חוקרים סינים מציעים לשלב גנים המגיעים מטרדיגרדים (דובוני מים) כדי לשפר את יכולתם של תאים אנושיים להתמודד עם קרינה רדיואקטיבית
לפני 250 שנים בדיוק גילה זואולוג גרמני בשם יוהאן אוגוסט אפריים גץ את הטרדיגראדים. היצורים הזעירים היו באורך של פחות ממילימטר אחד. הם התהלכו באיטיות על חזזיות ושרכים בשלוליות מים, באופן שהזכיר הליכת דובים. גץ הוקסם מיד ממראם המגושם, וזיכה אותם בשם החיבה בו הם ידועים עד היום – “דובוני מים”.
ספק אם הוא חשב שיבוא היום בו חוקרים סינים ינסו ליצור חיילי-על, משילוב של טרדיגראדים ובני-אדם.
במחקר שהתפרסם לאחרונה בז’ורנל הסיני “מדע רפואי צבאי” (Military Medical Sciences), תיארו חוקרים כיצד גנים המגיעים מטרדיגרדים יכולים לשפר את יכולתם של תאים אנושיים להתמודד עם קרינה רדיואקטיבית. החוקרים, המגיעים מהאקדמיה למדעים צבאיים בבייג’ינג, פעלו לפי התיאוריה והראו כיצד הם מחדירים את הגנים של דובוני המים לתאי גזע עובריים אנושיים – שאכן מקבלים תכונות של עמידות לקרינה. הם קינחו את הדגמת היכולות הזו בהצהרה מפורשת כי –
“הצלחה בניסוי ראשון-מסוגו זה, יכולה להוביל לחיילים סופר-עמידים שיוכלו לשרוד נשורת גרעינית.”
מיהם, אם כך, דובוני המים שעשויים לתרום לנו מהחומר הגנטי שלהם בקרוב?
דובוני המים התחילו להקסים את האנושות כבר לפני 250 שנים, אבל רק בחצי השני של המאה העשרים התחלנו לגלות שיש להם יכולות הישרדות מרשימות. פרצי קרינה מייננת שיגרמו ליצורים מיקרוסקופיים אחרים להתחנן לרחמים[1]? לדובונים לא אכפת בכלל. אפילו הוואקום שבחלל גורם להם רק לאי-נוחות זמנית[2]. טארדיגראדים הצליחו לשרוד חוויה ב- 2007, בה נחשפו לחלל החיצון במלוא עוזו: שילוב של ואקום וקרינה סולארית. הטרדיגראדים מסוגלים להתמודד גם עם תנאי טמפרטורה קיצוניים. הם שרדו שעה שלמה בטמפרטורה של מאה מעלות צלזיוס, ושלושים שנים בעשרים מעלות צלזיוס מתחת לאפס[3] [4].
כל המצבים האלו אולי לא נשמעים קיצוניים כל-כך לחיידקים מסוימים, אבל הטרדיגראדים אינם יצורים חד-תאיים. הם חיות, במלוא מובן המילה, שגופיהן מורכבים מ- 40,000 תאים שביחד יוצרים את המוח, את מערכת העיכול, איברי חישה ואפילו איברי מין. בקיצור, חיות. פחות מורכבות מבני-האדם, בוודאי, אבל אם נוכל להקנות לעצמנו חלק מאותן יכולות הישרדות מהן נהנים דובוני המים, אכן נקבל חיילי-על, בתור התחלה.
אבל האם בכלל אפשר לעשות זאת?
הסינים אולי עושים כותרות בזכות ההצהרות אודות ‘חיילי-העל’ של העתיד, אבל מסתבר שהיפנים עשו את זה קודם. עוד בשנת 2016 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת טוקיו מאמר במגזין המדעי Nature Communications, ובו תיארו כיצד שילבו גן מסוים של טרדיגראדים בתאים אנושיים. התאים פעלו לפי ההנחיות שקיבלו מאותו גן וייצרו חלבון המכונה Dsup, שסיפק להם הגנה מתקדמת מתנאים קיצוניים.
איזה סוג של תנאים קיצוניים? כדי לגלות, היפנים הפציצו את התאים המשודרגים בקרינת רנטגן, וגילו שהדנ”א שלהם כמעט ולא נפגע בהשוואה לזה של תאים אנושיים רגילים. החלבון הטרדיגראדי עזר למתן את ההשפעה המזיקה של קרינת הרנטגן על התאים. התאים האנושיים הרגילים מתו כולם בעקבות מנות הקרינה הגבוהות שספגו. התאים האנושיים המשודרגים? אלו הצליחו להמשיך לחיות ואף להתחלק ולהעמיד צאצאים. היפנים גילו ש- Dsup עוזר אפילו להגן על התאים האנושיים מהטבלה במי חמצן – חומר מחמצן חזק שפגע אנושות בדנ”א של תאים רגילים[6].
