כף רגלו השמאלית של גתה

למה צעדו חיילים רוסים אנאלפביתים לצלילי הקריאות “קש-חציר, קש-חציר”, למה האשך השמאלי נוטה יותר כלפי מטה, והאם ייתכן שאיטרות היא מפתח לסודות היקום?

אמילי נוסבאום

בפורטרט שצייר יוהן טישביין בשנת 1787 נראה גתה כשבקצה רגלו הימנית כף רגל שמאלית

החבובות, מתברר, הן איטרות; מפעילי בובות זקוקים ליד הגמישה והמיומנת יותר שלהם כדי להפעיל את ראש הבובה. ריחות הם חזקים יותר כאשר שואפים אותם דרך הנחיר הימני, והאיטר הראשון שעליו ידוע היה אהוד בן גרא משבט בנימין. איטרים הם סייפים טובים יותר (אבל הם אינם מתים בגיל מוקדם יותר וגם אינם יצירתיים יותר). אלה רק כמה מהעובדות שמגלה כריס מקמאנוס בספרו החדש, “Right Hand, Left Hand”.

אבל מקמאנוס, פרופסור לפסיכולוגיה ולחינוך רפואי ביוניברסיטי קולג' בלונדון, קיבץ יותר מאשר אסופה של טריוויה גרידא. למעשה הוא פיתח בדרכו מלאת החיים, הפטפטנית והאובססיווית לפרטים – לא פחות מאשר מפתח המסביר את סודות היקום. איטרות, הוא סבור, היא החוליה המפתיעה המחברת את שרשרת החיים, הקושרת יחדיו כל דבר, מהלב הפועם בצד שמאל של הגוף עד לא-סימטריה של כל הבריאה. “המפתח לבניית מורכבות הוא

א-סימטריה”, טען מקמאנוס, בריטי בעל ניצוץ שובבני בעיניו (וימני) בעת פגישה בקפיטריה לפני טקס פרסי אי-נובל (,Ignobel משחק מלים שפירושו גם לא אציליים), שבו היה אמור לזכות בכבוד על אחד מממצאיו.

אדגר אלן פו כפי שנראה (מרכז). מימין: תמונה המורכבת מהכפלת החצי השמאלי של פניו, משמאל: תמונה המורכבת מהכפלת החצי הימני של פניו. א-סימטריות של הגוף האנושי

הוא אמנם הודה שלא כל ההוכחות זמינות, אך הוא חושד שהעובדות יטו את הדברים לכיוונו במהרה. הספר עצמו מגייס ידע מכל תחום אפשרי, מפיסיקה ועד לפילוסופיה, מפוליטיקה ועד לסמנטיקה, עם כמה חניות ביניים במתמטיקה ובכימיה. אפשר למצוא בו אפילו שיר שכותרתו “לקראת שחרור היד השמאלית”. וכל אלה הופכים אותו פחות לספר לימוד ויותר לסיעור מוחות נלהב במעונות האוניברסיטה בשלוש בבוקר.

חלק מתחושה מסחררת זו נובע מהאופי המיוחד של קטגוריות הימין והשמאל. ימין ושמאל, כפי שאומר מקמאנוס, הן “בין המלים המבולבלות ביותר והמבלבלות ביותר בשימוש יום-יומי”. מונחים בנאליים אלה יחסיים לחלוטין לפרספקטיווה של הצופה ולפיכך שאי אפשר לתארם במלים בלבד. למעשה, כדי להסבירם יש להסתייע בכלים חזותיים – לא אחת אלה המשתלשלים מקצות זרועותינו. כדי להוכיח זאת מציע מקמאנוס לדמיין שאנו מנסים להסביר את המונחים ימין ושמאל ליצור אינטליגנטי חסר ידיים (ולב) ממאדים: זה בלתי אפשרי. יתר על כן, יש אי אלו מצבים נוירולוגיים הפוגמים ביכולת להבדיל בין ימין לשמאל. הצבא הקיסרי הרוסי בכבודו ובעצמו נאלץ פעם להורות על קשירת קש וחציר לרגליהם של חיילים אנאלפביתים ולצעוק לטירונים, במקום שמאל-ימין שמאל-ימין, “קש-חציר, קש-חציר!” אפילו הפיסיקאי ריצ'רד פיימן השתמש בשומה על גב ידו לבל יתבלבלו הקטגוריות.

