אסור להניח לדרישות לרגולציה בתחום הננו-טכנולוגיה לפגוע בקצב ההתקדמות הסביר של הטכנולוגיה המבטיחה
בוב אוונס, העורך הראשי של השבועון האמריקאי InformationWeek
סטיב ג'ובס ולוי שטראוס, שלא להזכיר מיליונים של חובבי מוסיקה ברחבי העולם, חייבים להודות על כל יום בו ג'יי קלארנס דייוויס רוצה להסדיר דווקא את הננו-טכנולוגיה ולא את נגני ה-iPod. אולם, מי שמהמרים על הפוטנציאל של הננו-טכנולוגיה, אם כמשקיעים, אם כיזמים, אם כעובדים בתחום ואם כאזרחים מן השורה שמבקשים שמדינתם תוביל בתחום החדש והמבטיח, צריכים לקרוא היטב את המחקר של ג'יי קלארנס דייוויס על ההשפעות הסביבתיות של הננו-טכנולוגיה. בין השאר, מציע המחקר “אפשרות נוספת לחוקים חדשים שיאסרו על שימושים מסחריים במוצרי הננו-טכנולוגיה או על המחקר של הננו-טכנולוגיה”.
בשבוע שעבר דיווחה אפל על מכירה של 14 מיליון נגני iPod בשלושה חודשים בלבד – כלומר, כ-150 אלף נגנים מדי יום, מה-1 באוקטובר ועד ה-31 בדצמבר. ההצלחה המרשימה לא נעלמה גם מעיניה של חברת לוי שטראוס, שמיהרה להציג מכנסי ג'ינס חדשים שלדבריה משלבים בין עולם האופנה לבין עולם ההיי-טק, וכוללים כיס מיוחד לנשיאת הנגן וג'ויסטיק מיוחד לשליטה על iPod. לדברי נשיא לוי שטראוס, רוברט הנסון, המכנסיים עם הג'ויסטיק “תואמים לסגנון החיים של המוסיקה הדיגיטלית”. לוי שטראוס אינה חברת האופנה הראשונה שרוכבת על הגל: לפני מספר חודשים הציגה חברה בשם Kempo מעיל לגברים שבשרוול שלו מותקנים לחצנים לשליטה על iPod.
סגנון חיים אנלוגי
מוצרי הלבשה אלה נשמעים ודאי מטופשים למדיי למי שמתעקשים להסתכל עליהם בהווה, במקום להתבונן על מערכות המוזיקה שהשתמשנו בהן אך לפני שנים ספורות, או על כיווני ההתפתחות העתידיים של רעיונות אלה. בימים בהם אימצתי “סגנון חיים של מוסיקה אנלוגית”, נזקקתי לארון ענק כדי לאחסן את כל מה שנמצא כיום בנגן iPod זעיר: בזמנו הכיל הארון שלי מגבר רב עוצמה, קדם מגבר, מקלט רדיו, פטיפון, נגן קלטות ומדפים לעשרת אלפים שירים. בזכות חשיבה חדשנית, התקדמות טכנולוגית איטית ומיזעור חסר תקדים, נולדו נגני המוזיקה הניידים המודרניים, ש-iPod אוחז ב-75% מנתח השוק שלהם.
אולם, אילו היו ג'יי קלארנס דייוויס או מתנגדים אחרים מצליחים לעצור את ההתקדמות, הרי שאיש לא היה חולם על המכנסיים המצחיקים עם הג'ויסטיק או המעיל המדליק-מדיי עם הלחצנים, וגם אם היה מישהו חולם עליהם, הרי שחלומותיו היו נקברים מתחת להררי החוקים והבירוקרטיה, שיכולים לקסום רק למי שהמציאו את חוקי המס. האם ערכה חברת לוי שטראוס ניסויים במשך עשר שנים בהשפעה שיכולה להיות לג'ויסטיק על העור האנושי? האם היא בדקה את ההשפעות הסביבתיות של אחסון האוזניות בכיס המכנסיים? לא? אז חייבים לסגור את המפעל!
