כוחות אפלים במציאות האמריקאית

גם לפני 60 שנה יצאה ארצות הברית למאבק ללא פשרות באויב שהפתיע אותה. אבל אם כיום היא רואה בעצמה שוטר מקוף עולמי, הרי בימי פרל הרבור נשבו בה רוחות עזות של בדלנות

ההפצצה בפרל הרבור, היום לפני 60 שנה. עיתוי נפלא

בתודעתה של כל אומה חרותים אירועים ספורים שההלם שגרמו לא זו בלבד שהוביל לתפנית לאומית, אלא רישומם ניכר גם לאחר דורות. אירוע כזה הוא ההתקפה היפאנית על בסיס הצי האמריקאי בפרל הרבור (מפרץ הפנינים) בהוואי ב-7 בדצמבר 1941, ונראה שזו גם תהיה אחריתה של התקפת הטרור על מגדלי התאומים. למרות הדמיון הראשוני, ברור כבר עתה ששני האירועים נבדלים זה מזה בהשלכות ההיסטוריות שלהם.

בשניהם ניכר אמנם ההלם הוויזואלי שבחורבן הסדר הישן, אך ההתקפה היפאנית גררה את העולם לכאוס ממושך ופרל הרבור נהפך מיד למלה נרדפת לחרפה לאומית ולמניע עז לנקמה.
כעבור 60 שנה, אפשר לבחון את האירוע במבט מרוחק קמעה ולתהות עד כמה

קריקטורה שפורסמה ב”שיקגו טריביון” שלושה ימים לאחר ההתקפה. נחישות אמריקאית לנקמה

הוא רלוונטי לימינו. גם עתה, ובמיוחד לאחר מתקפת הטרור על ניו יורק, אין זה קל להתייחס לפרל הרבור באובייקטיוויות, ולא בכדי. שנים ארוכות של הגמוניה אמריקאית פוליטית, ובעיקר תרבותית, סייעו לכך שהנרטיב האמריקאי בנוגע לאירוע נהפך למקור הבלעדי-כמעט לכתיבה ההיסטורית במערב ואף מחוצה לו. נרטיב זה הכתיר את מגיני פרל הרבור כקורבנות קדושים כמעט, שנפלו קורבן לנבלים היפאנים, על פי התפישות המקובלות; ועל פי תפישות רוויזיוניסטיות – למזימתם האפלה של בעלי השררה בארצות הברית. שני הזרמים מנעו במשך שנים דיון מעמיק בנסיבות שהביאו למלחמה ובמשמעויות ההתקפה.

ההתעסקות האמריקאית בפצע המכאיב כל כך שפערו היפאנים טישטשה את העובדה, שההתקפה על הבסיס לא היתה מוקד המלחמה ואפילו לא העילה לה. זו היתה בעצם רק מכה שנועדה למנוע מהם להפריע להצגה הגדולה של היפאנים, שהתקיימה בו בזמן בצדו האחר של האוקיינוס. שם ניצבו במרכז הכוונת היפאנית הנחלות העשירות בחומרי גלם בדרום מזרח אסיה, שהיו עד אז בשליטת המעצמות המערביות. חרפת פרל הרבור היתה כבדה כל כך, שרבים שכחו כי באותו יום ראשון החלה למעשה מלחמה עולמית. שהרי עד אז השתוללה באירופה מלחמת אחים, בשעה שבסין התחולל מאבק איתנים נפרד. עתה נהפכו גם מדינות אמריקה ואסיה לשותפות למערכה עולמית אחת.

כמו בספטמבר השנה, גם ההתקפה על פרל הרבור איפשרה את גיוסה של האומה האמריקאית למאמץ מלחמתי ממושך. אך ההשוואה עלולה להחמיץ את עוצמת המפנה הפסיכולוגי שחוו האמריקאים בדצמבר 1941. שהרי כיום ארה”ב רואה בעצמה שוטר מקוף עולמי, ואילו אז נשבו בה רוחות עזות של בדלנות, שלא נחלשו גם לאחר שסין בותרה באכזריות, מערב אירופה נכבשה וברית המועצות עמדה ליפול לידי גרמניה. היפאנים מילאו להפתעתם צורך אמריקאי בחוללם את האירוע הטראומטי, ונדמה שרק בכוחו היה להוציאם מחיי השלווה והמותרות. ההחלטה האמריקאית לצאת לקרב לאחר תקופה ממושכת של היסוס לוותה, כבדיסוננס קוגניטיווי קלאסי, בשכנוע עצמי עמוק וברצון לנקמה, שבצד תחושת צדק חד-ערכית וכמעט משיחית המאפיינת אומה זו, הובילו אותה למאבק ללא פשרות.

