כדי לענות על השאלה השתתפו במחקר 95 זוגות של אחים, ונמדדה בו מידת הביישנות ומידת הפעלתנות של כל ילד בשני אופנים: הערכות סובייקטיביות של ההורים ומדידות אובייקטיביות בפועל של ביישנות ופעלתנות
ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/brothers040105.html
כשרוב ההורים נשאלים על אודות המזג (temprament) של ילדיהם הם מציינים עד כמה ילדיהם שונים זה מזה: "ממש יום ולילה", "לא להאמין שהם אחים". האם ייתכן שההורים מגזימים במידת ההבדל בין מזגם של ילדיהם? אם כן, הייתכן שמקור ההבדלים הוא בתפיסות הסובייקטיביות של ההורים ולא בהבדלים אמיתיים בין הילדים?
כדי להשיב על שאלה זו יש להשווות בין תפיסות ההורים על אודות המזג של ילדיהם לבין מדדים אובייקטיבים של מזג הילדים. זאת עשו קימברלי סודינו, אני וֶרץ, ג'פרי גנייה וסוניה צ'ולה (Saudino, Wertz, Gagne & Chawla) במחקר שהתפרסם בגיליון נובמבר של כתב העת Journal of Personality and Social Psychology.
95 זוגות של אחים (מהם, 33 זוגות של שני בנים, 20 זוגות של שתי בנות ו-42 זוגות של בן ובת) בגילים 3 עד 9 השתתפו במחקר. במחקר נמדדה מידת הביישנות ומידת הפעלתנות (Activity Level) של כל ילד בשני אופנים: א. הערכות סובייקטיביות של ההורים: עבור כל ילד מילאו הההורים שאלון בו התבקשו לאפיין את מידת הביישנות והפעלתנות של כל ילד; ב. מדידות אובייקטיביות בפועל של ביישנות ופעלתנות.
הביישנות בפועל של הילדים נמדדה כך: הילדים הגיעו למעבדה בליווי הוריהם. מרגע כניסת הילדים למעבדה הם צולמו (באמצעות מצלמת וידאו שהוצבה מאחורי מראה חד כיוונית). לאחר מכן, שופטים בלתי תלויים צפו בסרט ודירגו את התנהגות הילדים לפי פרמטרים שונים, כגון: מידת המרחק מהאם, האם הילד ניגש מיוזמתו לנסיין, האם הילד ניגש לשחק בצעצועים חדשים, בכי וכדומה.
מידת הפעלתנות בפועל של הילדים נמדדה באופן הבא: למשך 48 שעות הוצמדו ליד הדומיננטית ולרגל הדומיננטית של כל ילד חיישני תנועה אשר רשמו את מידת תנועתה של היד והרגל ואת עוצמתה, בעוד הילדים המשיכו בשיגרת יומם הרגילה.
מן המחקר עולה מיתאם נמוך בלבד בין הדיווחים של ההורים על אודות הביישנות והפעלתנות של ילדיהם לבין המדידות בפועל של ביישנות ושל פעלתנות. כלומר, ישנו הבדל ניכר בין המזג "האמיתי" של הילד לבין תפיסת ההורים את המזג. יתרה מכך: הורים נוטים לתאר את ילדיהם כהפכים (האחד ביישן, ואילו השני מוחצן), בעוד שבמדידות האובייקטיביות לא התגלו הבדלי מזג גדולים בין הילדים.
אם הילדים אכן דומים זה לזה במזגם, מדוע קיימת הטיה בדיווחי ההורים, הנוטים להגזים בתיאור השונות? אחת הסיבות יכולה להיות תגובת ההורים לדרישות החברה המערבית, השמה דגש רב על ייחודיות ואינדיבידואליות. ייתכן גם שזוהי דרכם של ההורים להעניק לכל ילד מקום משלו בתוך ההרכב המשפחתי. הסבר אחר הוא הסבר קוגניטיבי, לפיו הערכת כל ילד לא נעשית כנגד קריטריונים אובייקטיבים אלא בהשוואה לילדים אחרים במשפחה.
לטענת החוקרים למחקר השלכות יישומיות חשובות. הרבה מאוד מסקנות על אודות התפתחותו והתנהגותו של ילד (למשל, בעיות עם האחים במשפחה או בעיות התנהגות) מבוססות על דיווח עצמי של ההורים. לאור תוצאות מחקר זה נראה שנדרש להתייחס בעתיד גם למדדים אובייקטיביים ולא רק לדיווחי ההורים.
* ד"ר מרים דישון- ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת אירגונית ושיווקית.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~47771600~~~51&SiteName=hayadan