בסעיף הדן בגיבוש של החוקים להסדרת העיסוק בננו-טכנולוגיה, אומר דייוויס ש”חוקים כאלה עלולים להקשות על היצרניות, ובמיוחד על חברות סטרט אפ קטנות. הבחירה אם להגן על בריאות הציבור או על העסקים הקטנים והחדשנות הטכנולוגית אינה קלה בדרך כלל, אך במקרה של הננו-טכנולוגיה היא קלה מאוד”. באמת? קל כל כך להחליט שיש להערים קשיים על עסקים קטנים, שהם מטבע הדברים אלו שיקדמו את הננו-טכנולוגיה? דייוויס מודה אמנם כי “חלק ניכר מהחידושים מקורם בחברות סטרט אפ קטנות”, אך לדבריו “מרבית חברות הסטארט-אפ שעוסקות בננו-טכנולוגיה לא ינסו לפתח ולשווק מוצרים מסחריים משלהן, אלא יבקשו לחבור לחברות תעשייתיות גדולות שישתמשו בטכנולוגיה לשיפור המוצרים המסחריים שלהן”. על פי דייוויס, אם כן, זה בסדר להציק לחברה כשהיא עוד קטנה ומנסה לפתח טכנולוגיה, ואם היא תצליח לשרוד היא תוכל לחבור בהמשך לחברה גדולה ולשתף עמה פעולה.
כל תעשייה חשופה למגבלות
אולי אינני האיש הכי חכם בעולם, אבל ברור לי שלא ניתן להניח לכל חברה לעשות ככל העולה על רוחה. אני מתגורר בפיטסבורג, ורואה מדי בוקר את ההשפעות של זיהום האוויר בשמים האפורים, אפילו בימים שטופי שמש. לפני מספר שבועות פרסמנו ידיעה על מחקר שקבע שהאוזניות של מכשירי iPod עלולות לגרום לפגיעה רצינית בשמיעה, אם משתמשים בהן בצורה בלתי אחראית. מחקרים אחרים קובעים שג'ויסטיקים עלולים לגרום לתסמונת שורש כף היד, מרד נעורים או קשיי נשימה. יש גם מי שמאשימים את בעלי iPod בעידוד הפשיעה משום שהמכשירים קורצים לגנבים. האם בשלב הבא יאשימו את אפל ב”רווחיות יתר” נוכח הדוחות הפיננסיים המרשימים והעלייה התלולה בשערי מניותיה? האמת היא שאם רוצים, אפשר להטיל מגבלות על כל תעשייה משיקולים של בריאות הציבור.
וזה בדיוק מה שמנסה דייוויס לעשות לתעשיית הננו-טכנולוגיה. אפילו הוא מוכן להודות ש”הפוטנציאל של תעשיית הננו-טכנולוגיה עצום… בין השאר עשויה הננו-טכנולוגיה להניב בעשורים הבאים תרופות לסוגים שונים של מחלת הסרטן”, וכן התקדמות ניכרת בתחומים נוספים, בהם התפלת מים. דייוויס מציין ש”התועלת שניתן להפיק מהננו-טכנולוגיה בלתי מוגבלת כמעט, וניתן יהיה להשיג אותה רק אם השפעות הלוואי הפוטנציאליות של הננו-טכנולוגיה ייבחנו ויטופלו”. ואסור לשכוח, כמובן, גם את הבהלה הבלתי רציונאלית בציבור שדייוויס עצמו מודה ש”אנו יודעים עליה מעט מאוד”.
ומה עם החובות?
לבסוף, כמה מחשבות: ראשית, אם אתם נהנים מנגני iPod, כתבו לנציגי הרשות המחוקקת וספרו להם מה דעתכם ביחס לרגולציה של הננו-טכנולוגיה. שנית, אל תשכחו מי מימן את המחקר של דייוויס: המרכז הבינלאומי וודרו ווילסון, שממומן בעצמו על ידי קרן Pew. בדף הבית של קרן Pew, תחת הכותרת “קידום מדיניות בנושאים שונים”, מופיעים שמונה סעיפים, בהם ההתחממות הגלובאלית, הננו-טכנולוגיה והחובות של הסטודנטים. אפשר להבין מדוע ההתחממות הגלובאלית רלוונטית, אבל מה הקשר של החובות של הסטודנטים? לחצתי על הקישור, ומצאתי את התשובה: “שיתוף פעולה עם ארגונים שונים על מנת לממן מחקרים, שיאפשרו קבלת תקציבים מכספי המדינה”.
היזהרו ממי שדורשים להסדיר את הננו-טכנולוגיה.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~389636437~~~57&SiteName=hayadan
