חקלאות מודרנית מצמצמת מגוון הירקות והפירות

החקלאים רוצים יותר יבול, ומגדלים רק זנים משתלמים. ב-100 השנים האחרונות נעלמו עשרות סוגי תירס, חיטה ותפוחי אדמה

אליזבת רוזנטל, הראלד טריביון, הארץ, חדשות וואלה

מבין 8,000 זני תפוחים שגדלו בארה”ב בתחילת המאה עשרים, יותר מ-95% אינם קיימים עוד * התירס שאנינו מכירים. יש גם באדום וכחול

חוזה אסקינאס אלקסאר מביט בשורות קלחי התירס באהבה והערצה כאילו היו הם ילדיו. לעינו הבלתי מיומנת של המתבונן מהצד, זהו אוסף של קלחי תירס מעוותים: ארוכים, קצרים, כחולים, ירוקים, לבנים מנוקדים ומכוסים בעפר. “מדהים!”, הוא קורא. “חלקם טובים לעמילן, חלקם לפופקורן. אחרים גדלים בקור. יש כאלה הטובים לאכול כשהם מטוגנים, ויש כאלה שיוגשו על הצלחת כשהם צלויים. הגיוון גורם לנו להיות מאושרים, אך לצערי אנו מאבדים אותו עם הזמן” הוא הוסיף במעט עצב.

אסקינאס, בכיר בארגון המזון והחקלאות של האו”ם, עוסק כבר עשרות שנים בניסיון לשמר זנים של צמחי מאכל שהולכים ונכחדים בקצב מדאיג. בשנה שעברה הגיעו מאמציו לשיא, כשהביא לאישורה באו”ם של אמנה בנושא משאבים גנטיים של צמחים למזון וחקלאות. אמנה זו מחייבת את המדינות לשמר את כל הצמחים הקיימים כיום, וליצור מערכת בינלאומית לחלוקת הידע הגנטי של גידולים חקלאיים.

על מה המהומה? ב-100 השנים האחרונות נעלמו עשרות סוגי תירס, חיטה ותפוחי אדמה. כתוצאה, מצטמצמת תזונתם של בני האדם, שכעת מכילה עגבניות שצורתן וטעמן זהה. במקביל ניתן למצוא על מדפי הסופרמרקט רק סוג אחד של תירס או תפוחי אדמה. “הנושא אינו סקסי כמו סכנת ההכחדה של דובי הפנדה, אבל הוא בגדר סיכון ממשי להישרדות המין האנושי”, אמר אסקינאס.

ההשלכות עלולות להיות מרחיקות לכת: ככל שהזנים הולכים ונכחדים, העולם מאבד את הגיוון הגנטי שאיפשר ליצור סוגי גידולים חדשים העמידים בתנאים שונים – עונת גידול חמה ויבשה יותר, לדוגמה, או פלישתו של טפיל אחר.

“אם האקלים או הסביבה משתנים, אתה צריך למצוא בקרב כל הצמחים את אותו אחד המסוגל להתקיים בתנאים החדשים”, אמר אסקינאס.

אובדן זני הצמחים קשור באופן ישיר ל”מהפיכה הירוקה” של המאה העשרים. במהלך המאה הקודמת אימצו החקלאים שיטות טכנולוגיות שנועדו להגביר את ייצור המזון. כדי להגדיל את תנובת הגידולים, הם בחרו גידולים אחידים בעלי שיעור צמיחה גבוה, שניתן היה לשתול ולקצור באופן מכני. בעזרת השקיה, מכשור מתאים, דשנים וקוטלי מזיקים שעמדו לרשותם, שלטו החקלאים בתנאי הגידול.

השיטה אמנם ניפקה כמויות גדולות של מזון, אך הפחיתה משמעותית את הגיוון בסוגי הזרעים והצמחים שנשתלו – מה שהוביל לעתים לפגיעות הרות אסון. בשנת 1970, לדוגמה, הושמד יותר ממחצית מיבול התירס בכל דרום ארה”ב. זאת לאחר שכל קלחי התירס גדלו מסוג אחד של זרע, שהיה רגיש במיוחד לפטרייה נדירה שהתפשטה אז בשדות החקלאיים.

