חור שחור ענק קורע כוכב, ואז אוכל את הרסיסים

אבי בליזובסקי

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/blackholeripper.html

חור שחור גדול קורע לרסיסים כוכב דמוי השמש, נוגס טיפה ממנו ויורק את השאר לשכונה בפעולה של גרגרנות קוסמית שצולמה באמצעות שני טלסקופים חלליים. כך נמסר ביום רביעי השבוע.
הכוכב ביש המזל נקלע לנתיבו של חור שחור על-מאסיבי לאחר שהתקרב יותר מדי לכוכב אחר. אומרים אסטרונומים שהשתמשו במצפה קרני X צ'אנדרה ובלווין האירופי הדומה לו XMM-Newton.
כאשר הכוכב הגיעה למרכז הגלקסיה, הנמצאת במרחק 700 מיליון שנות אור מכדור הארץ, החור השחור קרע רצועות מהכוכב ובלע את החומר. “כוכבים יכולים לסבול קריעה מסוימת של חומר אבל הכוכב הזה נקע מעבר לנקודת השבירה” אמרה סטפני קומוסה, Komossa ראש צוות בינלאומי של חוקרים שגילו את האירוע. “הכוכב חסר המזל נדד לשכונה הלא נכונה” אמרה קומוסה.
מלבד העוצמה של האלימות באירוע הזה, האסטרונומים מאמיעינים שזו עדות לתאוריה ותיקה לפיה חורים שחורים יכולים גם לדחוף גופים שמימיים, לקרוע אותם עד שהחור השחור צורך את כל החומר שבהם. זהו אחד מהגביעים הקדושים של האסטרונומיה”, אמר אלכס פילפנקו, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
לאסטרונומים יש הוכחות מאז שנות השישים, שכמה גלקסיות פולטות קרינה אלקטרומגנטית חזקה, הנובעת מחומר הנבלע בתוך החור השחור שבמרכז הגלקסיה, אמר פיליפנקו. התפרצויות חזקות מתרחשות בליבה של גלקסיה הנראית שקטה, , RX J1242-11,. גלקסיה זו נראית רגועה בתחום האופטי מטלסקופים קרקעיים, ואולם צ'אנדרה וניוטון מסתכלות על היקום בתחום קרינת ה-X, ופירוש הדבר שהקרניים הללו יכולים לעבור דרך ענני אבק וגז וכך ניתן לאתר אירועים קוסמיים החומקים מהטלסקופים האחרים.
שני הלווינים גילו כי ההתפרצויות מתרחשות כאשר גז הנקרע מכוכב מתחמם למיליוני מעלות כאשר חלק ממנו נדחף לתוך החור השחור.
חלקים מן הכוכב, לפחות אחוז אחד אבל לא יותר מ-25 אחוזים ממנו – נבלעו לתוך החור השחור, בעוד שאר החומר הותז לתוך הסביבה הגלקטית. הכוח שמשך את הכוכב למותו הוא דוגמה קיצונית לתופעה המוכרת של גלי גאות, אותה תופעה של משיכה של גופי מים גדולים על כדור הארץ על ידי הירח.
קריעה גאותית זו של כוכב מתרחשת בממוצע אחת לעשרת אלפים שנה בגלקסיה טיפוסית, אומרים המדענים. כאשר כוכב נודד קרוב מדי לחור השחור הוא לא בהכרח נקרע ונאכל בחלקו. הם אומרים כמה יכולים להבלע במלואם, בעוד אחרים מאולצים להסתחרר הרבה יותר מהר מקצב הסיבוב הרגיל שלהם. הדבר מתרחש הרחק מכדור הארץ, בכיוון מערכת בתולה, ואולם יכולה להיות להם השלכה גם על שביל החלב שלנו, שכמו למרבית הגלקסיות הגדולות, היא מכילה חור שחור במרכז. השמש שלנו נמצאת במרחק בטוח יחסית ממרכז הגלקסיה, כ-25 אלף שנות אור, ומחקרים מהתקופה האחרונה מראים כי אין בקרבת החור השחור כוכבים שעלולים להקרע על ידו.
“אף אחד מהכוכבים הידועים לא נמצא בסכנה מיידית מהחור השחור הזה. אומר פיליפנקו.