לדברי מקמאנוס, לכל צורות החיים יש וריאציה מסוימת על מונחי שמאל ימין, החל ברמה המולקולרית. ניוטרינו הם איטרים, דנ”א נוטה ימינה וקונכיות מסתחררות בשני הצדדים. חפצים מכניים, מכבש מדרגות לולייני עד למברגים, בולטים בא-סימטריות שלהם, בעוד שההמיספרות הימנית והשמאלית במוח פועלות יחדיו במעין הצגת בורלסקה הנוטה לצד אחד.

מקמאנוס גם סבור שהא-סימטריה של מולקולות היתה עלולה לעורר א-סימטריה לאורך כל הדרך במעלה הסולם האבולוציוני. ואכן, הגוף האנושי א-סימטרי. הוא למעשה מכונה של א-סימטריה בצורה כמעט קריקטוריסטית; ריסים זערוריים בכיוון השעון מעוררים את התפתחות לבנו המצוי בצד שמאל, והלב מצדו מתניע את שאר האיברים הפנימיים לסבך הצינורות והכיסים היעיל והלא-מאוזן שלהם. האשך השמאלי, למשל, צונח כלפי מטה יותר לא משום שהוא כבד יותר כפי שחשבו היוונים הקדומים, אלא משום שפקעת של צינורות פנימיים המופעלים על ידי הלב עושה מצב זה יעיל יותר (מסמך על הנושא מ-1979 הנחיל למקמאנוס את פרס ה-Ignobel שלו).

אבל לכל אחד מכללים אלה יש יוצאים מן הכלל מטרידים. למשל, יש בני אדם שלבם פועם בצד ימין, לא בשמאל, וכל האיברים האחרים שלהם הפוכים איפוא בהתאם – בלי שום תוצאות לוואי שליליות. באורח מסתורי, אנשים בעלי גוף “הפוך” כזה אינם נוטים יותר מאחרים להיות איטרים.

אם מדע האיטרות הוא מרתק, ביטוייו התרבותיים הם שגורמים לאדם לקמט את מצחו. על פי ממצאיו של מקמאנוס, בני אדם חשים, ככל הנראה באורח אינטואיטיווי, שימין, ובכיוון השעון, הוא טוב יותר, חזק יותר וטבעי יותר. הדבר בא לביטוי מעל לכל בשפה: די להשוות את שתי המלים gauche (שמאל, מסורבל) ו- sinster(שמאלי, רע, מבשר רעות) לשורשי המלים גמישות, זריזות וחריצות (dexterity, adroitness) הנעוצים בימין. בברית החדשה מפריד האל בין הכבשים המבורכות הפונות ימינה ובין העזים המקוללות בשמאל. בקוראן יש חלוקה דומה. בימי הביניים נחשבה איטרות לסימנו של השטן, ובאלבניה בימי שלטון העריצות של אנוור הודג'ה היא היתה לא חוקית.

אשר לשימוש הפוליטי בשמאל ובימין, מקמאנוס מאשר שהוא אכן נגזר מסדר הישיבה באסיפה הלאומית הצרפתית של ,1789 אבל הוא מוסיף הערה מפתיעה, כי מערך המושבים באסיפה אולי לא היה שרירותי: אנשים הבוחרים לשבת בחלקו השמאלי של חדר נוטים להניע את עיניהם באופן ספונטני יותר לימין, בעוד שאלו היושבים בימין נוטים להתבונן יותר לשמאל, ויש מתאם בין מגמות אלה לקווי אופי שונים. משום כך, אפשר שתוכניות הישיבה של האסיפה ובעקבות זאת השפה הפוליטית שלנו משקפות “הבדלי אישיות עמוקים” בין אנשי שמאל לאנשי ימין.

בני אדם בעלי נטייה ביולוגית להשתמש ביד שמאל בוודאי נאלצו לספוג את נטל הדעות הקדומות של החברה שלהם, לפעמים בדרכים מרושעות. בתרבות הזולו, למשל, הורים צורבים במים רותחים ילד איטר. אבל אפילו בלא סטיגמה גלויה כזאת, איטרים אינם יכולים להימלט מהסמליות השלטת המתמדת של שמאל וימין, המשתרעת מסידור גופות בזמן הלוויה ועד לנימוסי שולחן. אפילו כשמדובר בסמלים מופשטים קיימת העדפה של ימין על שמאל. למשל, במסורת של שלטים, נסים וסמלי משפחות אצולה ואבירים: הסרט הקדמי (bend dexter) מהכתף הימנית עד שמאל המותן סימל בן חוקי, בעוד שהסרט האחורי (bend sinister) מהכתף השמאלית לצד ימין למטה היה סמלו של הממזר.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~350145110~~~58&SiteName=hayadan