חוקרים מנסים לפתור את התעלומה: לשם מה צריך לישון? בעודם עסוקים בהשוואת הפעילות של קבוצות תאים שונות במוח במהלך זמן הערות, קבוצות אחרות מנסות לעקוף את השינה ולמתוח ככל האפשר את זמן הערות
ד”ר דינה צפרירי, גלילאו
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/whysleeping.html
חוקרים רבים העוסקים בחקר השינה מנסים לפתור את התעלומה המסקרנת: לשם מה צריך לישון? תמימות דעים שוררת ביניהם רק בהבנה שהשינה נחוצה לתפקוד נורמלי של המוח והגוף ושחוסר שינה יכול להיות קטלני. אולם בעוד חוקרים אלה עסוקים בהשוואת הפעילות של קבוצות תאים שונות במוח במהלך זמן הערות, בשלב השינה העמוקה ובשלב שנת החלום המאופיינת בריצודי עיניים מהירים (רע”מ), הרי שקבוצות אחרות של חוקרים עסוקות בניסיונות לעקוף את השינה ולמתוח ככל האפשר את זמן הערות.
הכל כימיה
כמו כל ההתנהגות האנושית גם השינה מוכתבת על-ידי תהליכים כימיים. זה זמן רב ידוע כי שלושה חומרים כימיים – נוירוטרנסמיטרים – מעורבים בתהליכי השינה והעֵרות: סרוטונין, נוראפינפרין והיסטמין. רמתם פוחתת עם ההרדמות ועולה עם ההתעוררות ומומחים העוסקים בשינה נהגו לכרוך אותם יחד בהנחה שהם עובדים בשיתוף כדי לגרום להתעוררות ואינם פועלים בשלב הרע”מ על מנת לא לאפשר לגוף לנוע בזמן החלום.
רק לאחרונה, במחקר שנעשה בראשותו של ג'רום סיגל (Sieggel), פרופסור לפסיכיאטריה ולמדעי ההתנהגות באוניברסיטת UCLA, התברר שתפקידיהם שונים. המחקר נעשה בכלבים שלוקים ברדמת (נרקולֶפְסְיה) – תסמונת שינה חריפה שלוקים בה כ-200,000 אמריקנים. תבנית האותות במוח הכלבים דומה לזו שבבני אדם.
חלומות נמרצים
בזמן העירות רמות הנוירוטרנסמיטרים גבוהות ובשינה עמוקה כאשר החלומות נמרצים במיוחד, הם פוחתים. אחד מהתסמינים המוזרים של נרקולפסיה, בנוסף להרגשת הרדימות הכללית, הוא התמוטטות פתאומית בשל איבוד מתח בשרירים, שכתוצאה מכך שוכב החולה משותק בעוד הוא נמצא בהכרה מלאה.
תופעה זו מכונה קטפלקסיה (cataplexy), מעין שיתוק, והיא למעשה תמונת ראי של תסמונת התנהגות שלב הרע”מ, שגורמת לאנשים להוציא לפועל את הפעולות שמופיעות בחלום- תופעה שיכולה להסתיים בגרימת נזק לחולם עצמו או לשותפים לשינה. מצבים פתולוגים אלה איפשרו להבחין בין תפקידיהם של שלושת הטרנסמיטרים. בבדיקת מוחותיהם של הכלבים בשלב הקטפלקסיה התברר שתאי ההיסטמין נמצאים במצב עוררות.
הכירו את ההיפוקרטין
התאים שמייצרים ומפרישים היסטמין נמצאים בחלק האחורי של ההיפותלמוס מעל יותרת המוח. טרנסמיטר נוסף, היפוקְרֶטין, הוא זה שאחראי לעלייה ברמת ההיסטמין. ד”ר סיגל משער שפגיעה בתאים שמפרישים היפוקרטין גורמת לרמה נמוכה כרונית בריכוז ההיסטמין בחולי נרקולפסיה.
הסובלים מנדודי שינה, לעומת זאת, “מקוללים” בעודף היסטמין. מכאן שאצל הלוקים בנרקולפסיה ובתסמונת שלב הרע”מ חלה הפרדה בין פעולתו של ההיסטמין שאחראי למצבי עירות/תרדמה ושני הטרנסמיטרים האחרים נוראפינפרין וסרוטונין, שאחראים על “השתקת” הגוף בשלב החלום כתוצאה מרפיון במתח השרירים.
תרופה לסהרוריים
מציאת תרופה שתחסום את פעילות ההיסטמין, לדבריו, יכולה לפתור את בעיותיהם של הסובלים מנדודי שינה. התרופות נגד אלרגיה והצטננות מכילות חומרים אנטי-היסטמיניים, שמורידים את ריכוזו, ולכן נטילתם גורמת לנמנום. לדעת ד”ר פיטר שירומני (Shiromani), נוירולוג מהארוורד, נראה שההכרה תלויה בפעילות נוירוני ההיסטמין.
והיסטמין הוא הפתרון הטוב ביותר לאנשים שרוצים להישאר ערים. מעוררים כמו אֶמפֶטָמינים, שמשחררים נוראפינפרין ודופמין גורמים להתמכרות, בעוד השפעת הקפה מתפוגגת מהר יותר וגורמת לעצבנות – לכן לדעת ד”ר שירומני ההיסטמין הוא התשובה האולטימטיבית לנלחמים בעייפות.
(20.09.04, 08:23)
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~960314042~~~58&SiteName=hayadan