אף שחקלאים מודרנים נוטים לגדל מספר מועט של גידולים, חקלאים ותיקים העובדים בקנה מידה קטן בוחרים בשיטה ההפוכה. הם משמרים ומפתחים מגוון רחב של גידולים וזרעים, מחשש שהאדמה, מזג האוויר ומזיקים יפגעו ביבולים ספציפיים. כדי להבטיח תפוקה מהשדות, הם זורעים סוגים רבים של גידולים; כמה שמשגשגים בחום, למשל, ואחרים היכולים לעמוד בתנאי קור.

מחסני היבול והשדות של אותם חקלאים היו וממשיכים לשמש כ”מכרה זהב” של משאבים גנטיים. לאחר שהפטרייה הנדירה הרסה את יבול התירס האמריקאי ב-1970, שינו המדענים את ההרכב הגנטי של זרעי התירס בעזרת גן שהושאל מזן של תירס אפריקאי העמיד בפני פטרייה זו. כיום משאב חיוני זה הולך ונעלם עם נטישת שיטות החקלאות המסורתיות באמריקה הלטינית ובאפריקה.

אסקינאס מונה את הגידולים שנעלמו משדות העולם: מבין 8,000 זני תפוחים שגדלו בארה”ב בתחילת המאה עשרים, יותר מ-95% אינם קיימים עוד. במקסיקו, ניתן למצוא כיום רק 20% ממספר זני התירס שתועדו בשנת 1930. רק 10% מבין עשרת אלפים סוגי החיטה שגדלו בסין בשנת 1949 נמצאים כיום בשימוש. לדבריו, מאחר שגידולים רבים כבר נעלמו במערב, יש לסבסד את עבודת החקלאים במדינות המתפתחות, כדי שישמרו ויתחלקו בזני הצמחים בהם הם משתמשים.

פעם, כשאסף זרעי מלון, נתקל אסקינאס בחקלאי שגר בכפר נידח. החקלאי הציג בפניו את זרעיו של מלון שהוגדר בפיו כחזק ועמיד במיוחד. כשבדק את הזרע במעבדה שלו הוא גילה כי מדובר בזן העמיד בפני מחלות רבות. גנים של אותו מלון שולבו מאז בפירות מסחריים רבים. מכונים שונים ואוניברסיטאות ברחבי העולם מחזיקים אוספי זרעים. במכון הלאומי של צרפת למחקר חקלאי, למשל, יש 4,000 סוגי תירס. ואולם המודעות הגוברת אינה מספקת את אסקינאס. לדבריו, הגיוון במזון אינו חשוב רק לצורך ההישרדות, אלא גם לשיפור איכות החיים. “האנשים למדו לשתות יין. הם למדו להבחין בין יין מעושן, מתוק או ארומטי”, אמר אסקינאס. “תכונות אלה קיימות גם בסוגים שונים של אורז ותפוחי אדמה למשל. מתי יגיע היום בו נדע להבדיל ביניהם?”.

זני גידולים בסכנה

החקלאים מעדיפים עגבניות בעלות סיכויים גבוהים להגיע למדף (צילום: וואלה!)תירס – החקלאים מעדיפים להשתמש רק בזרע תירס מסויים המניב יבול רב. לכן כשווירוס שהזרע רגיש לו מתפשט בשדה, נאלצים החקלאים להשמיד את כל התנובה החקלאית.

עגבניה – זני העגבניות נבדלים משמעותית זה מזה בעמידותם לטפילים ומחלות שונות, ועל כן מעדיפים החקלאים להתמיד בגידול הסוגים הבודדים שסיכוייהם להגיע למדפים גבוה יותר.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~249906581~~~27&SiteName=hayadan