האם על פסלו של אטלס הנושא את הגלובוס על כתפיו חקוק המפתח לקטלוג כוכבים יווני אבוד? פרופסור לפיסיקה הציץ בפסל וגילה: “דוגמה אמיתית לגילוי של ידע עתיק שאבד”
קנת צ'אנג, ניו יורק טיימס, הארץ, חדשות וואלה!
אטלס פרנזה. “נמנה עם אוצרות החוכמה הקדומה האבודים – והיה גלוי לעיניי כל
אלפיים שנה אחרי שנכתב, האסטרונומים עדיין מדברים על קטלוג הכוכבים של היפרכוס – רשימת גרמי השמים הקדומה ביותר הידועה למדע. היפרכוס, שחי ביוון במאה השנייה לפני הספירה, היה אולי האסטרונום הגדול הראשון בעולם. הוא חישב את אורך השנה בדיוק של דקות (עם סטייה של 6.5 דקות). הוא הבין שהציר של כדור הארץ מתנודד בעת סיבובו. בקטלוג הכוכבים שלו, שהושלם בשנת 129 לפנה”ס, הוא המציא שיטת קואורדינטות לקביעת מיקומו המדויק של כל כוכב, וקני מידה לקביעת עוצמת האור. סולם העוצמה הזה משמש אסטרונומים עד היום.
אך מרבית עבודתו של היפרכוס ידועה רק מ”כלי שני”. איש לא ראה את הקטלוג במו עיניו זה מאות שנים, והיה נדמה שתוכנו אבד לעד.
כל זאת עד שד”ר ברדלי שייפר העלה בדעתו לחפש את הקטלוג על גבי פסל. בכנס של אגודת האסטרונומיה האמריקאית שהתקיים באחרונה בסן דייגו דיווח שייפר, פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת מדינת לואיזיאנה, שהטקסט של הקטלוג של היפרכוס אמנם אבוד, אך התגלה דבר-מה טוב כמעט באותה מידה – ייצוג בתמונות של תוכן הקטלוג. “זוהי דוגמה אמיתית לגילוי של ידע עתיק שאבד”, אמר שייפר. אולי אין זה בדיוק צופן דה וינצ'י, אך כפי ששייפר תיאר זאת, מדובר ב”מסמך שנמנה עם אוצרות החוכמה הקדומה האבודים, החשובים ביותר”.
הד”ר אוון ג'ינג'ריץ', מומחה לתולדות האסטרונומיה בהרווארד, תיאר את המחקר של שייפר כ”מדהים למדי”. יש לציין שהתגלית החדשה היתה למעשה גלויה לעין כל זה מאות שנים.
פסל בגובה שני מטרים במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה בנאפולי שבאיטליה מתאר את האל אטלס כורע, נושא את כדור הארץ על כתפיו. זאוס גזר על אטלס לתמוך בשמים, ועל הגלובוס מתוארים שמי הלילה כפי שהם נראים מכדור הארץ, עם ייצוגים של מערכות כוכבים שונות כמו טלה, ברבור, הרקולס, ועוד בעלי חיים ודמויות אנושיות המייצגים 41 מערכות כוכבים. הפסל, המכונה “אטלס פרנזה”, הינו התיעוד החזותי העתיק ביותר של מערכות הכוכבים המערביות. הוא מתוארך לתקופה הרומית, בסביבות 150 לספירה, וידוע כי הועתק מפסל יווני קדום יותר. “זה פשוט ישב שם וחיכה”, אמר שייפר.
הפסל תואם את שמי השנה 125 לפנה”ס
היפרכוס – יותר גדול מתלמי?הפסל מספק רמזים לכך שייתכן כי לייצוג השמים המתואר בו בסיס מדעי רציני. על הגלובוס משורטטים קווים אופקיים לסימון קו המשווה, חוגי הסרטן והגדי, וחוגי הקוטב הצפוני והדרומי. מעגל נוסף מסמן את המישור האקליפטי, שעליו חגים כוכבי הלכת מסביב לשמש, ואנכים המשורטטים על הגלובוס מקבילים לקווי האורך על מפה של כדור הארץ.
כמה היסטוריונים שיערו שייתכן שהפסל נועץ בכתבי תלמי, שחי כ-250 שנה אחרי היפרכוס, או בכתבי אראטוס, שתיאר את מערכות הכוכבים בשיר כמאה שנים לפני היפרכוס. אך נראה שאיש, משום מה, לא ציין את הקטלוג של היפרכוס כמקור אפשרי.
שייפר שאל שאלה פשוטה: באיזו שנה היו מערכות הכוכבים במיקומים המתוארים באטלס פרנזה? בשל ההתנודדות של ציר כדור הארץ, מערכות הכוכבים סובבות בשמים במחזור שאורכו 26 אלף שנה.
הוא ציין את המקומות שבהם חלקי מערכות, התואמים כוכבים ספציפיים, הצטלבו עם הקווים ששורטטו על הגלובוס. למשל, החלק המערבי ביותר של הקרן של מערכת טלה, שהוא מיקומו של הכוכב גמא טלה, נוגע באחד האנכים, ואילו החזה של אריה – מיקומו של הכוכב רגולוס – ניצב על הקו של חוג הסרטן. שייפר צילם את הפסל בעת חופשה בנאפולי השנה, ולפי הצילומים חישב את מיקומיהם של יתר הכוכבים. “הכוכבים מורים על הזמן”, אמר, “כאילו שלפנינו המחוג הגדול, הנע על פני לוח השמים”.
תוך שימוש ב-70 כוכבים הצליח שייפר לקבוע שאטלס פרנזה תואם יותר מכל את שמי השנה 125 לפנה”ס, עם טווח סטייה של 55 שנה לכאן או לכאן – מוקדם מדי בשביל תלמי, מאוחר מדי בשביל אראטוס, אבל בתיאום מושלם כמעט עם היפרכוס. בנוסף, אמר שייפר, מערכות הכוכבים מוקמו באופן מדויק יותר משניתן היה להסיק לפי תיאורים בעל פה – טיעון המחליש את האפשרות שהמקור היה שירו של אראטוס.
כעת, כשהאסטרונומים וההיסטוריונים של המדע ככל הנראה מחזיקים ברשותם ייצוג ישיר של קטלוג הכוכבים של היפרכוס, הם יכולים לברר שאלות כמו מה היתה שיטת הקואורדינטות שבה השתמש. התגלית תספק גם חומר לדיון בשאלה, מי היה האסטרונום הגדול ביותר בימי קדם, היפרכוס או תלמי?
כמה מתומכי היפרכוס אף טוענים שקטלוג הכוכבים של תלמי היה בעיקרו “פלגיאט” מהיפרכוס. שייפר אמר בדיפלומטיות ששני המדענים היו הגדולים ביותר.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~68639230~~~56&SiteName=hayadan
