טריק הודי

עמי בן בסט

הזיכרון, אומר ספקטרום, הוא מאגר חמקמק של עובדות. זו הסבה לכך
שלכל אירוע שהתרחש בעבר הרחוק יכולות להיות לעתים מספר גרסאות,
כמספר האנשים שצפו בו. אסור כמובן גם לשכוח את תפקידו היצירתי
של הדמיון, במיוחד כאשר מדובר בניסיונות לשחזר ארועים חמקניים
במיוחד.

על יצירתיות מן הסוג הזה מצביע מחקר שנערך לא מכבר על ידי צמד
פסיכולוגים בריטי. במסגרת המחקר נבדקה ההיסטוריה של אחד הקסמים
היותר ידועים בעולם, זה המכונה: “טריק החבל ההודי”. החל מהמאה
ה – 19 התפרסמו בעיתונות הבריטית וההודית אין ספור
עדויות ראייה של אנשים שטענו כי חזו במו עינהם בפאקירים
המבצעים את הטריק המסתורי והאקזוטי הזה. אחת הבעיות שחזרה
ונשנתה בעדויות הללו הייתה קיומן של גרסאות שונות באשר לאופן
בצוע הטריק. המחקר בו מדובר, בקש לבדוק את ספור הרשומון הזה.
אולם קודם לכן כדאי לומר משהו על הקסם עצמו.

על פי הורסיה הנפוצה ביותר, הפאקיר שולף מתחת לשכמיה חבל ארוך
ומטיל אותו לאויר. החבל אינו נופל לקרקע אלא נשאר יציב בצורה
אנכית, ללא תנועה. ילד קטן מתחיל לטפס עליו במהירות, עד שנעלם
בקצהו. הפאקיר מטפס בעקבותיו עם סכין שלופה, ומיד אחר כך
נופלים לקרקע כמה אברים כרותים. ההודי יורד מהחבל במהירות
ואוסף את האברים שותתי הדם אל תיק קטן. זמן מה לאחר מכן הילד
מופיע בריא ושלם.

החוקרים טרחו וליקטו מהעיתונים 22 עדויות פרטניות למדי של
הטריק הזה והציגו אותם לפני חבורה של קוסמים. החבורה נתבקשה
לבחון בזהירות את התיאורים השונים, ולסווג עובדות שהרשימו אותם
יותר מכל. האם למשל הילד רק טיפס עד לקצה החבל ? או שגם “נעלם”
? , וכד'. כאשר בדקו הפסיכולוגים לאחר מכן את מסקנות הקוסמים
והשוו אותם עם משך הזמן שעבר מרגע בצוע הטריק ועד למסירת
הדיווח, גילו שככל שעבר זמן רב יותר מרגע האירוע, העלילה הפכה
להיות “מרשימה” יותר, או בלשון אחרת, מוגזמת יותר.

לספור הזה יש גם היבט נוסף. הפופולריות העצומה של הטריק הזה
הביאה לכך שדורות רבים של קוסמים ניסו לבצעו. נכון להיום, כל
הניסיונות נכשלו, מה שחיזק אצל רבים את ההנחה שאכן מדובר
במיתוס, או באגדה פולקלוריסטית חסרת כיסוי. אלא שהעניין כולו
קיבל תפנית מסוימת, דווקא בזמן האחרון, כאשר צמד פיזיקאים,
בריטי, איך לא, טען שהחלק הראשון של הטריק ניתן… לבצוע.

איך זה עובד ? ובכן דמו בנפשכם שמדובר לרגע במקל ארוך המונח
אנכית על כף ידכם ואתם מנסים לשמור על מצבו זה תוך כדי הנעת כף
היד מצד לצד. זו אינה בעיה גדולה. בתחילת המאה התגלה, בהתבסס
על חוקי ניוטון, כי ניתן לשמור על מצבו הזקוף של מקל, גם כאשר
מניעים את היד, או הבסיס עליו מונח המקל, למעלה ולמטה. יתירה
מזאת, אם נניע את הבסיס, מספיק מהר, ובמרחק מספיק קצר, נוכל,
על פי הפיזיקאים, לשמור על המקל, או על מספר מקלות העומדים אחד
על השני, במצב אנכי ובשיווי משקל. מאחר שכל חבל הוא בעצם חיבור
של סה”כ סיבים קצרים וקשיחים (סיבים משולים למוטות) , הנה
הפתרון.

נכון שצריך מנוע מהיר במיוחד, ונכון שפאקירים, לדעתו של
ספקטרום, לא אוהבים התחכמויות, אבל תיאורטית לפחות זה עובד.
האם הילד יעלם בקצה ? זה כבר ספור אחר.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~334600413~~~101&SiteName=hayadan