להתנהג כמו בבונים

להקת בבונים בקניה שמנהיגיה התוקפנים מתו ממחלה שינתה לחלוטין את אורחות חייה ונהפכה להרמונית, שלווה ותומכת בחלשים. פרופ' רוברט מוריס סאפולסקי עוקב אחרי הלהקה הזאת עשרות שנים ומשוכנע שיש כאן לקח חשוב למין האנושי

אביבה לורי, הארץ, וואלה!

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/baboonbahave.html

לפרופסור רוברט מוריס סאפולסקי יש רשימה מוכנה של מנהיגים, בארצו בפרט ובעולם בכלל, שאילו זה היה תלוי בו, הוא היה מחליף מיד. נפטר מהם לתמיד ופותר את הסכסוכים האלימים שהם מלבים, בדרכי שלום. את הרעיון הוא לקח מהבבונים דווקא. קופים, שכתוצאה מטראומה הפכו מחבורת זכרים עצבנים ותוקפנים ללהקה חביבה. בבונים לפחות, אומר סאפולסקי, לומדים משהו מההיסטוריה. מפיקים לקחים. מסתגלים למצבים חדשים ומשנים דפוסי התנהגות.

את טיעוניו מרחיקי הלכת מבסס סאפולסקי על מעקב של עשרות שנים אחרי להקות של בבונים בקניה. כששומעים את סאפולסקי מדבר על בבונים, קופים ששמם יצא לשמצה כקבוצה שבה הזכרים החזקים מדכאים את החלשים מהם ונראה כאילו הם אף מפיקים הנאה מההתעללות בחסרי הישע, אפשר לחוש בקולו את החיבה הרבה שהוא רוחש אליהם. סאפולסקי, בן 47, פרופסור לביולוגיה ונוירולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, התפרסם בחקר הפיזיולוגיה של מצבי לחץ – Stress (“אני חוקר את השפעת ההורמונים על המוח בשעת לחץ”).

את רוב עבודת המחקר שלו עשה בתחילה על עכברי מעבדה, ובדק כיצד גופם מגיב במצבי לחץ. ב-1978, לאחר שסיים בהצטיינות את לימודיו באנתרופולוגיה ביולוגית באוניברסיטת הרווארד, החליט להרחיב את שדה הניסויים שלו ולחקור בבונים. הוא נסע לאפריקה ובשמורת הטבע מאסיי מארה, בפארק הלאומי סרנגטי, הנמצא בדרום-מערב קניה על הגבול עם טנזניה, פגש את להקת הבבונים הראשונה, שאותה הוא מכנה “הלהקה שלי”.

מטרת המחקר היתה ללמוד לאילו מחלות אצל הבבונים יש קשר ישיר ללחץ, ואיזה קשר יש בין תחלואה לבין המעמד החברתי בלהקה של הבבון הלחוץ, לבין מבנה האישיות שלו ולהתנהגות החברתית. “חקרתי אם גם בקרב הבבונים יש טיפוסים שיש להם אישיות מטיפוס A”, אומר סאפולסקי בשיחת טלפון ממשרדו בסטנפורד. “נוח לחקור בבונים, כי אלו חיות שאפשר להרדים ולקחת מהם דגימות דם כדי לבדוק רמות כולסטרול”.

הבבונים בטבע חיים בלהקות ומתחלקים מבחינה חברתית ואישיותית לתת קבוצות. החלוקה האישיותית היא לפי סוגי טיפוסים. הנקבות נחשבות לגורם הרגוע והמרגיע בדרך כלל. הן לא תחרותיות ולא מאיימות. הזכרים הבוגרים נחלקים לשני סוגים: תוקפנים מאוד ולא תוקפנים. התוקפנים הם טיפוסים עצבנים, שנוטים להיות מעורבים בקטטות ובמריבות, גם כשהסיבה אינה נוגעת להם באופן ישיר, מתפרצים על כל שטות ובלי סיבה. בקיצור חבורה של בבונים חמי מזג שלא כדאי להימצא בסביבתם כשהם בקריזה.

הזכרים הלא תוקפנים הם קופים חביבים ומסבירי פנים, לא ששים אלי קרב, לא מתקוטטים עם בבונים אחרים ולא עם חיות שעוברות בסביבה. החלוקה החברתית היא ריבודית-מעמדית, וכל בבון יודע את מקומו בפירמידה ואת ההתנהגות שהמעמד מכתיב. בצמרת מצויה חבורת המנהיגים, שמקבלים יחס של כבוד מחברי הלהקה ונהנים מהטבות שבאות עם המעמד.

התוקפנים אינם בהכרח בעלי המעמד הגבוה בלהקה. גם אצל בבונים תוקפנות היא הפרעה אישיותית שאינה קשורה למעמד חברתי. ישנם בעלי מעמד גבוה שאינם תוקפנים ולהיפך, בעלי מעמד נמוך שהם תוקפנים. בבגרותם, בערך בגיל שבע, עוזבים הבבונים הזכרים, כיונקים רבים אחרים, את הלהקה המקורית שלהם, ומצטרפים ללהקות אחרות.

הלהקה של סאפולסקי

כחמש שנים חקר סאפולסקי את הלהקה “שלו”, שמנתה 70-50 פרטים בסך הכל. הוא קרא לה “להקת היער”. במרחק קילומטר אחד משולי היער היה מלון-ספארי ובקרבתו אתר אשפה פתוח שממנו ניזונה להקת בבונים אחרת. להקת היער ידעה על מקור המזון הזה, אבל רק הזכרים החזקים שבה הצליחו להתמודד עם הלהקה שחשה “בעלות” על המזבלה, וניזונו גם הם משאריות מזון שהשליכו בני האדם.

ב-1983, כתוצאה מאכילת בשר בקר נגוע שהושלך למזבלה, התפרצה בשתי הלהקות מגפת שחפת קטלנית שחיסלה בתוך חודש את כל הבבונים שאכלו מהבשר. להקת המזבלה התחסלה כך, ואילו להקת היער איבדה את זכריה החזקים והתוקפנים. נשארו רק הזכרים שלא אכלו מהבשר, כלומר הלא תוקפנים, והנקבות (שמספרן היה עתה גדול כפליים ממספר הזכרים).
ידען האבולוציה – עליית האדם
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~845385485~~~51&SiteName=hayadan