מאגר גנטי עוד לפני הפגרה

בכנסת נחפזו לאשר הצעת חוק שתאפשר למשטרה לקחת מחשודים דגימות ד-נ-א לצורך הקמת מאגר נתונים גנטיים. באגודה לזכויות האזרח מזהירים מפגיעה גורפת בצנעת הפרט

גדעון אלון

איור: דוד פולונסקי

ביום שני שעבר, בשעות הבוקר, ביקשה נציגת הממשלה מוועדת הכנסת להאיץ את הליכי החקיקה של הצעת חוק חדשה, שבהכנתה עסקו במשרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים במשך שנים מספר. החוק המהפכני נועד לאפשר למשטרה ליטול מחשוד, נאשם או מורשע בדין, דגימת ד-נ-א לצורך הקמת מאגר נתונים גנטיים של עבריינים, כדי לייעל את פעולותיה של המשטרה. על פי נוסח החוק המוצע, המשטרה תוכל לקחת “טביעת אצבעות, דגימת שיער או תצלום ודגימת תאי לחי”; במקרים מסוימים יוכלו השוטרים לקחת טביעות אצבעות ודגימת שיער גם “תוך שימוש בכוח סביר”.

היועצת המשפטית של המשרד לביטחון פנים, חנה קלר, הסבירה לוועדה כי היא מבקשת לשחרר את הצעת החוק מחובת הנחה (על פי התקנון כל הצעת חוק ממשלתית צריכה להמתין 48 שעות עד להבאתה לאישור הכנסת בקריאה ראשונה), משום ש”נחיצות החוק היא גבוהה מאוד”, ובמשרד מעוניינים לקדם את החוק עוד לפני יציאתה של הכנסת לפגרה. הוועדה אישרה את הבקשה במהירות פה אחד, מבלי שאיש מהח”כים שאל מה החיפזון? מה כל כך דחוף?

באותו ערב הזדרז השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, להביא את הצעת החוק לאישור בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, זאת עוד בטרם היה סיפק בידי הח”כים שנכחו באולם ללמוד את המשמעויות וההשלכות של הצעת החוק המשתרעת על פני 30 עמודים. רק יו”ר ועדת החוקה חוק ומשפט, ח”כ מיכאל איתן, התרעם על הבהילות. “זו פשוט שערורייה שאין כדוגמתה שהצעת חוק בעלת משמעויות אדירות לזכויות האדם, לזכות לפרטיות שבהכנתו עסק צוות גדול של משפטנים במשרדי הממשלה, מובאת לכאן מבלי לתת אפשרות לח”כים לקרוא את נוסח הצעת החוק לפני שהם נדרשים לאשר אותה. מדוע בכלל ועדת הכנסת אישרה לשחרר את הצעת החוק מחובת הנחה? מה היה קורה אם הדיון הזה היה מתקיים בעוד שבוע והיו מאפשרים לכנסת להתכונן? אין ספק שהבקרה שלנו על החקיקה הממשלתית מחייבת מחשבה”.

זה אולי יקרה בעתיד. בינתיים, בתום דיון קצר אישרה מליאת הכנסת (ברוב של 18, מתנגד אחד ונמנע אחד) את הצעת החוק בקריאה ראשונה והיא הועברה לוועדת החוקה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. ח”כ איתן מבטיח כי בוועדה תיעשה עבודה יסודית ומעמיקה. “הדיונים בהצעת החוק לא יתחילו מיד אלא רק בעוד כמה שבועות, משום שעל שולחננו מונחות עתה 14 הצעות חוק ממשלתיות אחרות שיש להכינן לקריאה שנייה ושלישית. אני כבר יכול להבטיח שהוועדה לא תהיה חותמת גומי ותבחן ביסודיות כל סעיף וסעיף בחוק. אין ספק שיש לספק למשטרה כלים יעילים למלחמה בפשע, אבל כדי להשיג מטרה זו לא צריך לפגוע בכל זכויות האדם”.

בדל סיגריה כראיה

הנגבי הציג בדיון כמה דוגמאות כדי להמחיש את חשיבותו של החוק. “במהלך חקירת הרצח של השר רחבעם זאבי, שנורה במלון הייאט בירושלים”, אמר, “נמצא בזירת הרצח בדל סיגריה חם שהושאר על ידי הרוצח שנמלט מהמקום ויכול היה לשמש כראיה. אילו היה באותה עת בידי המשטרה מאגר נתוני זיהוי גנטי, יכול היה בדל הסיגריה לסייע ללכוד במהירות את הרוצח שמאוחר יותר הוברר שהיה בעל רישום פלילי ולא היה צורך לחקור 500 חשודים כדי להתחקות אחרי עקבות החשוד ברצח”.

הנגבי סיפר גם על מקרה שבו תיירת נאנסה והרתה כתוצאה מכך. במקרה הזה נעשה אפיון גנטי של הזרע שנמצא בגופה, אבל הוא לא תאם לבדיקות הד-נ-א שנעשו לחלק מהחשודים באונס והפרשה נותרה בלתי מפוענחת. רק כעבור שנתיים, לאחר מעצרו של חשוד בעבירה פלילית אחרת, כשבמהלך חקירתו נלקחה ממנו דגימת ד-נ-א מתאי הלחי, הבחינה חוקרת מז”פ עירנית בקווי דמיון בין האפיון הגנטי של אותו עצור לבין זה של האנס והפרשה נפתרה.

