גלאים על קרקעית הים יזהירו מפני גלי הענק לפני שהם מכים בחוף, ויאפשרו פינוי תושבים מאזור הסכנה
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/tsunamidetector.html
גלים חזקים הנגרמים עקב רעידות אדמה או מפולות תת-מימיות – המוכרים לרוב בשמם היפאני צונמי – מהווים איום רציני על רבים מהתושבים המתגוררים לחוף האוקיינוס השקט. כאשר גל שגובהו 15 מטרים פגע בחופים הצפוניים של פפואה גיניאה החדשה ביולי 1998 היו התושבים מופתעים. הצונמי, ההרסני ביותר מסוגו בשנים האחרונות, הרג אז יותר מ-2,200 כפריים, אבל הוא היה רק אחד בשורה של גלים קטלניים שפגעו במערב האוקיינוס השקט בשנים האחרונות. מאז 1990 עשרה גלי צונמי גדולים קיפחו את חייהם של יותר מ-4,000 בני אדם. אפשרות לחיזוי הצונמי מבעוד מועד תאפשר את פינוים של תושבי החופים.
אין זה דבר קל. סייסמומטרים (המודדים רעידות אדמה) ומדי-גיאות חופיים – מכשירים שכבר משמשים למטרות אחרות – יכולים לספק התרעה מסוימת. הסייסמומטר מודד רעידות אדמה שעלולות לגרום לצונמי, אך הוא אינו יכול לנבא את היווצרות הגלים עצמם. הוא גם אינו יכול לנבא מפולות הנגרמות עקב רעידות אדמה, אך לעתים קרובות מפולות אלה גורמות לגלי הצונמי ההרסניים ביותר.
מדי-גיאות יכולים לאתר צונמי בדייקנות רבה על פי השפעתו על גובה פני הים, לפחות כאשר הוא מתקרב לחוף. אבל היות שהצונמי נע במהירות של יותר מ-450 קמ”ש, קשה להגדיר זאת כאזהרה. פתרון אחד לבעיית האיתור המוקדם נמצא בהנחת גלאי לחץ על קרקעית הים, המבחינים בלחץ המוגבר שיוצר הצונמי.
יפאן היתה הראשונה שהניחה גלאים כאלה על קרקעית הים, וכיום היא משתמשת ב-14 גלאים. הם יעילים יותר ממדי-גיאות, אבל הבעיה היא, שהם מחוברים ליבשה באמצעות כבלים תת-מימיים, כך שלמעשה אפשר להשתמש בהם רק במרחק של 50 ק”מ מהיבשה. כדי לעקוף את הבעיה, המינהל הארצי לימים ואטמוספירה של ארה”ב (NOAA) מנסה לעקוב אחרי הגלים בים הפתוח. ה”צונמומטרים”, כפי שמכנה אותם מנהל המעבדה לסביבה הימית של האוקיינוס השקט, אדי ברנרד, משדרים התרעות למצופים על פני הים, ואלה מעבירים את המידע, באמצעות לוויינים, למינהל הימים והאטמוספירה.
חמישה צונמומטרים הונחו על קרקעית הים בצפון האוקיינוס השקט ואחד הונח בדרומו. צונמומטר שביעי יוטמן בקרבת צ'ילה בנובמבר השנה, כדי ליירט גלי צונמי הנוצרים מול חופי דרום אמריקה. אף שהמערכת טרם הוכיחה את עצמה באיתור צונמי גדול (עדיין לא נוצר גל כזה מאז הונחו הגלאים), היא זיהתה בהצלחה כמה גלי צונמי קטנים.
היפאנים מנסים במקביל גישה שונה. קבוצת חוקרים במכון לחקר רעידות אדמה באוניברסיטת טוקיו מפתחת מערכת התרעה המסתמכת על לווייני ניווט ,GPS המפקחת על תנועת מצופים המונחים בים הפתוח. באמצעות הצבת אנטנת GPS על החוף ועל המצופים, יכולים החוקרים להשוות את “גובהו” של המצוף עם גובה נקודה יציבה על החוף. בשיטה זו, אומר טרויוקי קאטו העומד בראש הפרויקט, אפשר למדוד את התנועה האנכית של המצוף בדיוק של סנטימטרים ספורים, וכך לאתר גלי צונמי מסוכנים עוד בים הפתוח, בעת שהם עדיין גלים קטנים. הגלים מגיעים לגובהם הקטלני רק כשהם מגיעים למים רדודים.
כיוון מחקרי נוסף הוא ניתוח של גל קול הידוע בשם גל .T-phase סלעים המידרדרים במדרון יוצרים גלי קול כאלה, שהים נושא אותם הן לחופים המרוחקים והן לחופים הקרובים. אמיל אוקאל מאוניברסיטת נורתווסטרן באוונסטון שבאילינוי הבחין, שגלים אלה, הנוצרים עקב רעידות אדמה, יכולים להיקלט על ידי הידרופונים (מיקרופונים תת-מימיים) מהסוג המשמש לאיתור צוללות.
אולם אין די באיתורו המוקדם של הצונמי, אלא יש לסווג את הגל לפי מידת הסכנה הטמונה בו. דרך אחת לעשות זאת היא באמצעות הדמיה ממוחשבת. דגמים שפיתחו וסילי טיטוב ממינהל הימים והאטמוספירה וקוסטאס סינולאקיס מאוניברסיטת דרום קליפורניה יכולים לחזות את הצורה והגודל של הגלים שייווצרו על ידי צונמי מסוים וכן את שיעור הצפת החוף שיגרום הגל. המידע הזה יכול לסייע בפינוי האזורים המועדים לאסון.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~619713776~~~61&SiteName=hayadan
