כהונתו של יוחנן פאולוס השני מתאפיינת בדעיכת הנצרות באירופה

נצרות / האפיפיור מציין רבע מאה בתפקידו כראש הכנסייה הקתולית, ביבשת עם הרבה פחות מאמינים

פרנק ברוני, ניו יורק טיימס

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/seculareurope.html

רומא. השבוע חוגג האפיפיור יוחנן פאולוס 25 שנים בתפקידו כראש הכנסייה הקתולית, הכנסייה הגדולה ביותר באירופה ובנצרות בכללותה. זו היתה רבע מאה של שינויים אדירים, אחד החשובים שבהם – דעיכת האמונה הנוצרית באירופה והעברת מרכז הכובד שלה לחצי הכדור הדרומי.

הנצרות פורחת במדינות מתפתחות. היא מתחרה בהצלחה באיסלאם, מעמיקה את השפעתה ואולי אפילו מוצאת באזורים אלו את עתידה. אירופה, לעומת זאת, נראית יותר ויותר כמו מסלול תיירות של אנדרטאות המנציחות את עברה של הנצרות.

חילונה של אירופה, סבורים כמה פרשנים פוליטיים, הוא אחד הכוחות שמרחיקים אותה עוד יותר מארה”ב, שבה ממלאת הדת תפקיד רב עוצמה בפוליטיקה ובחברה. האמריקאים נתפשים בדרך כלל כמי שנוח להם יותר עם רעיונות של טוב ורע, נכון ולא נכון, בהשוואה לאירופאים, שנוטים לראות בכך תפישה פוחזת של המציאות.

בצרפת – מדינה קתולית ברובה הגדול אך גם חילונית במוצהר – אחד מכל 20 בני אדם משתתף בטקס דתי מדי שבוע, לעומת אחד מכל שלושה בארה”ב. למעשה, התקווה הגדולה ביותר של הנצרות באירופה עשויה כעת להימצא דווקא בקרב המהגרים מהמדינות המתפתחות. רבים מהם למדו על הדת ממיסיונרים אירופים, סיגלו ושינו אותה לצרכיהם, ואז החזירו אותה ליבשת. בערים כמו פאריס, אמסטרדם ובעיקר לונדון, יש כנסיות שחורות משגשגות רבות, המלאות עד אפס מקום במהגרים חדשים מניגריה, סיירה ליאון ומדינות אפריקאיות אחרות. דו”ח שפורסם באחרונה על ידי קבוצת המחקר הבריטית Research Christian קבע ששחורים, ובמידה פחותה יותר אסיאתים, מהווים יותר ממחצית המבקרים בכנסיות במרכז לונדון בכל יום ראשון נתון, אף שהם מונים פחות מרבע מכלל תושבי העיר.

על פי אומדנים מסויימים, יותר מ-25 מיליון איש באנגליה מציינים את הכנסייה האנגליקנית כדתם; רק 1.2 מיליון אכן הולכים לטקסי כנסייה מדי שבוע. “במערב אירופה אנחנו תלויים על בלימה”, כתב הכומר דייוויד קורניק, המזכיר הכללי של הכנסייה הרפורמית המאוחדת בבריטניה, במהדורת יוני-יולי של ,InsideOut כתב עת דתי. “עובדה היא שאירופה אינה עוד נוצרית”.

במובן מסוים זו הפרזה. למרות זרם המהגרים המוסלמים, רוב מכריע בקרב האירופאים הרואים עצמם דתיים במידה זו או אחרת מגדירים עצמם נוצרים. אלא שאצל רובם, הנצרות היא נטיה רוחנית מופשטת יותר מאשר אמונה תובענית. סטפני ורקמה, מוכרת בחנות פרחים בת 31 מליל שבצרפת, עונדת צלב על צווארה ואומרת שבזכותו ניצלה בתאונת דרכים לפני כמה שנים. “יש אלוהים”, אמרה ,”אחרת לא הייתי כאן היום”. אבל היא לעולם אינה הולכת לכנסייה.

