כלבים מבינים יותר טוב משימפנזים רמזים אנושיים בעלי משמעות חברתית

האיש הסתכל על הכוס. בטח מתחתיה יש אוכל

אקונומיסט, הארץ, ווואלה!

נראה שיכולת הכלבים להבין את כוונות בני האדם נובעת מהסתגלות גנטית. תצלום: אי-פי

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/dogssmart.html

שום בעל חיים אחר לא פיתח קשר קרוב כל כך עם בני האדם. השאלה היא מדוע. מה יש בהם, בכלבים, שמאפשר להם לקיים עמנו מערכת יחסים כל כך טובה? התשובה אינה ברורה. אחרי ככלות הכל, הכלבים מוצאם מהזאבים – חיות טרף גדולות ומפחידות שבוודאי התחרו עם האדם הקדמון על טרפם וייתכן שאף טרפו בני אדם מדי פעם.

בריאן הייר מאוניברסיטת הרווארד חושב שהוא מצא את התשובה. וכפי שציין בכנס של האגודה האמריקאית לקידום המדע (AAAS), שהתקיים בסיאטל, תשובה זו אינה מאירה באור מחמיא במיוחד את האינטליגנציה של בן משפחתה החי הקרוב ביותר של האנושות – השימפנזה. לפי הסברה של הייר, הכלבים ניחנים ברגישות עצומה לרמזים חברתיים של בני אדם, ותכונה זו היא שמאפשרת להם להשתלב בחברה האנושית.

הייר החליט לבחון את הסברה שלו באמצעות השוואה בין הכישורים החברתיים של כלבים לכישוריהם של שימפנזים, הנחשבים לחיות בעלות האינטליגנציה הגבוהה ביותר אחרי האדם. הניסוי היה פשוט. הייר הציג לכלבים ולשימפנזים שתי כוסות הפוכות. אחר כך הסתיר את הכוסות מאחורי מסך, הניח חתיכת מזון קטנה מתחת לאחת הכוסות, וסילק את המסך. בעל החיים נדרש לבחור תחת איזו כוס לחפש את המזון. אם עורך הניסוי לא נתן שום רמז, שני המינים הצליחו במחצית מהפעמים. ואולם, כאשר עורך הניסוי סימן בדרך כלשהי איזו מן הכוסות היא הנכונה – על ידי הצבעה על הכוס, הקשה עליה, או אפילו התבוננות בה – הכלבים הצליחו בבחירתם פעם אחר פעם, ואילו שיעור ההצלחה של השימפנזים עלה רק במעט על שיעור ההצלחה האקראית.

בשלב הבא ניסה הייר לבדוק מהו מקורה של הרגישות הכלבית. שלוש תשובות אפשריות באו בחשבון. הראשונה היתה שמדובר בירושה מהזאבים. גם זאבים הם בעלי חיים חברותיים, כך שהשערה זו נשמעה סבירה. אך התברר שהזאבים אינם מצליחים יותר מהשימפנזים בניחוש מיקומו המוסתר של המזון.

ההשערה השנייה היתה שהרגישות החברתית היא מיומנות שאותה לומדים כלבים בעת השהייה במחיצת בני אדם. גם סברה זו התבררה כמוטעית. הייר ערך את הניסוי על כלבים שגודלו במלונות, כמעט ללא קשר עם בני אדם, ועל כלבים שגודלו במשפחות חמות ואוהבות. לא נמצא כל הבדל בין שתי הקבוצות.

ההשערה השלישית היתה שהרגישות לרמזים חברתיים אנושיים היא תוצאה של הסתגלות גנטית מאוחרת, שהתפתחה כדי לאפשר לכלבים לחיות בקרבתם של בני האדם. כדי לבחון את ההשערה הייר נסע לגיניאה החדשה. באי זה ישנה אוכלוסיית כלבים המוכרים בשם “הכלבים המזמרים”: הם אינם נובחים אלא מייללים, באופן שמזכיר זמרה אנושית. הכלבים המזמרים דומים במבנה גופם לכלבים אחרים ולא לזאבים, מה שמעיד כי ייתכן שבעבר היו מבויתים. אך הכלבים המזמרים של גיניאה החדשה הם היום פראיים לחלוטין, והתיעוד הארכיאולוגי מעלה שהם חיים ככלבי בר כבר אלפי שנים. זוהי תקופה ארוכה דיה, סבר הייר, כדי שהברירה הטבעית תבטל תכונה שכבר לא היה בה ערך לבעל החיים.

וכך אכן היה. הכלבים המזמרים, גם אלה מהם שגודלו מינקותם בידי בני אדם, לא הצליחו יותר מזאבים או שימפנזים במשחק מציאת המזון. המסקנה היא שמה שהברירה הטבעית נטלה מהכלבים המזמרים, הוא הדבר שהאבולוציה העניקה לאבות אבותיהם: היכולת להבין את כוונותיהם של בני אדם כמעט באותה מידה שבה הם מבינים את הכוונות כלב של רעהו.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~781575145~~~195&SiteName=hayadan