ווב צילם סילונים על-קוליים מכוכב בן יומו

עצמי הרביג-הארו הם אזורים מאירים המקיפים כוכבים בני יומם. הם נוצרים כשרוחות כוכבים או סילוני גז הנפלטים מכוכבים האלה יוצרים גלי הלם שמתנגשים במהירויות גבוהות עם גז ואבק סמוכים

טלסקופ החלל ג’יימס ווב צילם תמונה ברזולוציה גבוהה של HH 211, סילון דו-קוטבי שנע בחלל הבין כוכבי במהירויות על-קוליות. העצם, שנמצא בערך אלף שנות אור מכדור הארץ בקבוצת פרסאוס, הוא אחד מסילוני הפרוטו-כוכבים הכי צעירים והכי קרובים, ולכן הוא מטרה אידיאלית עבור ווב.

מבט של ווב בא”א קרוב וברזולוציה גבוהה על Herbig-Haro 211 חושף פרטים מעולים על הסילון של כוכב צעיר.
קרדיט: ESA/Webb, NASA, CSA, Tom Ray (Dublin)

עצמי הרביג-הארו הם אזורים מאירים המקיפים כוכבים בני יומם. הם נוצרים כשרוחות כוכבים או סילוני גז הנפלטים מכוכבים האלה יוצרים גלי הלם שמתנגשים במהירויות גבוהות עם גז ואבק סמוכים. התמונה הזאת של HH 211 שצילם טלסקופ החלל ג’יימס ווב של נאס”א מגלה סילון מפרוטו כוכב מסוג 0, מקביל ילדותי של השמש שלנו כשהייתה בת לא יותר מכמה עשרות אלפי שנים ועם מסה של רק 8% מהשמש של היום. (הוא יגדל בסופו של דבר לכוכב כמו השמש).

צילום א”א יעיל במיוחד בחקר כוכבים בני יומם והסילונים שלהם, כי הכוכבים האלה בכל מקרה נמצאים עדיין בתוך הגז מהענן המולקולרי שבו נוצרו. פליטת הא”א של סילוני הכוכב חודרת את הגז והאבק המסתירים, ולכן מכשירי הא”א הרגישים של ווב אידיאליים לצפייה בעצמי הרביג-הארו כמו HH 211. מולקולות שמְעוֹרָרות על ידי התנאים הסוערים, כולל מימן, פחמן חד-חמצני וסיליקון חד-חמצני מולקולריים, פולטות אור א”א שווב יכול לאסוף כדי למפות את המבנה של הסילונים.

התמונה מראה סדרה של גלי הלם קשתיים בדרום מזרח (למטה משמאל) וצפון מערב (למעלה מימין) וגם את הסילון הדו-קוטבי הצר שמניע אותם. ווב חושף את הסצנה הזאת בפירוט ללא תקדים – הרזולוציה המרחבית גבוהה פי חמישה עד עשרה בערך מכל התמונות הקודמות של HH 211. הסילון הפנימי נראה “מתנודד” בסימטריית ראי בשני הצדדים של הקדם-כוכב. זה מתאים לתצפיות בקנה מידה קטן יותר ועולה מכך שהקדם-כוכב הוא למעשה אולי כוכב בינארי.

תצפיות קודמות של HH 211 באמצעות טלסקופים קרקעיים גילו גלי הלם קשתיים ענקיים שמתרחקים מאיתנו (צפון מערב) ומתקרבים אלינו (דרום מזרח) ומבנים דמויי חללים במימן ופחמן חד-חמצני, בהתאמה, שעבר בהם גל הלם וגם סילון דו-קוטבי סבוך ומתנודד בסיליקון חד-חמצני. חוקרים השתמשו בתצפיות החדשות של ווב כדי לקבוע שהסילון של העצם איטי יחסית בהשוואה לפרוטו-כוכבים יותר מפותחים עם סילונים מסוגים דומים.

הצוות מדד ומצא שהמהירויות של המבנים של הסילון הפנימי ביותר הן בערך 80 עד 100 ק”מ בשנייה. אבל, ההבדל במהירות בין החלקים האלה של הסילון והחומר המוביל שבו הם מתנגשים – גל ההלם –  קטן בהרבה. החוקרים הסיקו שסילונים מהכוכבים הכי צעירים, כמו זה במרכז של HH 211, מורכבים בעיקר ממולקולות, כי למהירויות הנמוכות יחסית של גלי ההלם אין מספיק אנרגיה כדי לפרק את המולקולות לאטומים ויונים פשוטים יותר.

עוד בנושא באתר הידען:

• כוכב נולד, הגירסה הבלתי נגמרת