עמית אורן
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/deepimpact090105.html
“לפוצץ דברים? כן, אין לי בעיה עם זה,” אומר ריצ'רד גרמייה [Grammier], מנהל הפרויקט במעבדת ההינע הסילוני [Jet Propulsion Laboratory].
החללית נקראת “דיפ אימפקט” [Deep Impact], ממש כמו שמו של הסרט משנת 1998 שסיפר על שביט שפנה בדיוק לכיוון כדה”א. מטרתה של נאס”א היא לגרום לחלק מהחללית שנקרא ה”אימפקטור” [Impactor] להתנגש עם השביט טמפל-1 [Tempel 1]. מדענים מקווים שההתנגשות תיצור מכתש אל תוך גוף השביט, ובכך יוכלו הקרח, האבק ושאר חומרים קדמוניים שיצאו מן הבור, להיחקר ביתר עומק.
מתכנני המשימה אומרים שהאנרגיה שתופק שוות ערך להתפוצצות 4.5 טונות של TNT, ובכך תספק מעין מופע זיקוקין-דינור למצפי כוכבים ברחבי העולם שיצפו בהם.
מדענים יודעים מעט על שביטים, ואף פחות על גרעיניהם. הם מאמינים שחדירה לאיזור הפנימי של השביט לצורך תצפיות בעזרת טלסקופי חלל וקרקע היא הדבר הכי טוב אחרי נחיתה עליו, איסוף דוגמיות ושליחתן לכדה”א.
“החזרת דוגמיות מן השביט תהיה השיא, אבל משימה זו מרגשת גם היא מכיוון שבפעם הראשונה אנו פורצים גבולות ויוצרים מכתש משלנו,” אומר דונלד יאומנס [Yeomans], מדען מחקר בכיר ב-JPL בקליפורניה, ויועץ לסרט.
“אנו נבין כיצד השביט מורכב, את צפיפותו, נקבוביותו, האם יש לו קרום על פני-שטחו וקרח תת-שכבתי, האם בנוי משכבות קרח, האם זהו שביט 'רכרוכי' או כדור חזק-כסלע שכולו קרח. כל אלמנטים אלו יהפכו לנראים מיד לאחר שנפגע בו.”
האסטרונומים סומכים על על “דיפ אימפקט” שתשרוד עד שתצדיק את שמה ההוליוודי ב-4 ביולי, ששה חודשים לאחר שיגורה באמצע ינואר. זוהי חללית אחת שנאס”א רוצה לרסק ולהרוס.
“זה יהיה כאילו היא עומדת באמצע הכביש ואליה מגיעה משאית ענק במהירות 37,000 ק”מ לשעה, אתם יודעים, פשוט בום!” אומר גרמייה.
אם הכל מצליח, “דיפ אימפקט” תהיה החללית הראשונה שתגע במשטחו של שביט. חלליתה הקודמת של נאס”א, “סטארדאסט” [Stardust], בדרכה חזרה לכדה”א, אספה דגימות אבק מראשו של השביט “Wild 2”.
“דיפ אימפקט” תסע מרחק של כ-431 מיליון ק”מ מהרגע שתשוגר על טיל בלתי מאוייש מכדה”א, עד שתפגוש בשביט טמפל-1 מעט מעבר למסלולו של מאדים, בנקודה שמרחקה כיותר מ-130 מליון ק”מ מכדה”א.
עקב בעיות תוכנה וטיל, נדחתה ההמראה בשבועיים וכרגע מתוכננת לשנים-עשר בינואר. לנאס”א יש את כל הזמן שבעולם לשגר את “דיפ אימפקט”, עד העשרים ושמונה בינואר – לאחר מכן יהיה “טמפל-1” רחוק מהישג ידם של טילים, ומדעני נאס”א יאלצו לבחור שביט אחר ולסבול עיכוב מתמשך.
זה מה שקרה לחללית “רוזטה” [Rosetta] של אגודת החלל האירופאית [European Space Agency], אשר תנסה לבצע נחיתה מבוקרת על שביט, אך לא עד שנת 2014.
“דיפ אימפקט”, בניגוד לכך, תעניק “סיפוק מיידי”, אומר גרמייה. כל משימת 330 מיליון הדולרים תסתיים חודש לאחר ההתנגשות.
השביט טמפל-1 אידיאלי מבחינה מדעית ומפרספקטיבת הרס. זהו שביט אופייני, ועדיף לבדיקות מדעיות, אך עדיין מחזיק בגרעין גדול וראש [Coma] קטן, ובכך מקל על ה”אימפקטור” לשרוד את מכשול האבק ולחדור לגרעין.
גרמייה אומר כי החישובים האחרונים מצביעים כי הסיכויים שה”אימפקטור” יפספס את מטרתו קטנים מאחוז אחד. תוכנת הניווט האוטומטי נוסתה כבר בחלל; זו תהיה גירסה מהודרת יותר של מה שהוטס בהצלחה על חלליתה הנסיונית של נאס”א,Deep Space 1, ששוגרה בשנת 1998, ועל “סטארדאסט” – רודפת השביטים המוקדמת.