רק דבר אחד היה חסר במחקר היפני: אזכור של האפשרות להשתמש בגנים של דובוני-המים כדי לשפר את המין האנושי. הם העזו ללכת חלק מהדרך. במשפט האחרון ממש במאמר, הם התנבאו כי המחקר –
“ייספק אוצר של גנים לשיפור או להעצמת יכולת העמידות בתאים חייתיים רגישים-לעקה.”
אבל חיילי-על? בשביל זה צריך את האקדמיה הסינית למדעים צבאיים.
אני חייב להודות בנקודה כאובה: אני לא מצליח למצוא את המאמר המקורי שכתבו הסינים. גם אם הייתי מוצא אותו, לא הייתי יכול לקרוא אותו, כי – סינית. התיעוד היחיד של המאמר מגיע מה- South China Morning Post – עיתון שבשנים האחרונות במיוחד ‘משווק’ את סין במערב.
לפי התיאור בעיתון, החוקרים הסינים הצליחו להחדיר את אחד הגנים הטרדיגראדיים – אני מנחש ש- Dsup לפי המאמר היפני – לתאי גזע עובריים אנושיים. התוצאה הלא-מפתיעה הייתה שתאי הגזע רכשו עמידות לקרינת רנטגן. העובדה המרשימה יותר היא שהתאים לא עברו מוטציות בעקבות החדרת הגן החדש. הם תפקדו כרגיל, ואפילו התחלקו בקצב מהיר יותר. לפי המאמר, החוקרים קבעו כי –
“הביטוי… יכול לזרז חלוקת תאים במידה מסוימת. המחקר ימשיך לשלב הבא בהתבסס על ממצאים אלו.”[7]
ומהו השלב הבא? לשלב את התאים המהונדסים בגוף האנושי. לטובת האנושות, כמובן. וכדברי החוקרים –
“מחלת קרינה אקוטית היא בעיה רפואית עמה מתמודדים צוותים צבאיים, אזרחים ועובדי חירום כאשר הם מגיבים לתאונות גרעין ולטרור גרעין.”
לפי המאמר, החוקרים הציעו לשלב את התאים המשודרגים בגוף האדם, על מנת שיפיקו תאי דם חדשים – תאי דם אדומים ולבנים – שיהיו עמידים יותר לקרינה. וזוהי רק ההתחלה, מכיוון שאותו גן יכול לפי החוקרים –
“לשחק תפקיד מגונן… כנגד עקה חמצונית, שבעלת תפקיד מרכזי בהתפתחותן של מחלות רבות, כולל סרטן, הזדקנות, סוכרת, דלקת ומחלת פרקינסון.”
כל מה שאנחנו צריכים כדי ליהנות מפירותיו, הוא רק להעז לשלב אותו בגופינו.
האם נייצר בני-אדם מהונדסים-גנטית? זו שאלה שקל לענות עליה. כן. למעשה, אנו עושים זאת כבר היום. בטיפולים המתקדמים ביותר למחלות כמו המופיליה ולבעיות במערכת החיסון, החוקרים מהנדסים את הקוד הגנטי שבתאיהם של החולים. הם מוסיפים את הגן החסר, מנטרלים את הגן הפגום, או עושים שינוי מזערי אחר שמשפר דרמטית את מצבם הרפואי של החולים.
שאלה קשה יותר היא לגבי הנכונות שלנו להחדיר לעצמנו דנ”א שמגיע ממינים אחרים של בעלי-חיים. קשה להתנער מתחושת ‘הבטן’ שאנו עושים כאן דבר לא-ראוי ולא-טבעי. איך אפשר לשלב גנים שמגיעים מחזירים, מדגים או מדובוני-ים, בקוד הגנטי של נזר הבריאה? אלא שראייה קרה יותר של הדברים מבהירה לנו שאין כאן דבר באמת יוצא-דופן. הדנ”א שלנו מכיל כמויות עצומות של גנים שהגיעו במקור מנגיפים ומחיידקים, והדבר אינו מוריד או מעלה מייחודינו כבני-אדם. ובכל מקרה, הדנ”א מורכב ממולקולות, ואלו אינן נושאות עמן משקל נפשי או רוחני משום סוג שהוא. אין הבדל איכותי בין גן של חזיר לגן של אצה או של אדם. כל אחד מהם מכיל רק הוראות הפעלה שהתאים יכולים לקרוא, וכל עוד ההוראות האלו יכולות לעזור לנו – אין סיבה שלא להשתמש בהן, מבלי קשר למקור ממנו הגיעו.
