מאת צופיה ודן מלר ומשה גרנות תמוז הוצאה לאור, תל-אביב, ספטמבר 2002 ת.ד. 23001 תל-אביב 61230
אבי בליזובסקי
קישור ישיר: http://www.haydan.org.il/tora041102.html
המקרא הוא מורשתו התרבותית של העם היהודי, יצירת-ענק המשלבת סיפורים מיתולוגיים עם פרקי היסטוריה של העם היהודי, מערכת חוקים משולבת בהגות, סיפורת ושירה – כולם יצירות שנאספו ונכתבו במשך למעלה מאלף שנים, עד לחתימתם כקודקס רשמי בסוף ימי בית שני, ומאז הפכו מסורת ותשתית תרבותית של העם היהודי לתפוצותיו, ולא רק שלו בלבד.
מאז חתימתו נוספו למקרא נדבכים אינספור של מדרשים ופרשנויות, החל בתלמוד וכלה באחרון הספרים של העת החדשה, שנתחברו בידי גדולי הוגי הדעות ואנשי הרוח של העם היהודי. ככל שמדובר בפרשנות, עולה שאלת הלגיטימיות שלהן – קבלתן, תקפותן או דחייתן. משום טעות עקרונית בגישה, מתקבל המקרא בעיני מרבית הציבור כנכס דתי, השייך בלעדית, לכאורה, לתחום הדתי, ופרשנותו הלגיטימית היא דתית בלבד. זו הסיבה לכך, שמרבית החומר הכתוב העוסק בפרשנות המקרא יוצא מנקודת מוצא אמונית, כש”אלוהים” הוא, כביכול, עובדה קיימת שאין לערער עליה או לפקפק בה, וכל השאר נובע ממנו כהוראות וצווים מחייבים.
מאז הופיעה, בסוף המאה ה-19, ביקורת המקרא, יותר ויותר מעיזים בני האדם להעביר ביקורת – אנושית ומוסרית – על הטקסט המקראי, בחינת “שחיטת פרות קדושות” – דבר שבחברה היהודית, כולל בישראל של תחילת האלף השלישי למניינו של עולם, הוא בלתי מתקבל על הדעת, ונחשב, גם במקומותינו, אפיקורסות מוחלטת. אולם, בחשיבה המודרנית, בחברה החופשית, חברה בה השוויון בין בני-האדם והמוסר האנושי נמנים עם הערכים החשובים ביותר לאדם, הזכות לפרש טקסט כלשהו, כולל טקסט דתי, היא לגיטימית, כל עוד היא נשענת על הבסיס העובדתי, או במקרה של המקרא – על התורה עצמה.
מי שחש עצמו חופשי מכבלי אמונה באל כלשהו, איננו חייב לקדש את הכתוב, גם אם הוא נושא את השם המפורש של האלוהים ואת דברו. כבני אדם מוסריים, חובה עלינו לבחון את הכתוב המקראי באור זמננו שלנו, דווקא ובייחוד משום שהמימסד היהודי-הדתי כובל את כולנו אל הכתוב המקראי כמחייב כל יהודי גם לעת הזאת. מחברי התורה, והתנ”ך כולו, שהתיימרו לדעת את מחשבות האל, את כוונותיו ואת ציווייו לבני האדם, ואלו ההולכים בעקבותיהם עד היום, הטוענים גם היום לדעת את רצונו של האל, הפכו את הכתובים הללו לסמכות בכל תחום מתחומי החיים של כל אחד מאתנו, ואטמו כל סיכוי לשינוי גם בתחומים הפרטיים והאישיים בחיי היום-יום של כל אחד מאתנו.
מחברי הספר “מפרי עץ הדעת – פרשות השבוע בפעמת הזמן” מנתצים בספרם אלילי-נצח, ומציגים את המקרא באור הביקורת הלגיטימית בת ימינו. כל פרשנות היא לגיטימית, הם אומרים, ועושים. אין הם מבטלים את העבר, ואין הם פולשים לחייו ולנשמתו של היהודי המאמין. איש באמונתו יחיה. אלא שלצד האמונה והפרשנות הדתית הם מציבים השקפת-עולם שונה ופרשנות אחרת, לגיטימית לא פחות מקודמתה.
המחברים פונים בספרם אל הציבור החופשי, לכל אותם יהודים שזכויות האדם חשובות ויקרות להם, ושערכי המוסר של ימינו קודמים לאמונות שעבר זמנם. לא הצבעה על השלילי היא המטרה: התורה תישאר לנצח כמות שהיא, לטוב ולרע. מטרת המחברים היא לנתק בין התורה כספר קדום, נפלא ככל שיתקבל בעיני אוהביו ומעריציו, לבין חיינו שלנו כאן והיום – חיים המושתתים על מוסר אנושי, צדק חברתי ושוויון בני האדם באשר הם – אישה ואיש, יהודי ושאינו יהודי, ילד ובוגר, הטרוסקסואל והומוסקסואל – כולם, ללא הבדל וללא יוצא מן הכלל.
צעד אחר צעד נוטלים המחברים את הקורא בנתיבי חמשת חומשי תורה, ובטיול של עיון והגות בפרשות השבוע, על פי סדרן וזמנן, כמקובל במסורת היהודית, מצביעים על היפה והמעניין בפרשות השבוע, כמו גם על חוסר מוסר, אי-צדק חברתי או עוול אנושי, המצויים גם הם באותן פרשות. זאת, על מנת שכולנו נהיה מסוגלים להשתחרר מדפוסי-חשיבה מקובעת, ולקבל את הכתוב המקראי בדרך שמקבלים כל טקסט כתוב – בביקורת ומתוך חשיבה חופשית.
המסר העולה מקריאה בספר זה הוא, שנדע לזהות את החיובי והיפה שבתנ”ך, ולהפרידו מהרע והשלילי, על מנת שכל יהודי, גם חילוני ואתיאיסט, יחזיר את הספר הזה למקומו הראוי על המדף הראשי בארון הספרים שלו.
לחצו על התמונה אם ברצונכם לרכוש את הספר
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~364426962~~~42&SiteName=hayadan
