כל המוסלמים צריכים לדעת כי הם יכולים לחיות בחופשיות במערב

אקונומיסט

19/11/2001

בשבוע שעבר החלו מוסלמים ברחבי העולם לצום ולהתנזר מתענוגות
בשעות היום, עם בוא חודש הרמדאן, מסורת בת מאות שנים. השנה
הרמדאן הוא בעל אופי שונה: הוא חל בימים שבהם אוסאמה בן לאדן
טרוד בהטחת האשמות בארה”ב על המלחמה שהיא מנהלת נגד האיסלאם,
וקורא למוסלמים למלא את חובתם ולהשיב מלחמה.

השנה מניע הרמדאן מוסלמים ולא-מוסלמים כאחד להרהר בכובד ראש
בשאלה, כיצד יכול העולם האיסלאמי לדור בדו-קיום עם בני דתות
אחרות ועם מי שאינם מאמינים בשום דת. או שמא, כפי שהטליבאן
ודומיהם טוענים, היבטים מסוימים של האיסלאם חייבים, באורח בלתי
נמנע, להתנגש במודרניות. אם יש להעלות השאלה, הרי זה משום
שנשמעים כעת קולות רמים משני העברים, הקוראים תיגר על נקודת
ההשקפה הליברלית.

מבצעי מתקפת 11 בספטמבר הכריזו על גרסה של איסלאם העוינת את
שאר הדתות, ואשר כורכת יחד את כל המדינות שמורשתן נוצרית, כמי
שהן “צלבניות” ואויבות. לרוע המזל, נראה כי כמה פוליטיקאים
ופרשנים במערב בלעו את הפיתיון הזה לאחר 11 בספטמבר ויצאו
בהצהרות בנוסח: “כן, הציוויליזציה שלנו אכן שונה באורח קיצוני
משלכם, ושלנו טובה יותר”.

מאז חולשים בכיפה קולות נבונים יותר. למעשה, כל הממשלות
מוסלמיות דחו את פרשנות הטרוריסטים לאיסלאם, ומנהיגים מערביים
חזרו והדגישו כי אינם רוחשים אלא כבוד לאיסלאם. אבל באילו
תנאים בדיוק יכולים מוסלמים אדוקים לצפות חיי דו-קיום עם
מאמיני דתות אחרות או אנשים שאינם מאמינים בשום דת, ועם העולם
המודרני בכללותו? על אף המאמצים באחרונה של פוליטיקאים מערביים
מסוימים, כמו ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, ללמוד את הקוראן,
התשובות על שאלות אלו יכולות לבוא רק מתוככי העולם המוסלמי,
שבו הפרשנות של האמונה היא מלאכה מתמדת.

האיסלאם חולק כמה דילמות עם כל דת עולמית אחרת, ששורשיהן
נעוצים בזמן ובמקום רחוקים ושונים מאוד מאלו שבהם חיים כיום
מרבית חסידיה. אילו נוהגים נקבעו אחת ולתמיד ללא כל דרך
לשנותם, ואילו יכולים להשתנות על פי מקום וזמן? עד כמה יכולים
המאמינים האדוקים ליישב את אמונתם של מדענים בידע המצטבר
במרוצת הזמן עם הרעיון, שישנן הכרזות שהן טובות ונכונות
לצמיתות?

מוסלמים, לרבות האדוקים שביניהם, יכולים לומר שלדתם יש נקודת
מוצא בעלת אי אלו יתרונות – בהשוואה, למשל, לכנסייה הקתולית
בימי הביניים – בכל הנוגע להתמודדות עם שאלות אלה. האיסלאם
מעולם לא ניסה להרתיע מאמינים מפני חקירה ודרישה אמפירית. אין
שום מקבילה מדויקת בהיסטוריה המוסלמית לאבות הכנסייה שרדפו את
גלילאו על התיאוריות שלו.

אולי כך הדבר, יכולים להשיב לא-מוסלמים. אבל האם פרשנות החוק
והמסורת המוסלמיים לא הופקדו בידי קבוצות של גברים זקנים, שאין
זה סביר כי יהיו פתוחים לחשיבה חדשה? יש גם מוסלמים המודאגים
מכך. לטענתם, מלאכת פירוש המסורת חייבת להימסר לקטגוריה רחבה
יותר של בני אדם, או אפילו למוסלמים בכללותם.

זה אולי חזון לעתיד. עם זאת, במישור המעשי מוסלמים במערב כבר
מוצאים תשובות לשאלה כיצד לחיות עם כופרים. מבחינה מעשית, איש
מהם אינו בוחר כמעט לאמץ או לכפות על משפחתו את הביטויים
המפליגים של פונדמנטליזם, התנזרות ושנאת נשים, המשויכים
לטליבאן. אבל רבים בוחרים לקיים את דתם בכל הנוגע לנוהגי לבוש
ותזונה, וחופש זה זוכה ליחס של כבוד בסביבתם. העובדה שחירויות
כאלה קיימות בוודאי תפתיע קנאים במדינות מוסלמיות רבות.

למעשה, רעיונות יצירתיים בשאלה כיצד על מוסלמים לחיות ולחשוב
כיום עשויים לצמוח במישיגן או מרסיי לא פחות מאשר במדינות שהיו
איסלאמיות מאז ומתמיד. זה חבל: רעיונות, לרבות רעיונות איך
להיות מוסלמי בעידן מודרני, צריכים לזרום בחופשיות בין הפזורה
המוסלמית לבין מדינות מוצאה. אבל לעתים קרובות מדי משטרים
אוטוריטריים בעולם המוסלמי – שרבים מהם לא פופולריים בצדק,
כושלים וחסרי כישורים במופגן – אינם מוכנים לסבול ויכוחים
ודיונים בענייני דת ורוח. למעשה הם אינם מוכנים לסבול שום דיון
ציבורי כלשהו.

מה יכולים פוליטיקאים במערב לעשות כדי לשנות זאת? אולי לא הרבה
באופן ישיר. שום דבר לא יעודד מטרה הפוכה, או יצטייר כהתנהגות
פטרונית, יותר מאשר הטפות של ממשלות מערביות בשאלה כיצד צריך
העולם המוסלמי לנהל את ענייניו או לפרש את דתו. אבל המערב
יכול, וזה סביר והגיוני, לבקש מבעלי בריתו המוסלמים שיקדמו
ראייה הוגנת יותר של המערב מאשר חצאי האמיתות, השקרים וההבלים
האנטישמיים שהם מטבע עובר לסוחר בכמה מדינות מוסלמיות – ולעתים
קרובות בספרי לימוד, עיתונים ממשלתיים ותוכניות של שדרנים
הנהנים מגושפנקה רשמית.

הידיעה שמוסלמים רבים חיים כאזרחים מרוצים במדינות מערביות,
עשויה להשפיע באופן חיובי על לב העולם המוסלמי, כולל חלקיו
האוטוריטריים ביותר. כמובן, אימוץ המודל “המערבי” של איסלאם
אדוק אך לא פנאטי בידי מוסלמים אחרים יאיים על קבוצות אינטרסים
– למשל גברים – בעלות עניין מיוחד לשמר את הדרכים הישנות. אבל
עצם הידיעה על קיומו של המודל עשויה לשאוב את מקצת הארס שביחסי
איסלאמים עם המערב. דבר זה, לאחר 11 בספטמבר, יהיה התקדמות
גדולה.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~315176188~~~34&SiteName=hayadan