סיקור מקיף

מוחות ההורים מתואמים עם דמעות התינוקות

יבבות של פעוטות מעוררות רגשות

הלן ר. פילצ'ר , Nature (תרגום: דיקלה אורן)

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/babiescry.html

מוחותיהם של אימהות ואבות מכוונים לצליל בכיו של תינוקות, חושף מחקר בהדמיית מוח. כאלה שאינם הורים, לעומת זאת, נותרו אדישים פחות או יותר.

חוקרים באוניברסיטת באזל בשוויץ השמיעו להורים ולאנשים ללא ילדים בקלטות של בכי וצחוק תינוקות. הם מדדו את הפעילות המוחית שלהם בעזרת צילום תהודה מגנטית פונקציונלי (fMRI – Functional Magnetic Resonance Imaging).

מוחותיהם של הורים נדלקו יותר בתגובה להתייפחויות מאשר לצחקוקים, מצאו החוקרים. הבכי גרם להפעלת אזור אחד במוח במיוחד, שנקרא שקד (amygdala) ולוקח חלק בעיבוד רגשות.

“יש כאן הגיון ביולוגי,” אומר אריק סייפריץ, שהוביל את המחקר. דמעות מודיעות להורים, כי דבר מה חסר, ויוצרות רגשות כגון דאגה או פחד, שמעוררות טיפול הורי. במונחים אבולוציונים, משמעות הדבר היא שלילד סיכוי רב יותר לשרוד ולהעביר את הגנים שלו הלאה.

מבוגרים ללא ילדים, לעומת זאת, הגיבו יותר לצחוק פעוטות מאשר ליבבותיהם. זה מראה, שהפעילות המוחית ההורית היא נלמדת, אומר סייפריץ.

תאי מוח עשויים לעבוד בצורה אחרת אצל הורים ולא הורים, אומר ג'פרי לוברבאום, שחוקר את פעולות הגומלין בין אם ובנה באוניברסיטה הרפואית של דרום קליפורניה בצ'רלסטון. אצל חולדות, סוג מסוים של תאי מוח מדרבן הורים לגשת לגוריהם; סוג אחר גורם לחסרי גורים להתרחק מהם. ייתכן שלבני אדם מבנה דומה.

המחקר מצא הבדלים גם באופן התגובה לקולות פעוטות בין גברים ונשים. כאשר נקבות שומעות קולות של תינוקות, הפעילות המוחית שלהן באזור הקורטקס הקדמי, שמסנן רעשים לא שייכים, יורדת. גברים אינם מושפעים כך.

ייתכן שבכי פותח את הפילטר בקורטקס הקדמי, כך שאישה מפרשת את בכי התינוק כרעש חשוב. אז נשלחות פעימות חשמליות לאזורים אחרים במוח, במעוררים תחושות חזקות וכמו כן התנהגות דואגת כגון האכלה או ליטוף.

נשים מגיבות ליללות ובכי גם אם הן אינן אמהות בעצמן, גילה המחקר, בהציעו, כי תגובותיהן, בניגוד לתגובות הגברים, טבועות בהן. “ההבדל הזה בין המינים הוא טבוע בנו ואינו נרכש,” אמר סייפריץ.

המחקר עשוי לסייע לחוקרים להבין קשרים חברתיים אחרים בין אנשים, אומר לוברבאום – וכמו כן להגיע לתובנות חדשות לגבי מצבים רפואיים, בהם הקשרים האלה אינם פועלים כשורה.

בהפרעת אישיות גבולית, לדוגמא, הסובלים ממנה נוטים להקשר יתר על המידה ונוטים להגזים בתגובותיהם האמוציונליות. כשני אחוזים מהאוכלוסייה לוקים בהפרעה במידה זו או אחרת.

לאנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית עשויים להיות חיבורים שגויים במוח בין השקד והקורטקס הקדמי. הידיעה כיצד האזורים האלה מגיבים בד”כ במצבים חברתיים, עשויה לסייע בקביעת מה השתבש בלוקים בהפרעה, אומר לוברבאום.

קישור לכתבה המקורית ב- Nature
קישור לתקציר המאמר
ידען המוח
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~723758085~~~58&SiteName=hayadan

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.