חוקרים: לבע”ח יש תרבות, תודעה ונפש

מחקרים מעוררים מחדש את הוויכוח על ההבדל בין בני האדם לחיות. יש הסבורים, כי אין להתעלם מההשלכות המוסריות של הממצאים

תמרה טראובמן, הארץ

בני המאקו באמזונס מזהים ארבע סוגי נביחות אצל כלבי הצייד שלהם

תוכי הג'אקו האפריקאים מדברים אנגלית וניחנים בחוש הומור. לקופי הקפוצ'ין חוש עסקי מפותח, שסייע להם ללמוד במהירות כיצד לסחור עם בני אדם תמורת מזון. אחרי ששנים כל בעל כלב היה מוכן להישבע שהוא מנהל שיחות נפש עם כלבו, והכלב מבין אותו, חוקרים גרמנים מצאו אישוש מדעי לכך. בעלי חיים שונים – מקופים ועד ציפורים – משתמשים בכלים ואף יוצרים אותם בעצמם. יתרה מכך, באזורים שונים בעולם, הם משתמשים בשיטות שונות להשגת מזון, מה שמצביע על כך שיש להם תרבות והם אינם רק תוצר המוכתב מהביולוגיה שלהם.

יותר ויותר חוקרים מאמצים את הדעה, ולפיה לבעלי חיים יש תרבות, יכולת למידה חברתית ומודעות עצמית. לאחר שבמשך עשורים רבים נטו מדענים להכחיש את קיומה של תודעה אצל חיות, בשנים האחרונות יותר ויותר חוקרים מוצאים תימוכין לקיומה, וחלקם אף מתחילים לדבר על “נפש”.

השימפנזים מצייתים לנורמות תרבותיות נלמדות

שלשום התפרסם מחקר – שזכה לסיקור נרחב בעיתונות, כולל ב”הארץ” – שנעשה על ידי שניים מהחוקרים המובילים בתחום, הד”ר אנדרו ויטן, מאוניברסיטת סיינט אנדריוס בסקוטלנד, והד”ר פרנס דה-ואל מאוניברסיטת אמורי בארה”ב. בתצפיות על שימפנזים שקיים הצוות, התברר שהשימפנזים (כמו האדם) מצייתים לנורמות תרבותיות שנלמדות ונשמרות בצורה חברתית – אולי עדות לכך שלשימפנזים אכן יש תרבות.

לדברי תמר פרדמן, חוקרת בפארק הקופים ביער בן שמן, “בהתחלה אמרו ששימוש בכלים הוא המפריד בין האדם והחי, אבל אז התברר שיש את זה גם בבעלי חיים. אחר כך אמרו שאבן ההפרדה היא ביכולת ליצור כלים, אחרי זה אמרו שמה שמייחד את האדם זו העברה תרבותית, ועכשיו רואים שגם לקופי אדם יש תרבויות שונות”. לדבריה, העדויות מלמדות על כך שבקופי אדם מתקיימת העברה תרבותית, מסורות (למשל, בצורות לעיבוד מזון), ומוסכמות חברתיות שעוברות בצורה תרבותית, בניגוד לתורשתית-גנטית.

לדברי פרדמן, לממצאים החדשים, ולמגמה שהתפתחה בעקבותם, יש השלכות שאינן רק תיאורטיות גרידא, אלא גם על מידת המוסריות והחוקיות של ניסויים בבעלי חיים, ובקופי אדם בפרט, והצורך בהענקת זכויות, כמו הזכות לחיים, הזכות לחופש והזכות לחופש מעינויים.

פרדמן כותבת עבודת דוקטורט בהנחיית הד”ר ויטן מסקוטלנד. מחקרה עוסק בקופים קפוצ'ינים, ובלמידה חברתית ותרבותית בקרבם. היא בודקת כרגע מה מסוגלים הקפוצ'ינים ללמוד זה מזה, ואם הם יכולים ללמוד דרכים טובות יותר להשגת מזון. היא לימדה קוף דרך יעילה יותר לפתוח את כלי המזון, שמאפשרת לו להשיג יותר אוכל. הקוף הועבר לקהילה שאינה מכירה את השיטה, ועכשיו הוא מראה לקפוצ'ינים האחרים את השכלול שלמד. פרדמן בודקת אם הקבוצה תבין שהשיטה טובה יותר ותאמץ אותה או שתדבק בשיטה המקובלת אצלם כיום.