לצפות בכוכב נקרע לגזרים

מאת ג'ון נובל וילפורד

ניו יורק טיימס

תצפיות חדשות של לוויינים הנושאים טלסקופים שצופים בקרינת רנטגן מספקות עדות ראשונה למה שהיה עד כה בגדר השערה בלבד: כאשר כוכב מתקרב יתר על המידה לחור שחור מסיווי – הוא נידון לכליה.

מדענים מסוכנות החלל האמריקאית וסוכנות החלל האירופית, שצפו בהתפרצות של קרני רנטגן ממרכזה של גלקסיה רחוקה וניתחו את האירוע, הכריזו בשבוע שעבר כי הם יכולים לקבוע מהו הגורם להתפרצות. מדובר, לדבריהם, בקריעה של כוכב על ידי כוח המשיכה של חור שחור, אירוע שבמהלכו נבלע בחור חלק קטן מהמאסה הגזית של הכוכב.

כתוצאה מהתקרבותו של הכוכב אל החור שחור נוצר הפרש גדול בין הכוחות שמפעיל החור השחור על שני צדי הכוכב – הצד הקרוב לחור והצד המרוחק ממנו. הפרש כוחות זה גדול מהכוח ש”מחזיק” את הכוכב, ולכן הכוכב נקרע. “כוכבים יכולים לשרוד מידה מסוימת של 'מתיחה', אולם הכוכב הזה נמתח עד מעבר לנקודת השבירה שלו”, אמרה סטפני קומוסה ממכון מקס פלאנק בגרכינג שבגרמניה, ראש צוות החוקרים. לדברי האסטרונומים, הכוכב ביש המזל הוסט ממסלולו כשנתקל בכוכב אחר. כתוצאה מכך הוא נכנס לטווח ההשפעה של כוחותיו האימתניים של החור שחור, שמעך ומתח אותו עד שהתפורר.

לדברי גונתר האסינגר, אף הוא אסטרופיסיקאי ממכון מקס פלאנק, “לראשונה אנחנו ממש משוכנעים שאנו רואים כוכב נקרע לגזרים על ידי חור שחור”. אלכס פיליפנקו, מרצה לאסטרונומיה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי שלא היה מעורב במחקר, הסכים; “זה ממש פנטסטי”, אמר, “זוהי הוכחה מוצקה לכך שכוכבים נקרעים לגזרים על ידי חורים שחורים מסיוויים ביותר”.

להערכת האסטרונומים, כאחוז אחד ממאסת הכוכב נבלע על ידי החור השחור. כמות קטנה זו, הם אומרים, תואמת את התחזיות, שלפיהן בתהליך של הריסת כוכב על ידי חור שחור אמור רוב הגז של הכוכב להיות מועף הרחק מהחור.

התפרצות הקרינה מהכוכב זוהתה ב-1992 על ידי הלוויין הגרמני Rosat, שנשא טלסקופ הצופה בקרינת רנטגן. אבל התצפיות היו מטושטשות. באותו זמן יכלו המדענים הנבוכים רק לשער מהם טיבה ומקורה של ההתפרצות. תצפיות ברורות יותר התקבלו לפני שלוש שנים על ידי שני טלסקופים הצופים בקרינת רנטגן – צ'נדרה של נאס”א והלוויין האירופי XMM-Newton. התצפיות הראו שקרני הרנטגן הגיעו ממרכז הגלקסיה RX J1242-11. החורים השחורים המאסיוויים ביותר, שהם בעלי מאסה השקולה לזו של מיליוני או מיליארדי שמשות, נמצאים במרכזי גלקסיות. ההערכה היא שלחור השחור במרכז הגלקסיה RX J1242-11 מאסה של כ-100 מיליון שמשות.

בבדיקות מפורטות יותר של התפלגות האנרגיה של קרני הרנטגן, שנעשו על ידי הלוויין האירופי, התגלו תנאים פיסיקליים המתקיימים רק בסביבתם של חורים שחורים. ממצא זה פסל הסברים חלופיים להתפרצות קרני הרנטגן.

האסטרונומים הבטיחו שהשמש שלנו לא תיקרע לגזרים על ידי חור שחור שייתכן שנמצא במרכז גלקסיית שביל החלב, משום שהיא מספיק רחוקה ממנו.

אתר צ'אנדרה
לידיעה באתר החדשות של יאהו
ידען אסטרופיסיקה 2 – כוכבים וגלקסיות

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~770440300~~~202&SiteName=hayadan