לפי “מחקר הערכים האירופיים” (European Values Study), סקר מקיף שנערך ב-,2000-1999 במרבית המדינות האירופיות קיים רוב לא מבוטל שמאמין באלוהים, ומאמין גם שחשוב לקיים טקס דתי כלשהו כשאדם נפטר. עם זאת, אירופאים מודעים פחות – או קשורים פחות – לטקסים הספציפיים של עבודת הקודש הנוצרית. “אם תשאל את האירופאי הממוצע מה ה'אני מאמין' הבסיסי של הכנסייה, רובם אינם יודעים”, אמרה גרייס דייוי, סוציולוגית באוניברסיטת אקסטר, שכתבה ספרים על מגמות דתיות בבריטניה ובאירופה.

גם בכירי הכנסייה מאשרים הערכה זו. בחודש שעבר אמר במסיבת עיתונאים הקרדינל דיוניג'י טטאמאנזי, הארכיבישוף של מילנו, הנחשב כבעל סיכויים טובים לרשת את האפיפיור הנוכחי: “הכנסיות הקהילתיות אומרות לי שיש ילדים שלא יודעים איך להצטלב. בבתי הספר העממיים לא יודעים מי זה ישו”.

על פי “מחקר הערכים האירופיים”, רק %21 מכל האירופאים אמרו שדת “מאוד חשובה” להם. משאל גאלופ שנערך השנה מראה ש-%58 מהאמריקאים מגדירים כך את הדת. אפילו באיטליה, שבה %33 תיארו את הדת כ”חשובה מאוד”, שיעור האיטלקים ההולכים מדי שבוע לכנסייה נע בין %15 ל-%.33 נראה שמרבית האיטלקים אינם מטים אוזן לוותיקאן, אף ש-%85 מגדירים עצמם קתולים ואף שהאפיפיור שוכן בקרבם. יוחנן פאולוס קרא להם לפרות ולרבות ואסר עליהם שימוש באמצעי מניעה, אבל מזה 25 שנים נרשם באיטליה אחד משיעורי הילודה הנמוכים בעולם.

האירופאים מקדימים בהרבה את האמריקאים – וקוראים יותר תיגר על תפישות נוצריות מסורתיות – במתן הכרה במסגרת נישואים אזרחיים לזוגות חד-מיניים. אבל השפעתה הפוחתת של הנצרות אינה מתבטאת רק בשיעורי ילודה נמוכים ובחקיקה חדשה. בתי ספר ציבוריים במערב אירופה הסירו צלבים מקירות; קהילות נוצריות רבות נאלצו להיסגר או לשלב את פעילויותיהן עם קהילות אחרות ולהסתפק בכמרים במשרה חלקית.

לא קל למצוא באירופה להט דתי כמו זה שמאפיין אמריקאים רבים, בהם הנשיא. אבל הלהט הזה קיים, אם יודעים היכן לחפש אותו. ביום ראשון לפני כמה שבועות הופיעו לפחות 3,000 אנשים במרכז הנוצרי קינגסוויי שבמזרח לונדון. כמה מהם מחאו כף, שרו והתנועעו מהרגע שיצאו ממכוניותיהם. פניו של הכומר, מתיו אשימולווו, קרנו ממרקעי טלוויזיה באולם הענקי. “אם לא תשנו את חשיבתכם מחשיבה מסריחה, החיים שלכם יסריחו”, אמר למתכנסים, שהגיבו בקריאות “הללויה!” ו”אמן!”.

אשימולווו, מהגר ניגרי, פתח את המרכז לפני 11 שנה וכיום יש לו כ-10,000 חברים במזרח לונדון. רבים מהם מאפריקה או שהוריהם באו משם. הם לא מצאו בכנסיות הפרוטסטנטיות והקתוליות את מה שזכרו ואהבו מהבית: ריגוש, ספונטניות וסוג של השראה הפונה היישר לליבם.

