אתר אוהלו מספק נתונים על תזונת האדם לפני 23 אלף שנים. עד כה היה מקובל למצוא את שורשי החקלאות לפני 13 אלף שנים
אבי בליזובסקי
חיטת בר כמו זו נמצאה באתר אוהלו שליד הכינרת
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/earlyfarmingohalo.html
הידען היה הראשון לדווח על כך ב-28/6/2004
משום מה כחודש וחצי אחר כך הגיעה הידיעה גם לעיתונות היומית. בהמשך הידיעה מ'הארץ'
מחקר באתר אוהלו שלחוף הכינרת: מקור החקלאות עתיק ב-10,000 שנה
אבי בליזובסקי, 28/6/2004
סוגי בר של אם החיטה כמו אלו שנמצאו באוהלו היו המבשרים של הצעדים הראשוניים של החלקאות לפני 23 אלף שנים, הרבהיותר מוקדם מאשר סברו עד כה. כך אומרים מומחים.
מיני עשבים הכוללים סוגי בר של חיטה ושעורה, שהיוו אבותיהם של מגוון הדגנים הגדלים כיום.
צוות ישראלי-אמריקני דיווח את הממצאים בכתב העצings of the National Academy of Sciences.
העדות באה מאיסוף של 90 אלף שאריות צמחים פרהסטוריות שנחפרו באוהלו בצפון הארץ. אתר אוהלו יושב בזמנים פרה-הסטוריים ונותר ללא הפרעה עד לחפירות האחרונות שנעשו בידי אהוד וייס מאוניברסיטת הארוארד ועמיתיו.
הסביבה מעוטת החמצן שימרה היטב את שאריות הצמחים שהושארו שם בתקופת האבן. הארכיאולוגים גם מצאו שרידי צריף, מדורה, קבר אנושי וכלי אבן באתר.
מרבית העדויות מצביעות על כך שהמזרח הקרוב היה ערש החקלאות. ואכן, כל צמחי המזון הבסיסיים שנאכלו בידי בני האדם באוהלו נראים כעשבים, לרבות הדגנים ובהם חיטה ושעורה.
שאריות העשב באוהלו כוללים כמות גדולה של עשב בעל גרגרים קטנים. גרגרים קטנים אלה נעלמו מהדיאטה האנושית לפני כ-13 אלף שנים.
האנתרופולוגים סבורים כי החקלאות החלה כאשר קבוצות ציידים-לקטנים בדרום מערב אסיה היו נתונים תחת לחץ של התפוצצות האוכלוסיה האנושית והקטנת בשטחי הצייד. הדבר חייב אותם להסתמך פחות על ציד של חיות גדולות כמו צבאים, יחמורים, ובקר פרא, והרחיבו את סל המזון שלהם שיכלול גם יונקים קטנים, ציפורים, דגים וזרעים קטנים. דבר זה הסתבר כצעד החיוני הראשון לקראת חקלאות.
המזון דל הערך נקרא כך משום שדרש השקעת עבודה רבה יותר בהשגתו מאשר הערך הקלורי שלו הוסיף.
המחקרים שנעשו באוהלו גם מראים כי הדיאטה של בני האדם היתה נרחבת יותר בתקופת האבן מאשר היה מקובל לחשוב עד כה. “אנחנו יכולים לומר כי מבחר תזונה כזה לא נראה מאז בלבנט, כתבו החוקרים במאמרם.
חיטה בת 23 אלף שנים נמצאה ליד הכינרת
יום שני, 2 באוגוסט 2004, 12:38 מאת: רן שפירא, הארץ
המעבר לתזונה צמחית התרחש עם המהפכה החקלאית (צילום ארכיון)לחופי הכנרת נמצאה העדות הקדומה ביותר לשימוש במגוון גדול של צמחים לתזונה אנושית: גרגירים של חיטת בר, שעורת התבור ודגניים קטני-גרגיר
על רצפתה של אחת הסוכות באתר אהלו II (שבכנרת) מחנה ציידים-לקטים-דייגים מלפני 23 אלף שנים, סביב אבן גדולה שנתמכה על ידי כמה חלוקי נחל, נמצאו גרגירים של חיטת בר, שעורת התבור וכן כמה מינים של דגניים קטני-גרגיר. ד”ר אהוד ויס, ד”ר וילמה וטרסרום ופרופ' עופר בר יוסף מאוניברסיטת הרווארד, וד”ר דני נדל מאוניברסיטת חיפה המנהל את החפירות באתר, סבורים כי אבן זו שימשה כאבן שחיקה. לדבריהם, הימצאותם של שרידי הצמחים באתר מספקת עדות לכך שהצעדים הראשונים לקראת המהפכה החקלאית נעשו כ-10,000 שנה קודם למה שסברו עד כה.
