למי הזכות לשימוש במי הנילוס/ד”ר אסף רוזנטל

הבצורת המתמשכת באתיופיה וכעת גם בקניה מעלה שאלה – מדוע מדינות אלה היושבות על מוצא הנילוס מנועות להשתמש במים לצרכי תושביהן?

ד”ר אסף רוזנטל

אגם וויקטריה במיזרח אפריקה הוא הגדול באפריקה ומהגדולים בעולם. האגם מהווה את תחילתו של הנילוס (הכחול) ומספק כ 15% ממימי הנילוס. אגם טאנה שבאתיופיה מספק כ 85% המהווים את מירב המים לנילוס -דרך הנילוס הלבן.
כלומר אתיופיה, קניה, אוגנדה, טנזניה ואחרות יושבות על אחד מאוצרות הטבע הגדולים והחשובים באפריקה – מים. אלא מאי……. בעקבות אכיפת הסכם דרקוני על כל המדינות לחופי מקורות הנילוס ולאורכו מנועות אותן מדינות משימוש במים. ההסכם נאכף על כל המדינות ע'י האנגלים בתחילת המאה ה-20 כאשר זכות השימוש במים ניתן למצריים בלבד.
לפני שנים מס' הסכימו המיצרים “לחלק” מעט כ- 15% מהמים לסודן. ארצות מזרח-אפריקה וקרן אפריקה מנועות עד היום משימוש כל שהוא במים (להוציא דייג). למרות נסיונות חוזרים ונישנים, וועדות קבועות, דייונים שנימשכים שנים, אין עד היום הסכמה מיצרית לאפשר שימוש נוסף במי הנילוס ומקורותיו, בכל פעם שאחת המדינות מצהירה על כוונה להקמת מערכת השקייה, או כל ניסיון אחר לשימוש במים מאיימת מיצרים במלחמה!
התלות הגדולה ביותר, הצורך הגדול ביותר למי הנילוס הוא באתיופיה ובקניה. אתיופיה שרוב תושביה הם חקלאים החיים מתוצרתם ידועה בתקופות הרעב הפוקדות אותה לעיתים קרובות. נכון הרעב פוקד בעיקר את מזרחה של המדינה היבש ומדברי אבל בעזרת מי אגם טאנה ניתן היה להפוך את מזרחה של אתיופיה לגן פורח. עד היום אותו חבל ארץ שיכול להיות גן פורח מהווה משל ושם נירדף לכל תופעת העוני והרעב בעולם.
בקניה הרעב לא היה נפוץ עד לאחרונה. אחרי שנתיים בהן הגשמים הכזיבו נמצאים מיליוני קנייתים בסכנת רעב. שוב הבעיה קשה יותר במיזרחה (צפונה) של קניה בה חיים בעיקר רועי צאן ובקר. עצירת הגשמים פרושה חוסר מרעה. התוצאה: אלפי רועים, צאנם ובקרם פולשים לשדות חקלאיים ולתוך שמורות טבע – האיזור המיוער של הר קניה הוצף. בכ-40 אלף ראשי בקר שמאימים לחסל את אחד מסמלי הטבע והנוף בקניה. הרועים המפורסמים של קניה – המסאים, הביאו את עדריהם לבירה – ניירובי….. ובה הם מלחכים עשב בכיכרות, בגנים ובשטחים פרטיים.
רבים מאנשי הסביבה טוענים כי הבצורת הקשה מושפעת משנים של פגיעה קשה ביערות בקניה, אבל שוב בעזרת כמויות המים שניתן לשנע מאגם וויקטוריה ניתן היה למנוע פגיעה ביערות מחד ומאידך בעונות בצורת ניתן היה להשקות שטחי חקלאות ומרעה.
עכשיו נחזור לשכנתנו וליאור הזורם במרכזה. במקום אחר סיפרתי על מפעלי המים המגלומנים של המצרים המיועדים להשקיית שיטחי מידבר ממערב לנילוס. אפילו אצלנו היתה (רגע) תיקווה לקבלת מים מהיאור. נכון מיצריים אינה בדיוק בראש המדינות המפותחות ומצבם של רבים מתושביה אינו רחוק מהחקלאים האתיופים או הרועים הקנייתים, אבל בכל זאת נישאלת השאלה הצורמת למי זכות יסודית / ראשונית לשימוש במים…….?

ריכוז מאמריו של ד”ר אסף רוזנטל

אוגנדה מרוקנת את אגם ויקטוריה

סוכנויות הידיעות, חדשות וואלה

אוגנדה. המצב עשוי לגרום לסכסוך של מדינות אפריקה על רקע תחרות על מיםהמדינה שואבת מהאגם 50% מעל למותר בהסכמי המים שלה עם מדינות האזור. מפלס המים באגם הוא הנמוך ביותר ב-80 השנים האחרונות

אוגנדה שואבת מאגם ויקטוריה מעבר למה שהוסכם בהסכמי המים שלה, כדי לייצר יותר חשמל, וההערכות הן כי היא אחראית ליותר מחצי מירידת מפלס המים באגם.

רשת ה-BBC מדווחת כי טנזניה ואוגנדה תלו את הירידה במפלס המים בבצורת, אך מהנדס המים, דניאל קול, טוען שהבצורת גרמה רק למחצית מירידת מפלס המים. מפלס המים באדם ויקטוריה, הוא הנמוך ביותר ב-80 השנים האחרונות. מומחים מעריכים כי המצב עשוי לגרום לסכסוך של מדינות אפריקה על רקע תחרות על מים.

קול, הידרולוג במקצועו, עובד עם האו”ם על פרוייקטים לצמצום אסונות טבע ומים בניירובי, אמר כי בשנתיים האחרונות, אוגנדה שאבה יותר מ-55 אחוזים ממה שהיא הייתה אמורה לשאוב לפי הסכמי המים שלה עם מדינות האזור.

המים משמשים לייצור חשמל, באזור בו מתחיל הנילוס, מאגם ויקטוריה. “מפלס המים בנילוס צריך היה להיות היום ב-45 סנטימטרים גבוה יותר, אם אוגנדה הייתה פועלת לפי ההסכמים לשימוש במים מהאגם”, אמר קול. “הבלגן הזה, הוא שקול ערך ללהוציא את הפקק מאגם ויקטוריה”, אמר פרנק מורמוזי, מהאיגוד הלאומי לאיכות סביבה מקצועית באוגנדה.

המצב כיום, הוא שמצרים מקבלת את רוב המים, ואילו מדינות כמו אתיופיה, אוגנדה וקניה, מעוניינות בשינוי המצב הקיים, ושינוי הסכמי המים הנוכחיים.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~390529335~~~218&SiteName=hayadan