחנת הטעינה, “צעצועים”) כדי להקל על יכולת הראייה המוגבלת שלו.

האם אפשר לבנות רובוט חכם יותר? חברת סוני שחררה לשימוש ערכת פיתוח תוכנה המאפשרת יצירת יישומים נוספים ל- AIBO. יש חוקרי בינה מלאכותית הרואים ברובוט זה תשתית לפיתוחי תוכנה חדשנית ואינטליגנטית יותר. אפשר, למשל, לדמיין תוכנה המתעדכנת במטלות שעל שוכני הבית לבצע, ושולחת מפעם לפעם את הכלב (המצויד בחיבור רשת אלחוטי) להזכיר בנימוס את הצורך לבצע את המטלה. ייתכן כי רבים לא היו מוצאים בכך כל תועלת, אך מה אם היה יכול הרובוט הביתי למצוא את השָלָט (שכידוע נקרא “שלט-רחוק” כי הוא תמיד רחוק מהאדם המחפש אותו)

הנותן לרובוט בינה

בספר איוב, פרק ל”ח, מתחילה תשובתו של אלוהים לטענותיו של איוב, ופותחת ברשימה של דברים שאיוב – או כל אדם אחר – אינו יודע. לאחר שאלות על בריאת העולם והשליטה בשמיים ובארץ, מופיעה בפסוק ל”ו גם השאלה “מי נתן לשכווי בינה?” (ותפילת הבוקר כוללת את הברכה “הנותן לשכווי בינה להבין בין יום ובין לילה”). גם כיום, אלפי שנה מאוחר יותר, עדיין איננו יודעים איך להעניק לרובוט את הבינה שיש לכל תרנגול. עבור חלק מהאנשים, זוהי תזכורת למגבלות הידע האנושי; לאחרים, זהו אתגר הממריץ ומכוון את פיתוחיהם ומחקריהם.

ידען הרובוטיקה
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~902417738~~~65&SiteName=hayadan