האם כרית אוויר תעצור אסטרואידים העומדים לפגוע בכדור הארץ?
אבי בליזובסקי
מדענים אחדים הציעו כבר בעבר לשגר פצצות אטום לעבר שביט גדול או אסטרואיד העומדים להתנגש עם כדור הארץ. חוקר אחד מציע רעיון חדשני יותר – כרית אוויר ענקית.
פצצה אטומית עשויה שלא להזיז הרבה לכמה סוגים של אסטרואידים – ביחוד כאלה העשויים ממצבור רופף של שאריות ועלולים לבלוע את האנרגיה מבלי לשנות את מסלולם, אומר אריק אספוג מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז בריאיון ל-CNN. לדבריו, סימולציות שערך מראות כי פיצוץ כזה עשוי לפוצץ סוג כזה של אסטרואיד או שביט להרבה יותר חלקים שימשיכו במסלול ההתנגשות ויגרמו נזק רב בהרבה.
הרמן בורצ'ארד מאוניבסיטת המדינה באוקלהומה בסטילווטר סבור כי כרית אוויר ענקית עשויה לטפל ב'פושע' קוסמי מעין זה. בוצ'ארד, מתמטיקאי במקצועו מציע כי חללית תגיע אל העצם ותנפח כרית אוויר ענקית ברוחב של כמה קילומטרים תוך שימוש בריאקציות כימיות כדי לייצר את הגז הדרוש. החללית תדחוף את כרית הגז כנגד האסטרואיד או השביט. הכרית תוכל לחלק את הלחץ באופן שווה ולהסיט את העצם מבלי לפרקו לחלקים. “זה נראה רעיון פשוט, בטוח ומציאותי” הוא אמר למגזין הבריטי ניו סיינטיסטס.
לואיס פרידמן, בעבר מהנדס טילים בנאס”א וכיום מנהל החברה הפלנטרית טוען שהרעיון בלתי אפשרי. סדר הגודל הדרוש לכרית האוויר כדי לקבל תנופה ולשנות מסלול של סלע מוצק ברוחב 5 ק”מ הנע במהירות של 180 אלף קמ”ש הוא פשוט מעבר ליכולת שלנו.” כמובן, הוא מוסיף, שלטווח ארוך של מאות רבות של שנים, אולי יש סיכוי לכך.”
מדענים אחרים קיבלו את הרעיון ביתר התלהבות. דייב ויליאמס ממרכז הנתונים של נאס”א אומר כי הרעיון הבסיסי נשמע הגיוני, “ובלבד שמאתרים את האסטרואיד הפוגע זמן רב מראש.”
אספוג הולך אפילו יותר רחוק מבוצ'ארד. הוא אוהב את הרעיון של ויתור על הצורך בכוח גרעיני, אך סבור כי צריך לעשות זאת ללא כריות אוויר, ללא פיצול העצם ליותר חלקים, אלא באמצעות הצבת מנוע על שטח האסטרואיד, ולהפעילו כך שישנה במעט את המסלול ויבטל את ההתנגשות.
רק אוסף של שברי סלע וקרח
הערכות חדשות לגבי אופיים של האסטרואידים הוצגו
בכנס מדעי
ד”ר נח ברוש
חלק ניכר מהאסטרואידים, הנעים בשולי מערכת השמש שלנו, אינם אלא אוסף של שברי סלע וקרח, ולא גופים מוצקים כפי שחשבו בעבר. הערכה זאת הוצגה בחודש שעבר בברלין, בכנס מדעי בינלאומי שעסק בחידת האסטרואידים, השביטים והמטאורים. בין השאר הוצגו בו גם כמה עבודות-מחקר ישראליות.
המימצאים המאשרים את ההנחה, כי חלק מהאסטרואידים הם אוסף שברים בלבד, מתבסס על העובדה שמשך הסיבוב העצמי שלהם נמדד בשעות אחדות, ואיננו מהיר במיוחד.
אילו אסטרואיד היה רק גוש סלע מוצק – חלקיו היו מוחזקות יחד בידי כוחות חשמליים פנימיים שבין האטומים והמולקולות. האסטרואיד היה יכול אז לסוב בקצב מהיר, מבלי שהכוח הצנטריפטלי (כמו הכח המצמיד למושבים את נוסעי הקרוסלות, בעת סיבובן) יצליח לפורר את הגוף. כמו כן, הכח המאחד באסטרואיד היה כוח הכובד העצמי שלו, המושך כל שבר כלפי מרכז הגוף. אלא שאז היתה מתהווה מיגבלה לקצב הסיבוב העצמי המירבי, עקב הכוח הצנטריפטלי.
מכאן עולה המסקנה: אם האסטרואידים אינם אלא אוספי שברים – תכניות שונות ל”מיגור” אסטרואידים מאיימים על כדור הארץ, חייבות להשתנות. פיצוץ גרעיני בחלל, סמוך לאסטרואיד כזה, יפז ר חלקיו ויגדיל את הסכנה ממנו, עוד יותר.
בימים אלה נדרשים האסטרונומים לא רק לגלות את הגופים המאיימים – גם לחשב את מסלוליהם ולהעריך את מידת הסכנה וכן לאפיין, ככל האפשר, את טיבעם של אותם גופים (על-סמך משך הסיבוב העצמי, הרכב החומרים שעל פני השטח שלהם, ועוד).
אחת הטענות המושמעות באחרונה בנושא זה, מקשרת בין המחקרים לגילוי האסטרואידים המאיימים לבין “תורת גאיה” (Gaia) – לפיה כדור הארץ הוא “חי” המתפתח ומקיים את עצמו. בצורת הסתכלות זאת, התפתחות המין האנושי התרחשה כדי להגביר את ההגנה על גאיה – עליה אנו חיים -מפני גופים פוגעים אפשריים ומה שנעשה לצורך מיגור האסטרואידים המאיימים, מיועד למלא אחר רצונה של גאיה.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~307999924~~~35&SiteName=hayadan