רפרטואר של יותר מאלף מלים

נדב לוי הוא זאולוג שהדריך שנים רבות טיולי ספארי אקולוגי באפריקה. הוא אסף סיפורים רבים על בעלי חיים ומה שהוא מכנה “יכולות בלתי מוסברות”. אחד האהובים עליו זה הסיפור על תוכי הג'אקו האפריקאים, אלכס ונ'קיסי. “התברר שלתוכים האלה יש רפרטואר של יותר מאלף מלים. הם יודעים לספור ולהגיד משפטים שלמים באנגלית, שמעידים על יצירתיות. נ'קיסי ראה אשה הולכת עם שמלה סגולה, ושאל את האשה שאתה הוא חי, ציירת בשם איימי מורגנה, 'מה את חושבת על השמלה הסגולה?' הוא כאילו מנחש שהיא חושבת על האשה עם השמלה הסגולה. פעם אחרת, הוא ראה אדם מדבר בטלפון, ושאל 'מה יא (מלה שהמציא) עושה עם הטלפון?' איימי הסבירה לו שזאת צורת תקשורת בין בני אדם. הוא שאל אותה, 'האם אני יכול לתת לך חיבוק?' – כאילו הבין שגם זאת צורת תקשורת”.

לוי חיבר יחד עם אביו, הפילוסוף הפרופ' (אמריטוס) זאב לוי, את הספר “אתיקה, רגשות ובעלי חיים”. לדבריו, המנעד של בעלי החיים הרבה יותר רחב ממה שאנו חושבים. שלל האנקדוטות שהוא מציג כולל דב קוטב שהתחבר עם כלב, אחרי שהתעורר מתרדמת החורף (והיה אמור לטרוף את הכלב, לא להתחבר עמו); נמר שהתחבר עם פרה; לביאה שאימצה גורי ראמים – חמש פעמים בשנתיים. מדי פעם הייתה הלביאה שולחת את הגור לאמו, שתניק אותו, ואחר כך לוקחת אותו שוב.

לפעמים, גם בני האדם מצליחים להבין את מה שבעלי החיים מנסים להגיד להם, אומר לוי. לדבריו, בני המאקו באמזונס, מזהים ארבע סוגי נביחות אצל כלבי הצייד שלהם. כל נביחה מסמנת יונק אחר, ומורה לאנשים לאן עליהם לרוץ במרדף אחרי החיה – או בבריחה ממנה. הנביחות מתייחסות לפקארי, יצור קטן דמוי חזיר; אבוטי, מכרסם קטן; טפיר; ויגואר.

מדענים אחרים עדיין ספקניים

שימפנזה. בעיקר ניסוי וטעיה (צילום: רויטרס)בקרב פרימטולוגים וכמה זאולוגים, אומרת פרדמן, ההנחות החדשות מתקבלות בשמחה רבה. ואולם, מדענים אחרים עדיין ספקניים. הם מקשים ושואלים, האם מדובר בחיקוי או בלמידה מהסוג שנמצא בבני אדם? למשל, אומרת פרדמן, אם שימפנזה מוצא אבן ליד אגוז חצי שבור, הוא עשוי להבין את הרמז ולהשתמש באבן כדי לשבור את שארית האגוז. “במקרה הזה”, אומרת פרדמן, “יש בעיקר ניסוי וטעיה”. אם, לעומת זאת, השימפנזה יראה שימפנזה אחר שובר אגוז, ויחזור על הפעולות, יתייחסו לכך כאל יכולת יותר מורכבת, שכן היא כרוכה בהבנת הסיבתיות של הפעולה, ולדמיין במוח את הפעולה שראה השימפנזה ולשחזרה בעצמו.

פרסומתהרבה פעמים משווים את הקופים לילדים או מתייחסים אליהם כאל סוג אדם שלא התפתח, במקום להכיר בהם כענף נפרד באבולוציה, כותב הפרימטולוג האמריקאי, קרייג סטנפורד, בספרו “Significant Others”. “זה מה שאנו מסוגלים לעשות”, אומרת פרדמן, “אולי אנחנו לא מספיק חכמים כדי לראות אותם. זה עוזר לנו איכשהו למקם אותם, אבל אני מאמינה שיש המון דברים שעדיין לא החכמנו מספיק כדי לדעת איך לראות, כי לבעלי חיים אין את הפן המילולי שאפשר לדבר אתו”.