בערים אירופיות קמו כנסיות עצמאיות לספק את מבוקשם. המתפללים נכנסים לעתים לאקסטזה ומשתתפים ב”ריפוי דרך אמונה”. כיום מצטברות עדויות שההבטחה לעוצמה מסוימת של החווייה בכנסייה יכולה למשוך גם אירופאים עשירים ומבוססים. סוציולוגים אומרים שנתונים חדשים מצביעים על התעוררות אפשרית של עניין בנצרות בקרב צעירים, ותנועות נוצריות מחזרות אחריהם בתוקפנות.

החילון משפיע גם על היחס ישראל

להתרחקות של אירופה מהדת יש השלכות הרבה מעבר לספסלי הכנסייה. “בעיני מעניינת במיוחד הדרך שבה הדת נעוצה כעת בשורשי המחלוקת בין אירופה לארה”ב”, אמר פיליפ ג'נקינס, חוקר בריטי ומחבר ,The Next Christendom על דפוסים משתנים בנצרות. “ראיתי את זה מתבטא במיוחד בשנה או בשנתיים האחרונות בגישות לסוגיית המזרח התיכון”.

לדברי ג'נקינס, “אמריקאים עדיין מתייחסים ברצינות לטיעונים תנ”כיים ולכן מעניקים לפרוייקט הציוני אמינות – שלא כמו האירופאים”. הוא ציין שבעיני אמריקאים רבים, התכיפות שבה הזכיר נשיא ארה”ב ג'ורג' בוש דת ומוסר בדבריו על המלחמה בטרור אינה מפתיעה ואינה מעוררת אי-נוחות. “אבל באירופה הם חושבים שהוא פנאט דתי”, אמר.

“דתות” חדשות כמו צרכנות וניו אייג' כירסמו באמונה בכנסייה הקתולית

סיבות רבות הועלו לחילונה של אירופה – תהליך שהתרחש בהדרגתיות, על פני כמה עשורים, במקביל להתעשרות היבשת ולשיפור ברמת החינוך. אחת הסיבות היא שקיימת ציניות בסיסית באירופה כלפי מוסדות גדולים, אידיאולוגיות חובקות, וכל סוג של נאמנות ללא סייג. הציניות הזו מתבטאת לא רק בכנסיות מתרוקנות אלא גם בהיחלשות התמיכה במפלגות ובאיגודים מקצועיים. נוסף לכך, במסגרת תהליך האורבניזציה עברו אירופאים מיישובים קטנים ושקטים שבהם עמדה הכנסייה במרכז, לערים הגדולות, שבהן אובדת לעיתים הדת בכל ההמולה. לדברי הכומר אנצו ביאנקי, תיאולוג קתולי באיטליה, בבירות אירופה “מוצעות כיום יותר ויותר שיטות של מוסר ואתיקה. יש בודהיזם, הינדואיזם, רוחניות בנוסח הניו אייג', צרכנות. עם כל המתחרים האלו, קשה יותר לכנסייה למכור את עצמה”.

אבל בארה”ב, למשל (ומדינות רבות אחרות יכולות לשמש כאן דוגמה), לא גרם מצב כזה לניכור כה גדול מהדת – אדרבא. יש מומחים האומרים שבאירופה החשדנות כלפי כנסיות גדולות אולי רבה יותר משום שמנהיגים דתיים החזיקו בידיהם בעבר כוח פוליטי ישיר. אחרים אומרים שהעליונות ללא עוררין של כנסיות שקיבלו את ברכת המדינה – כמו הלותרניות בסקנדינוויה והאנגליקניות בבריטניה – התגלתה אולי כקללה. “מונופול מזיק לדת”, אמר מסימו אינטרובינייה, מנהל המרכז ללימודי דתות חדשות בטורינו. “בשוק חופשי בני אדם מגלים עניין רב יותר במוצר. זה חל על דת לא פחות מאשר על מכוניות”.

ידען היקום והתכנון

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~629990822~~~100&SiteName=hayadan