הגנים של הטרדיגראדים בהחלט עשויים לעזור למין האנושי, אפילו בלי שנצטרך להנדס גנטית את הגוף האנושי. לא מופרך, למשל, לחשוב על טיפול לנפגעי קרינה, בו מקבלים הנפגעים תאים אנושיים-פלוס-פלוס. אותם תאים אנושיים-טרדיגראדיים יתוכנתו כך שייצרו תאי דם אדומים ולבנים עמידים לקרינה במשך מאה ימים בערך, ואז יעברו התאבדות קולקטיבית כדי לא להישאר בגוף המטופל. הם יוזרקו לתוך גופם של נפגעי הקרינה ויעזרו להם לשרוד את נזקיה – ואז יכחידו את עצמם בצורה מתוכננת-מראש.
טיפול שכזה יהווה בפני עצמו פריצת-דרך בהתמודדות עם נזקי קרינה רדיואקטיבית, אבל הוא מרגיש בעיקר כמו נגיעה צנועה ומהוססת בפוטנציאל העצום שטמון בהנדסה הגנטית של הגוף האנושי. מה אם נסכים להנדסה גנטית קיצונית יותר – למשל, להנדס כל אחד מתאי גופינו? מה אם נסכים, במודע ומרצון, לשזור גנים של טרדיגראדים ובכלל בתאי הגוף?
אל תתבלבלו: זוהי הצעה מסוכנת, בעיקר מכיוון שהגוף הינו מערכת מורכבת ומסובכת-להפליא. ואם זה לא מספיק, הרי שכל אחד מהתאים שלנו מורכב ומסובך בפני עצמו. כל משחק קטן במנגנונים הפנימיים של התאים, יכול להוביל לשפע של מחלות – חלקן ידועות כיום, כמו סרטן, ואחרות שאפילו לא זכו עדיין לשמות משלהן. אם נחליט להתקדם לעתיד שכזה, הרי שאנו צריכים לעשות זאת בזהירות, במתינות ובהרבה מאד ענווה, צניעות וכבוד לכל מה שאיננו יודעים עדיין.
אבל אם נצליח? אז נזכה בפרס הגדול.
בעתיד הוורוד ביותר, הגנים של הטרדיגראדים – שישולבו בדנ”א האנושי – יוכלו לצמצם את שיעור מקרי סרטן העור וסוגי סרטן אחרים המתפרצים בעקבות נזק לדנ”א. גנים אחרים יוכלו למזער את הסיכון לפריצת סוגי סרטן מסוימים, כמו גם שפע של מחלות אחרות כמו טרשת עורקים, אלצהיימר, סוכרת ועוד.
זהו העתיד אליו אני מייחל. נכון, מדענים כיום מנסים למכור אותו לממשלות כשהוא עטוף במילים כמו “חיילי-על”, אבל עם קצת מזל והרבה רצון טוב והתקדמות מדעית-טכנולוגית, הטרדיגראדים עוד יעזרו לכולנו.
[1] https://cir.nii.ac.jp/crid/1572824500564618112
[2] https://www.cell.com/current-biology/fulltext/S0960-9822(08)00805-1
[3] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19732016/
[4] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26724522/
[5] https://www.researchgate.net/figure/Portrait-of-Johann-August-Ephraim-G-OEZE-1731-1793-painting-attributed-to-Fiedrich_fig1_283615362
[6] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5034306/
[7] https://www.scmp.com/news/china/science/article/3215286/chinese-team-behind-extreme-animal-gene-experiment-says-it-may-lead-super-soldiers-who-survive
עוד בנושא באתר הידען:
- בין שינוי סביבתי לריפוי מחלות
- מאדים והלאה: כיצד מדענים מונעים מחיידקי כדור הארץ לזהם כוכבי לכת אחרים
על דובוני המים שככל הנראה הוכנסו לחללית בראשית בלא ידיעת משגריה בכתבתו של איתי נבו “גילויים חדשים על בראשית” שהתפרסם במלאת שנה להתרסקות באתר מכון דוידסון