בשעה שבעורף השתמשה התעמולה האמריקאית בדימויים הגזעניים הנמוכים ביותר והציגה את האויב היפאני כיצור תת-אנושי, התנהלה בחזית לחימה חסרת רחמים נגד האומה היפאנית כולה. בעוד שבפרל הרבור פעלו היפאנים רק נגד מטרות צבאיות ונמנעו ככל האפשר מפגיעה באזרחים, מסע הנקמה האמריקאי הוביל למותם של קרוב למיליון אזרחים יפאנים בהפצצות קונוונציונליות על רוב ערי יפאן ומהטלת שתי פצצות אטום על מטרות אזרחיות.

עם השנים גברו הקולות המוצאים זיקה בין התקפת הפתע על פרל הרבור לבין הנכונות להחריב את הירושימה ונגסקי בנשק גרעיני. לעומת זאת, יש הטוענים כי ארה”ב גם הפציצה ערים באירופה ואילו היתה בידה פצצת אטום לפני כניעת גרמניה היא היתה משתמשת בה גם נגדה. יתר על כן, כיום מקובל שמניעים גזעניים מילאו תפקיד משני, אם בכלל, בשיקולים בנוגע לשימוש בנשק גרעיני. עם זאת, סביר להניח שהרצון הקיצוני בנקמה על פרל הרבור הקל על הדילמות המוסריות שעמדו לפני מקבלי ההחלטות האמריקאים.

רק ראייה היסטורית בת עשור לפחות הבהירה, שכניסת ארה”ב למלחמה התרחשה בעיתוי נפלא מבחינתה. בשלהי 1941 היו כל שאר המשתתפים במערכה מותשים, וחלקם אף עמדו בסכנת חיסול. בשלב כה קריטי, טוען ההיסטוריון ריצ'רד אוברי בספרו “למה ניצחו בעלות הברית”, המעורבות האמריקאית המלאה הטתה את הכף, ולאו דווקא בלחימת שטח קלאסית. תרומתה העיקרית של ארה”ב היתה חומרית בתחילה. עוד לפני הפלישה לנורמנדי והנחיתה באוקינווה, שימשו האספקה הצבאית האמריקאית לבעלות בריתה, ההפצצות האסטרטגיות באירופה והאפשרות שניתנה לרוסים להעביר כוחות מסיביר ולהתמקד באויב הגרמני – בסיס איתן לניצחון על מדינות הציר.

אף שאין עדות ברורה לכך שהנשיא רוזוולט היה ער ב-1941 ליתרונות הגלומים בהמתנה הססנית, היו להצטרפות המאוחרת של ארה”ב למאמץ המלחמתי השלכות מרחיקות לכת על מעמדה בסוף המערכה. בעוד שארה”ב סיימה את המלחמה באבידות מועטות יחסית ועם תעשייה מחוזקת, יריבותיה ורוב בעלות בריתה היו על סף חורבן. רק ברית המועצות, למרות התבוסות הקשות, שיפרה את מעמדה הצבאי ואף הכלכלי לעומת חורף 1941. ואכן, יחד עם סין, נהפכה ברית המועצות למעצור היחיד במסע האמריקאי להגמוניה עולמית במשך יובל השנים שלאחר מכן.

הכשל האמריקאי במניעת ההתקפה על פרל הרבור היה מקור לאין-ספור תיאוריות על מזימה שחרשו מקבלי ההחלטות האמריקאים ובראשם הנשיא רוזוולט. אלה מנעו לכאורה מהצי והצבא להתגונן כיאות כדי שארה”ב תצטרף למלחמה. במשך השנים אכן הצטברו עדויות רבות לכך שהיה אפשר לצפות את ההתקפה או להגיב עליה מוקדם יותר. עם זאת, כשלים מערכתיים במקומות אחרים, כפי שחוותה ישראל במלחמת יום כיפור, מלמדים שקונצפציה אסטרטגית וציפיות צבאיות יכולות להסתיר לעתים מידע חד בהרבה מזה שהיה בידי האמריקאים ערב ההתקפה. יותר מכל, אולי, מלמדת הופעתן של תיאוריות המזימה בארה”ב, אז וגם לאחר התקפת הטרור השנה, עד כמה מפותח בנפש האמריקאית הצורך להסביר את המציאות באמצעות כוחות אפלים.

בחינת מהלכיו של הצד היפאני, לעומת זאת, מעלה תהיות רבות בנוגע לקבלת ההחלטות ושיקול הדעת באומה זו. ברמה הטקטית והאסטרטגית הוכיחו היפאנים שהעזה, תכנון מדוקדק ואימונים מפרכים מביאים להישגים. ואכן המבצע נתפש באותה עת כהצלחה. עם זאת, צחוק הגורל הוא שבהתקפה שהוכח בה בראשונה באופן גורף שכלי טיס הם כלי הנשק הקטלני בזירה הימית, החמיצו היפאנים דווקא את כל שלוש נושאות המטוסים האמריקאיות בזירה.
אוניות אלה יצאו מהנמל ימים ספורים קודם לכן ובתוך כמה חודשים הן היו לגורם המרכזי בחורבנו של הצי היפאני המפואר בקרב מידווי. לא פלא על כן, ששנים ארוכות לאחר ההתקפה דשו אנשי צי יפאנים בשאלה, אם היה על כוח המהלומה לצאת להתקפה ביודעו שנושאות המטוסים אינן בנמל, ויתרה מכך – אם היה עליו להמשיך בחיפוש אחריהן לאחר ההתקפה במקום להסתלק במהירות.