לפי התיאוריה המקובלת, השלב הראשון לקראת ביות דגנים כמו חיטת בר ושעורת התבור, שהיה חלק מרכזי במעבר לראשית החקלאות, התחולל באזור הסהר הפורה לפני כ-13 אלף שנה. מחקרים רבים העוסקים בראשית החקלאות נשענים על היפותזה המוכרת בשם “מהפכת הקשת הרחבה” (Spectrum Revolution Broad), שאותה העלה הארכיאולוג האמריקאי קנט פלאנרי ב-1969. פלאנרי שיער כי דלדול משאבי הסביבה אילץ את חבורות הציידים-לקטים שחיו באזור לפני כ-13 אלף שנה להגדיל את מגוון המזונות שלהן. הציידים-לקטים החלו להשתמש במיני מאכל שקודם לכן התעלמו מהם. דגני בר שונים, שלפני כן לא היו חלק מסל המזון האנושי, נהפכו למזון פוטנציאלי. איסוף דגני הבר, ובעיקר חיטת בר ושעורת התבור, הוביל לביותם ולראשית החקלאות.
פלאנרי שיער כי תהליך דומה הביא גם לביותם של בעלי חיים כמו עזים, כבשים ופרות. אבל בעוד שמחקרים שונים סיפקו הוכחות לכך שציידים-לקטים הרחיבו את מגוון המזונות מן החי שצרכו כבר לפני כ-50 אלף שנים, עדויות להיותו של מזון צמחי חלק מאותה מהפכה כלכלית היו חסרות. הסיבה לכך היא שעד לחפירה באהלו II לא נמצאו שרידי צמחים בכמויות כה גדולות בחפירות באתרים פרה-היסטוריים, מכיוון שתהליכי בלייה גורמים בדרך כלל למציאת כמויות קטנות של ממצאים בוטניים מתקופות קדומות.
במחנה אהלו II, שנחשף בשנות התשעים בחוף הדרום-מערבי של הכנרת, נמצאו שרידי הסוכות הקדומים ביותר בעולם עד כה. לדברי ד”ר ויס ועמיתיו, המחנה ידע כמה מחזורים של התיישבות ונטישה לפני 23 אלף שנה, עד שננטש כליל. זמן קצר אחרי הנטישה האחרונה עלו פני המים בכנרת ומאז היה המחנה מכוסה במים. מי האגם והחרסית שהשקיעו אטמו את האתר, מנעו את חשיפתו לחמצן וסייעו בשימורו.
תנאי השימור הטובים איפשרו לחוקרים למצוא באתר אהלו II אוסף נדיר באיכותו ובכמותו של שרידי צמחים וזרעים, שמתוכו נחקר מדגם של כ-90 אלף. במאמר שפירסמו לאחרונה בכתב העת “Academy of Sciences Proceedings of the National” הם כותבים כי חלק ניכר מהצמחים היו דגניים קטני גרגיר כמו ברומית קצרת-שיבולית, זנב-שועל מצוי, שעורה נימית, שעורה מכחילה ובן-בצת קונוולוטה. ממדי הגרגיר של דגניים אלה נופלים משמעותית מאלה של חיטה ושעורה. נפחו אצל רובם אינו עולה על חמישה ממ”ק (נפחם של גרגירי חיטה הוא כ-48 מילימטרים מעוקבים וגרגירי שעורה מגיעים לנפח של כ-42 מילימטרים מעוקבים). בנוסף, גובהם של דגניים קטני גרגיר נמוך בכמחצית מגובהם של צמחי החיטה והשעורה. הבדלים אלה גורמים לכך שכדי לאסוף אותה כמות של אוכל צריך לעבוד זמן רב יותר, להתכופף ולכרוע.
במחקרים אתנוגרפיים על חברות שדגניים קטני גרגיר היו חלק מתפריטן נמצא שזרעים כאלו נאכלו במגוון דרכים: לעיסת הגרגירים כמו שהם, קלייה או חריכה בחום המדורה, בישול (באמצעות הכנסת אבן לוהטת לתוך כלי עור, אבן או עץ שבו גרגירים ומים), השריה במים לריכוך ללא בישול, טחינה, כתישה או ריסוק בעזרת אבנים. בשלב זה אין בידי החוקרים הוכחה חד-משמעית לאופן שבו צרכו תושבי אתר אהלו II את הדגניים. למרות זאת, הם סבורים כי צמחים אלה היו חלק ממזונם של תושבי האתר.
מניתוח ממצאים בוטניים ממבחר אתרים פרה-היסטוריים במזרח התיכון הסיקו ויס, וטרסטרום, נדל ובר יוסף כי הדגניים קטני הגרגיר נעלמו מהתפריט האנושי לפני כ-13 אלף שנה. אז, עם המהפכה החקלאית, התחולל המעבר לתזונה המבוססת על צמחי תרבות.
לידיעה בבי.בי.סי
ידען אבולוציה – עליית האדם
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~881403697~~~201&SiteName=hayadan