“כולנו מרגישים דיי בנוח עם הסיכויים, אבל כמו שאמרנו כבר, אנחנו עושים משהו שלא עשינו בעבר,” אומר גרמיה.
ויהי מה, מעריצי סרט האסון משנת 1998 יכולים לנשום לרווחה. באופן מקרי, הסרט ואנשי החללית הגיעו לאותו השם ללא תיאום ביניהם, בערך באותו הזמן.
נאס”א מבטיחה שלא משנה כמה חזק יהיה הריסוק, או כמה גדול המכתש, “דיפ אימפקט” בקושי תשנה את מסלולו של השביט מסביב לשמש ולא – הם חוזרים, לא תכניס את השביט או כל חלק ממנו במסלול התנגשות עם כדה”א.
יאומנס חישב שעל מנת להזיז את טמפל-1 או חלק ממנו לתוך מסלול המצטלב עם עם מסלול כדה”א, על ה”אימפקטור” להיות מאסיבי פי 6,000 מאשר מה שיירה מספינת האם בשלישי ליולי. ביום שלמחרת, ה”אימפקטור”, במשקל 370 ק”ג, יפגע בלב השביט, וייצור מופע כביר לארבעה ביולי [יום העצמאות בארה”ב].
במובנים שמימיים, המכתש שיווצר, בין אם גודלו של בית לקולוסיאום של רומא, או בעומק שתי קומות או ארבע-עשרה, נחשב לגומה בלבד. מלבד זאת, שביטים מומטרים ע”י חומר בינכוכבי כל הזמן, ועל-כן מצולקים במכתשים וצוקים.
“יש לך אובייקט בגודל של סל 'בושל' (“סל שגדול דיו להחזיק 8 פאונדים [3.5 ק”ג]” בעיקרון זהו מעין סל נשיאה, עשוי מנצרים) שטס אל תוך אובייקט שאורכו 14 ק”מ, כך שאנחנו לא באמת הולכים לגרום לשביט נזק ניכר,” אומר יאומנס.
מדענים מסויימים, למרות זאת, טוענים שהשביט ינתץ למספר חלקים. אחרים מניחים ש”דיפ אימפקט” תיצור מכתש אבל תדחוף הכל לתוכו, כך שבקושי או בכלל לא יפלט חומר.
“זוהי חוסר הוודאות בתחזיות, או המגוון הרחב בהן, שעושות את זה חשוב במיוחד לבצע את הניסוי הפשוט הזה,” אומר מיכאל א'הרן מאוניברסיטת מרילנד, המדען הראשי במשימה.
לא משנה מה יהיו התוצאות, מדענים מקווים ללמוד משהו על הסטת מסלולו של שביט-מאיים, או אסטרואיד, במקרה ואחד נקרה בדרכו של מסלול כדה”א. שביטים, אחרי הכל, פגעו בכדה”א בעבר, וייתכן והביאו מים עמם.
תועלת מעשית נוספת מן המשימה, היא שע”י ידיעת תוכנם של שביטים, נאס”א תוכל להשתמש בהם בעתיד כ”בורות השקייה” ותחנות תדלוק. רובוטים או אסטרונאוטים, למשל, יוכלו לפרק את מימיו של השביט ליסודותיהם הבסיסיים – מימן וחמצן, אשר דרושים לתדלוק טילים.
ואז ישנו כל הידע המדעי שיירכש מחקר השביטים, אשר ביסודם – כדורי שלג ענקיים ומלוכלכים המקיפים את השמש.
נוצרו באותה תקופה ככוכבי הלכת, לפני 4.5 מליארד שנה, שביטים נחשבים למשארי אבני היסוד של מערכת השמש. כאשר השביטים עוברים באופן תקופתי בקרבת השמש, שטחם מתחמם ומשתנה, ורק איזורם הפנימי נשמר מן הסביבה הקוסמית.
ה”אימפקטור”, מורכב בעיקר מדיסקת נחושת שמשקלה 140 ק”ג, יתמרן עצמו למסלולו של השביט המתקרב, ובעיקרון – יידרס ע”י השביט. המהירות היחסית ברגע ההתנגשות תהיה 37,000 ק”מ לשעה, מספיקה על מנת לאדות את ה”אימפקטור”.
הנחושת נבחרה מכיוון שכמו כסף וזהב, היא לא מגיבה עם מים ולא תכתים את התצפיות. כמו-כן, היא זולה במיוחד.
מצלמה על ה”אימפקטור” תצלם את השביט ותשדר חזרה את התמונות, כמעט עד רגע ההרס. זוג מצלמות על ספינת האם, שימצאו במרחק בטוח מפגע של 480 ק”מ, יתעדו את הפגיעה עצמה, ההתפרצות הנגרמת והמכתש, ולאחר מכן – ישלחו את כל התמונות.
“אנו מצפים להעניק מופע זיקוקים נהדר לכל המצפים,” אומר גרמייה, “וזה אף יותר מרגש לעשות את זה בארבעה ביולי.” לידיעה בסי.אן.אן
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~52075280~~~18&SiteName=hayadan
