חוקרים ניתחו מקורות ויזואליים היסטוריים, כגון מפות, ציורים ותצלומי אוויר של ירושלים וחיפה, כדי לבחון את התפתחותן העירונית
כיצד התפתחו הערים הגדולות בארץ ישראל מאמצע המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20, שלהי השלטון העות’מאני וראשית שלטון המנדט הבריטי? “עד סוף המאה ה-18 ארץ ישראל ועריה כגון עכו, חיפה, ירושלים, יפו, צפת וטבריה לא תפסו את תשומת הלב האירופית והעולמית. מסע נפוליאון ושינויים גיאופוליטיים נוספים (כגון היחלשות האימפריה העות’מאנית) הביאו לשינויים עירוניים ודמוגרפיים ולהתחזקות הערים לעומת הכפרים ולעלייה בהתעניינות בהן”, אומר ד”ר מוטי זוהר מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה.
מה השאלה? מהם השינויים העירוניים שחלו בערים הגדולות בארץ ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית וראשית המנדט הבריטי, ומה אפשר ללמוד מהם?
במחקרם האחרון ביקשו ד”ר זוהר ושותפו, פרופ’ אילן שמשוני מהחוג למערכות מידע באוניברסיטת חיפה, לבחון את ההתפתחות העירונית של חיפה וירושלים, ואת השינויים העירוניים שחלו בהן מאמצע המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. אומר ד”ר זוהר: “מדובר בכ-70 שנה שבהן חלו שינויים משמעותיים בנוף העירוני של ארץ ישראל – חמשת גלי העלייה לארץ, התבססות הציונות בשטח (בדמוגרפיה ובנוף), ולמעשה גם תחילת הסכסוך הישראלי-ערבי – ולכן התמקדנו בתקופה זו. בנוסף, חיפה וירושלים נבחרו בשל מרכזיותן החל מאמצע המאה ה-19”.
החוקרים השתמשו במקורות ויזואליים היסטוריים – כגון מפות, ציורים ותצלומי אוויר – של ירושלים וחיפה (למשל של הר הכרמל, הר הזיתים והעיר העתיקה בשתי הערים), אשר שמורים באוספים ובארכיונים (באוניברסיטאות ובגנזך המדינה). “מאמצע המאה ה-19 ועד תחילת המאה-20 המקורות הוויזואליים הללו החלו להתרחב גם בשל העובדה שתשומת הלב המדינית והפוליטית של המעצמות האירופיות הופנתה למזרח התיכון – משלחות של הבריטים, הגרמנים והרוסים הגיעו לארץ, ובהן גם חוקרים ואנשי אקדמיה”, מסביר ד”ר זוהר.
עד עתה ניתחו חוקרים מקורות ויזואליים שכאלו בעין בלתי מזוינת. ד”ר זוהר ושותפו ניתחו אותם בכלים מתחום הגיאואינפורמטיקה, תוכנות ממ”ג ואלגוריתמים של למידת מכונה. כך סרקו את המקורות וקיבלו קבצים דיגיטליים שאפשר לחלץ מהם (ולפענח) ישויות כגון בניינים, כבישים, מבני ציבור, קווי טלגרף, מקורות מים ותשתיות. את הישויות הללו עיגנו למרחב – כלומר, קשרו ביניהן לבין נקודות עניין שמופיעות גם כיום בשטח. כך גילו שינויים עירוניים שחלו בפועל וביצעו מדידות של מרחקים, כיוונים ושטחים. בשלב הבא לימדו את האלגוריתמים לנתח את המקורות הוויזואליים ולזהות בהם ישויות (“כך למשל פס שחור מייצג מבנה ציבורי ופס כחול מייצג כביש”). לאחר מכן הריצו את האלגוריתמים על המקורות שנבחנו, ואלו ניתחו אותם וחילצו מהם ישויות מרחביות, כגון חומות העיר העתיקה, קבר דוד המלך, מנזרים ומסגדים. אחר כך אימתו החוקרים את הישויות שחולצו (כדי לוודא למשל שבניין לא זוהה כבור מים) ובחנו את השתנות הישויות במשך שנים, בזמן ובמרחב (שלב מחקרי שעדיין נמשך).
החוקרים הצליחו להסיק מסקנות על הסביבה העירונית והאנושית בירושלים וחיפה. “כאשר למשל אנו יודעים מהו מספר הבניינים המדויק באזור מסוים ומעריכים שיכולים לגור בהם ארבעה עד 12 אנשים, אפשר להסיק מהו גודל האוכלוסייה ולאפיין את המרחב. ב-1860 לדוגמה החלה היציאה מחומות העיר העתיקה בירושלים ונוספו עוד בניינים ומבנים מחוץ להן, ובאמצעות המחקר אפשר להבין באילו אזורים הייתה ההתפתחות העירונית הגדולה ביותר”.
החוקרים הצליחו להסיק מסקנות על הסביבה העירונית והאנושית בירושלים וחיפה. כאשר למשל אנו יודעים מהו מספר הבניינים המדויק באזור מסוים ומעריכים שיכולים לגור בהם ארבעה עד 12 אנשים, אפשר להסיק מהו גודל האוכלוסייה ולאפיין את המרחב.
כך הסיקו החוקרים מהו מספר התושבים שחיו בארץ ישראל העות’מאנית לפני גל העלייה הראשון – כ-350,000 (מתוכם העריכו כמה תושבים חיו בירושלים ובחיפה), בדומה למסקנות של מחקרים קודמים שנעשו בכלים איכותניים בלבד. “מזה אנו למדים שהארץ לא הייתה ריקה לפני גל העלייה הראשונה. מאז ועד לימינו מתחולל מאבק בין שני נרטיבים – לפי הנרטיב הציוני, הארץ הייתה ריקה מאנשים עד לבואה של העלייה הראשונה, והנרטיב הערבי טוען כי ההפך הוא הנכון. אנחנו לא מתיימרים להכריע בסוגיה זו ודומותיה אלא מפיקים נתונים באמצעות הטכנולוגיה ומניחים אותם לפתחם של היסטוריונים. למעשה, אנו מספקים להם כלים נוספים לחקר ההיסטוריה”.
החיים עצמם:
ד”ר מוטי זוהר, בן 52, נשוי + שלושה (19, 16, 8), מתגורר בכפר האורנים. אוהב לטייל, לקרוא ולשחות. תומך מאוד בהנגשת המדע לציבור הרחב (“חשוב מאוד שמחקרים מובילים יונגשו גם לקהל הרחב”).