שאלות מבצעיות מסוג זה נראות כיום זניחות בהשוואה לסוגיות שהיו במהות ההחלטה על היציאה למלחמה נגד ארה”ב. למעשה, מאז 1874 היתה יפאן בתהליך רצוף של התפשטות טריטוריאלית מתוך נכונות לעימות מזוין בסביבתה הקרובה עם כל מדינה בעלת אינטרסים מתחרים. גידולה הלא-פוסק של האימפריה היפאנית יצר בכל שלב צורכי הגנה חדשים ובצדם חששות גוברים מפני מעצמות אחרות. העימות עם ארה”ב התרחש כשיפאן נהפכה לכוח החזק ביותר באגן המערבי של האוקיינוס השקט והגיעה למסקנה שזה העיתוי ההולם למיגור הנוכחות הקולוניאלית של המערב במזרח אסיה. היא עשתה זאת לא מדאגה לעמי האזור, אלא מתוך שאיפה – המזכירה בקיצוניותה את התוכניות הגרמניות לרייך השלישי בן אלף שנים – ליצור אימפריה מזרח אסייתית שבראשה יעמוד העם היפאני.

בחינת המנהיגות היפאנית אחרי 60 שנה מלמדת על כשלים קונצפטואליים גדולים בהרבה מאלה שבארה”ב. הכשל הבולט הראשון נוגע לגבולות ההתפשטות היפאנית. במשך שנות השלושים התנהל ביפאן ויכוח מר בין זרועות הצבא לצי על כיווני ההתפשטות הרצויים לאימפריה. בעוד שהצבא תמך בהתנגשות יבשתית עם ברית המועצות ופלישה צפונה לסיביר, הצי צידד בהתמודדות ימית עם מעצמות המערב וכיבוש דרום מזרח אסיה. באותה עת לא קמה ביפאן אף לא אישיות אחת שיצאה חוצץ נגד מגמות אלה. לא זו בלבד שהרוב הגדול תמך בהמשך ההתפשטות היפאנית, אלא שלאומנים קיצונים היו מתנקשים בחייו של כל מתנגד למגמות האימפריאליסטיות. בשלהי שנות השלושים נטתה הכף לטובת הצי, והאמברגו האמריקאי על אספקת דלק ליפאן רק שימש זרז להידרדרות הממושכת ביחסי שתי המדינות. לפיכך, ספק אם נכונות אמריקאית לפשרות, כפי שטענו כמה היסטוריונים באחרונה, יכלה למנוע את המשבר.

כשל יפאני נוסף ופרגמטי יותר נוגע לבחירת האויב. בדיעבד ברור שלא היה בכוחה של יפאן למגר את ארה”ב, וכל הצלחה צבאית שלה רק דחתה, אך לא מנעה, את ההכרעה האמריקאית. בדיונים שקדמו למבצע בפרל הרבור הכינו מקבלי ההחלטות היפאנים כמה תסריטים על התגובה האמריקאית. בדומה אולי למתכנני התקפת הטרור של 11 בספטמבר, אף אחד מהם לא צפה תגובה כה נחושה מצד יריב שנחשב לדקדנטי, חומרני ובדלן. בשל כך, ההתעקשות היפאנית על התמודדות חזיתית נגד אומה שהתוצר הלאומי שלה גדול פי עשרה משלה חושפת לא רק זלזול בחומר, אלא גם בורות בכל הנוגע לרגישות האמריקאית לפגיעה ועלבון. כה ממוקדים היו היפאנים בתוכניתם, שלא סטו ממנה גם לאחר שגרמניה פלשה לבריה”מ ביוני 1941.

מצעד האיוולת היפאני אופייני, אך לא ייחודי, למדינה טוטליטרית בלא מנגנון ביקורת ואינו דווקא תוצאה של אופי לאומי, כפי שניסו להסביר לאחר המלחמה. ואולי, במבט מרוחק, טוב שכך עשו היפאנים, שאחרת תקיפת סיביר במקום פרל הרבור היתה עשויה להוביל להתמוטטות ברית המועצות. בתסריט אפוקליפטי שכזה היה העולם נחלק לשלושה גושים במתכונת אורווליאנית, ו-60 השנים הבאות היו נראות אחרת. כך, בהתקפה של שעתיים, נגזרו גורלות שלא היה בידי התוקפים וגם לא בידי המגינים לנבאם.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~315677302~~~34&SiteName=hayadan