הנגבי הסביר שהמאגר ייתן בידי המשטרה כלי חיוני שיאפשר לה באמצעות שימוש בטכנולוגיה המוכרת בעולם כאמינה, לזהות את מבצע העבירה ברמת ודאות גבוהה. למעשה המאגר הזה יוכל גם לקצר את הדרך לזיכוי חשודים, אם יתברר שלא היו במקום בשעת מעשה. כיום מצויים בידי המשטרה מאגר טביעות אצבעות ומאגר תצלומים ויש לה הסמכות ליטול דגימות ביולוגיות לצורך הפקת ד-נ-א, אבל הסמכות מוגבלת לחקירת עבירה ספציפית.

החידוש בהצעת החוק הוא כוונתה של המשטרה להקים מאגר של נתוני זיהוי גנטי שיופקו מאותן דגימות ביולוגיות שיילקחו מחשודים, נאשמים ומורשעים, גם כשהדבר איננו נדרש לצורך חקירת עבירה ספציפית. הנגבי סיפר שחוק דומה המאפשר זאת קיים בכמה מדינות, בהן ארה”ב, קנדה, אנגליה וסקוטלנד. “באנגליה אפשר ליטול דגימת ד-נ-א גם מחשודים ולא רק ממורשעים ואפשר לשמור את הנתון הגנטי במאגר גם אם האיש יצא זכאי. בארה”ב הקימה קבוצה של עורכי דין פרויקט שמטרתו לבחון מקרים שבהם אנשים הורשעו בעבירות של רצח ואונס לפני שהחל עידן הד-נ-א ועד היום הם טוענים לחפותם. עד יוני 2001 זוכו ושוחררו בעקבות בדיקות אלה כ-80 אסירים שהורשעו וחלקם אף נידונו למוות. ב-16 מקרים זוהו הודות לפרויקט הזה הפושעים האמיתיים”.

עם זאת, השר לביטחון פנים הודה כי “בחקיקה הזו אין רק יתרונות, אלא יש בה גם בעיות שנוגעות לפגיעה בצנעת הפרט ולכן כל מדינה שאישרה הקמת מאגר כזה הבינה שעליה להקפיד על קביעת מחסומים ומגבלות שימנעו שימוש לרעה”. במהלך גיבושה של הצעת החוק, שנעשה על ידי ועדה בין-משרדית בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודית קרפ, היו לבטים האם לאמץ את המודל האמריקאי, השמרני יותר, שבו הקפדה גדולה על שמירת הפרטיות ודגימות הד-נ-א נלקחות רק מחשודים בעבירות חמורות ביותר כגון אונס או רצח, או לאמץ את המודל האנגלי שבו הדגימות נלקחות מכל אדם שנחשד בעבירה שדינה מאסר.

רק בעבירות חמורות

המשטרה תמכה באימוץ המודל הבריטי, האגודה לזכויות האזרח לעומתה תבעה להקפיד על הגנת הפרטיות ולאמץ מודל מחמיר יותר. הנוסח שגובש בסופו של דבר הוא מודל ביניים ולפיו ייכללו במאגר דגימות של עצורים, חשודים ומורשעים בעבירות חמורות בלבד (גרימת מוות, עבירות מין, סחר בבני אדם, פגיעה בקטינים וחסרי ישע, תקיפה, פגיעה ברכוש, סחר בסמים וכן עבירות ביטחוניות כגון הוצאת נשק מרשות הצבא). העלות התקציבית לצורך ההיערכות ההתחלתית להקמה וניהול של מאגר נתוני זיהוי גנטי, מוערכת ב-13 מיליון שקלים. כל הרחבה נוספת של המאגר תהיה מותנית במשאבים נוספים. באגודה לזכויות האזרח טוענים כי הצעת החוק היא גורפת מדי ואיננה עומדת במבחן החוקתיות. לדברי עו”ד לילה מרגלית מהאגודה, המייצגת אותה בדיוני הוועדה, “הצעת החוק מבקשת להתיר פגיעה קשה ושרירותית בחשודים ונאשמים תוך רמיסת העיקרון הבסיסי כי אדם הוא בחזקת חף מפשע עד אשר הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר, ולכן יש לאפשר נטילת אמצעי זיהוי אלה רק מאנשים שהורשעו בעבירות, ויש לשמור במאגר המשטרתי אך ורק נתוני זיהוי שניטלו בהתאם לסמכות זו ולהשמיד את הדגימות הביולוגיות ולשמור במאגר רק את נתוני הזיהוי המופקים מהם”.

עו”ד מרגלית סבורה ש”כל נטילה של אמצעי זיהוי, בין אם מדובר בטביעת אצבע ובין אם מדובר בדגימה ביולוגית, כרוכה בפגיעה בזכות האדם לפרטיות ובזכותו לאוטונומיה גופנית. זכויות שלדבריה, הן זכויות יסוד חוקתיות, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. “אם שמירה על טביעות אצבע בידי המשטרה אינה פוגעת באופן ממשי בזכויות יסוד, מדוע אנו כה מהססים לאפשר נטילתן מהציבור כולו?” מקשה עו”ד מרגלית. “מדוע חשוב לנו כל כך להבטיח שטביעות אצבע הנלקחות מחיילים במסגרת שירותם הצבאי לא יועברו למשטרה כדי לשמש בחקירות? התשובה לכך היא שבאופן בסיסי אין אנו, כחברה, מעוניינים שיהיו בידי המשטרה הכלים 'לעקוב' אחרי מעשיהם של אנשים, אלא אם הם עצמם באופן אינדווידואלי סיפקו סיבה מספקת לכך”.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~896960072~~~47&SiteName=hayadan