“האדם”, כתב דאגלס אדמס בספרו “מדריך הטרמפיסט לגלקסיה”, “הניח תמיד שהוא אינטליגנטי יותר מהדולפנים, וזאת משום שהוא השיג כל כך הרבה – הגלגל, ניו יורק, מלחמות וכיוצא באלה. בעוד שכל מה שהדולפנים עשו מסתכם בלצחוק זה על זה בתוך המים וליהנות מהחיים. הדולפינים, לעומת זאת, האמינו שהם הרבה יותר אינטליגנטים מהאדם – מאותן סיבות בדיוק”.

לקופי שימפנזה יש מסורת תרבותית
יום שני, 22 באוגוסט 2005, מאת: מערכת וואלה!

שימפנזה. במערב אפריקה שוברים אגוזים בשיטה שונה, מזו הנהוגה במזרח היבשתחוקרים שאימנו קופים להשיג מזון בדרך מסויימת, טוענים כי ליונקי העל יש נטייה לדבוק במנהגים חברתיים, בדומה לבני האדם

חוקרים טוענים, כי הצליחו להוכיח שלקופי שימפנזה, כמו לבני אדם, יש נטייה לדבוק במנהגים חברתיים קיימים. החוקרים אימנו קופי שימפנזה שהיו בשבי, להשתמש בכלים בדרכים שונות, והוכיחו באופן מדעי כי הקופים מפתחים מסורות שונות, באמצעות חיקוי. טענה זו כבר עלתה בעבר, בעקבות צפייה בקופים שחיו בטבע, ואולם עד כה היא מעולם לא הוכחה באופן ישיר.

המחקר בוצע בידי צוותי חוקרים מאוניברסיטת סנט אנדרוז בבריטניה, וממכון המחקר הלאומי ליונקי על, באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה, ארה”ב. בעקבות הממצאים, שפורסמו במגזין “Nature”, טוענים החוקרים כי לתרבות האנושית יש מקורות עתיקים.

פרסומתהחוקרים הציבו בפני שתי קבוצות של קופי שימפנזה בעיה: כיצד להחזיר מזון שנתקע מאחורי מחסום, בתוך מערכת של תעלות. במקביל לימדו החוקרים בחשאי קוף אחד מכל קבוצה, כיצד לפתור את הבעיה. הקופה אריקה למדה כיצד להשתמש במקל כדי להעלות את המחסום למעלה, ולגרום למזון ליפול החוצה. קופה אחרת, ג'ורג'יה, למדה איך לדחוף את המחסום, כך שכדור המזון התגלגל החוצה.

לאחר מכן הצטרפה כל קופה אל קבוצתה, והחוקרים עקבו אחר התנהגות הקופים. החוקרים גילו, כי קופי השימפנזה התאספו סביב שתי החברות “המלומדות” ובמהרה חיקו את התנהגותן. לאחר חודשיים, שתי הקבוצות עדיין השתמשו בשתי השיטות הייחודיות שלהן להשגת המזון, וכך נוצרו שתי מסורות תרבותיות שונות.

לתרבות שורשים עתיקים מאד

האב הקדמון המשותף היה קונפורמיסט (צילום אילוסטרציה)”זוהי הפעם הראשונה בה מדען יצר באופן מדעי שתי מסורות שונות, בכל יונק על”, אמר לבי.בי.סי פרופסור אנדרו וייטן, מאוניברסיטת סנט אנדרוז. “מעבר לכך, זו הפעם הראשונה שבה מישהו ביצע זאת באמצעות שימוש בכלים, בכל בעל חיים”.

המחקר מוסיף משקל לעשורים רבים של מחקרים בקרב יונקי על, שהעריכו כי יש ליונקים אלה מסורות תרבות שלא קיימות בשום בעל חיים אחר, מלבד האדם. כך למשל, קופי שימפנזה במערב אפריקה משתמשים באבנים ובחתיכות עץ כדי לשבור אגוזים, אולם שיטה זו לא נצפתה מעולם בקרב קופים החיים במזרח היבשת.

עורכי המחקר סבורים, כי האב הקדמון המשותף לקופי השימפנזה ולבני האדם, שחי לפני 4-6 מיליון שנה, היה בעל צורך לקונפורמיזם, תכונה המאפיינת את התרבות האנושית. “אם לשני המינים יש אלמנטים של תרבות, סביר להניח שגם לאב הקדמון שלהם היו אלמנטים כאלה”, אמרה ד”ר ויקטוריה הורנר שהשתתפה במחקר, “כך שמקורותיה של התרבות עתיקים מאד”.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~249878240~~~37&SiteName=hayadan