האם טוני בלייר הוא בעל ברית של בוש בסוגיית התחממות כדור הארץ, או התקווה היחידה לפתרון הבעיה?
דני רבינוביץ, הארץ
בתחילת נאומו בוועידת דאבוס, בשבוע שעבר, מנה ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, את התחממות כדור הארץ כאחד מחמשת הנושאים החשובים ביותר בעיניו לעתיד העולם. בגוף הנאום הקדיש בלייר לסוגיה המורכבת הזאת מעל עשר דקות – יותר מאשר לטרור הבינלאומי, לסכסוך הישראלי-הערבי ולמיגור העוני העולמי.
בלייר עקבי בהצהרותיו. כבר בסוף 2003 הוא כינה את שינויי האקלים “האיום מספר אחת על האנושות במאה ה-21”. מאז הוא מתבטא בנושא ללא לאות. מבין כל מנהיגי המדינות המתועשות, הוא היחיד שמפגין מודעות לתופעה ולאיומים הפיסיים, הכלכליים, הגיאו-פוליטיים והביטחוניים שטמונים בה.
עובדה זו, בצירוף מעמדו האישי המיוחד בדיפלומטיה הגלובלית ומעמדה הבכיר של בריטניה משני צדי האוקיאנוס האטלנטי, מפיחה מפעם לפעם תקווה בקרב הארגונים הסביבתיים, שבלייר עומד להציב עצמו במאבק על עתיד כדור הארץ כמשקל נגד לג'ורג' בוש, לגייס קואליציה בינלאומית גדולה ולהביא לשינוי. הצהרותיו, כולל בדאבוס, רומזות שהוא עדיין לא אמר נואש מהסיכוי להגיע לעסקה פוליטית בינלאומית גדולה, שבמסגרתה תחתום ארה”ב סוף סוף על פרוטוקול קיוטו, תאפשר הקטנה עקבית של פליטות גזי חממה ותביא לבלימה חלקית של ההתחממות.
מי שרצה עדות נוספת לרצינותו של ראש הממשלה הבריטי היה יכול למצוא אותה בישיבה שקיים בדאונינג 10, יום לפני נאומו בדאבוס, עם מנכ”לי ארבעה ארגונים סביבתיים, שמייצגים בסך הכל קרוב לשני מיליון בריטים. אבל למחרת הישיבה, כשנפגשתי עם אחד המשתתפים בה, המחישו לי רשמיו שהתמונה הרבה יותר מורכבת ממה שמשתקף בהצהרות ובנאומים.
בן שיחי, מסתבר, לא חסך מבלייר ביקורת במהלך הפגישה. הוא אמר לו, כי הוא מצהיר אמנם את ההצהרות הנכונות בנוגע להתחממות כדור הארץ, אבל נמנע מלתרגמן לצעדים מעשיים. בחודשים האחרונים, למשל, היו כמה הזדמנויות שהוחמצו באופן משווע. בחזית הפנימית, סירב בלייר להשית “היטל סביבה” על דלק מנועי, וגם מנע חקיקה שהיתה מעניקה תמריץ כספי למי שישפר את הבידוד התרמי של ביתו. בזירה הבינלאומית הוא השקיע משאבים רבים מדי בניסיון לשכנע את בוש להצטרף לאמנת קיוטו, זאת אף על פי שכבר ברור שבתחילת תקופת כהונתו השנייה של בוש עמדת ארה”ב נגד קיוטו רק הקשיחה.
בלייר גם טועה, נטען באותה פגישה, כשהוא סבור שנשיאות ה-G8 מספקת לבריטניה הזדמנות טובה יותר להשפיע על הטיפול בהתחממות כדור הארץ מאשר נשיאות האיחוד האירופי. דווקא האיחוד האירופי, ניסו לומר לו, יכול להוות אמצעי לחץ יעיל יותר על סין – שחקן המפתח בתחום התחממות כדור הארץ בעשורים הקרובים – כדי שתאמץ תקנים מפחיתי זיהום בתעשייה, באנרגיה ובתחבורה.
הביקורת על בלייר, על שאינו טורח לגבות את נאומיו הרהוטים במעשים, כמו גם על נטייתו לברוח מצעדים לא פופולריים, אינה מוגבלת רק לתחום הסביבתי ובאה גם מחוגים בתוך הלייבור.
עם זאת, אין בבריטניה מי שמפקפק בכך שבלייר עומד לנצח בבחירות הכלליות באביב 2005 בלי קושי, ולהתחיל כהונה שלישית כראש הממשלה. ניצחונו הבטוח, והעובדה שהקדנציה הנוספת רק תחזק את מעמדו האישי בדיפלומטיה הגלובלית, מעצימים את הדילמה שהוא יוצר אצל ארגוני סביבה בבריטניה ומחוצה לה: הדובר הבכיר ביותר בעולם בסוגיה הסביבתית, שבה טמון האיום הגדול ביותר על יציבות העולם ועל עתיד המין האנושי, מדבר יותר משהוא עושה. האם זה הופך אותו לבעל ברית סמוי של ג'ורג' בוש, כלומר לחלק מהבעיה, או שמא הוא בכל זאת התקווה היחידה לפתרון ברמה העולמית?
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~75397636~~~40&SiteName=hayadan
