ד”ר אסף רוזנטל
הנה זה מגיע, והפעם בסמכותיות ובביטחון מיקצועי. זמן רב מנסים שומרי הטבע והסביבה להסביר לשומעיהם כי לסביבה יש ערך כלכלי כאשר היא נשמרת במצבה הטבעי.
ב 1997 פירסם (עבור האו”ם) רוברט קוסטאנזה – פרופסור לכלכלה סביבתית באוניברסיטת וורמונט – מחקר שהפך לסימן דרך על פי המחקר, בהערכה מזערית שווה הסביבה שלושים ושלושה טריליון דולר! בזמן הפרסום היה זה מספר משולש בערכו לעומת התל”ג של ארה”ב. מאז ניסו שומרי טבע בעזרת כלכלנים לתת ערך כלכלי לסביבה, ולהצמיד תוויות מחיר לביצה, יער, מידבר, נחל וכד', מחיר שלא יהיה תלוי בסרט המדידה של פיתוח, בניה וכד'.
למרות דעת מס' חוקרים כי “הגישה הכלכלית” אינה מספיק רגשנית, יותר מידי שכלתנית מכדי לשכנע את הציבור בנחיצות שימור הטבע והסביבה, מסכימים כולם כי בשנים האחרונות היו נזקים מסופות, שיטפונות, גלי החום והקור ודומיהם קטנים בהרבה במקומות בהם נשמרה הסביבה הטבעית ללא פגיעה.
יש גם הטוענים כי המדד היותר משכנע לערכה הכלכלי של הסביבה הבלתי פגועה הם מספרים הלקוחים מחברות הביטוח: כאשר על פי הערכה היו “נזקי הטבע” ב2005 כ 200 מיליארד דולר
כאשר כשליש היה נמנע ללא הפגיעה בטבע : ריפי אלמוגים, חורשי מנגרובים, יערות הררים ואחרים מונעים סחף, שיטפונות, פגיעת גלים בחופים וכך-הלאה.
אחד ממקורות המים החשובים לניו-יורק הוא נהר הקאטסקיל Catskill- פרנסי העיר הגיעו למסקנה כי מוטב להם לרכוש את האדמות באגן הניקוז של הנהר ולשמרן, כאשר האפשרות החילופית היתה הקמת מערכת טיהור וסינון בעלות מיליארדי דולרים.
לטוב או לרע רבות מחברות התעשייה באירופה מרוויחות הון ממכירת זכויות זיהום, (על פי אמנת קיוטו) אחרי ששיפרו את מערכות הייצור ומנעו פליטת מזהמים לאטמוספרה. כך שיותר ויותר מובן, אפילו לספקנים הגדולים כי משאבי הטבע אינם אין-סופיים וככאלה יש להם מחיר !
עכשיוו יש תג מחיר : על פי הפרופסורים המכובדים קוסטנזה ודסגופה Partha Dasgupta Robert Costanzaאקו- נומיק “אינה הנדסת טילים” – הנתונים בהירים וברורים, השניים חישבו את ערכם הכלכלי של בתי גידול שונים עבור ה או”ם,
כאשר מחשבים את עלות האחזקה ומנגד את הרווחים ( או מניעת הפסדים (מתקבלים המספרים הבאים : – המיספרים מתיחסים ל הכנסות לשנה משטח של 10 דונם – ריף אלמוגים שאינו פגוע שווה 1,000$-6,000$ כאשר אותו ריף נימצא בקריביים ליד מלונות שוויו 10,,000$שמירה והחזקה שוטפת בעלות של כ 8$. ביצה / אגם בקנדה שווה 6,000$ – אותו שטח שיוסב
לחקלאות יתן 2,000$- חלקת יער טרופי בקמרון שווה 4,000$ – אם יכרת היער שוויו 2,000 דולרים בלבד. חלקת מנגרובים בתאילנד שווה 1,000$ אם תוסב החלקה לגידול סרטניות/שרימפס שוויה 200$ כלומר שמירת הטבע מישתלמת ביחס של עד פי ארבע לעומת אפשרויות “ניצול ” אחרות. הנתונים נראים מוגזמים? אכן כן, אז נא ליזכור מי הכותבים – שני הפרופסורים המכובדים כאשר מזמין ומפרסם המיספרים הוא … האו”ם.
כאשר נתבקשו שוכני שכונות יוקרה לאורך חופים לתת ערך לחופים הפ היסתמכו על ערך ביתם. בסין נאלצו חקלאים להאביק פרחי ירקות ידנית אחרי שהשמידו את המאבקים הטבעיים בקוטלי חרקים ניתן להניח כי החקלאי הסיני היה מצליח להעריך נכון יותר את ערכה הכלכלי של סביבתו הטיבעית על -סמך הניסיון. היום אין צורך ב”הערכה” כל מה שדרוש הוא לפנות למחקרם של הפרופסורים המלומדים.
לנו בארצנו כדאי היה כי יקומו כלכנים ידועים ויעשו את החשבון כמה שווה היתה החולה ? כמה שווה ים המלח, נהר הירדן מכתש רמון, חולות ניצנה וכך הלאה שיטחי טבע שהיו ואינם וכאלה שעדיין קימים . חשבון כלכלי נכון המסתמך על מחשבה לזמן ארוך היה מראה את כדאיותה הכלכלית של שמירת סביבתנו.
ד'ר אסף רוזנטל
מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום אמריקה
0505640309 / 6372298 08לפרטים טל'
דוא'ל [email protected]
ריכוז מאמריו של ד”ר אסף רוזנטל באתר הידען
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~481367488~~~218&SiteName=hayadan
