התיקן הגרמני איים להשתלט על העולם, ואז הוא פחות או יותר נעלם

סם שקנר, ניו יורק טיימס, הארץ, וואלה!

שנית סקנקטדי לא תיפול

https://www.hayadan.org.il/juk150804.html

ב-1979, הגיבה ניידת משטרה בסקנקטדי שבניו יורק לקריאה בעניין כלב נובח. כשהגיעו למקום, נדהמו השוטרים לגלות נחיל תיקנים זורם מבעד לחלונות הבית הדו-משפחתי, יורד מהעצים שלידו ונשפך אל הכביש. הג'וקים כיסו גם כל סנטימטר מקירותיו הפנימיים של הבית, עוקצים בדרכם את בעלת הבית בת ה-64 ואת 24 הכלבים שלה, שנבחו, כך

התברר, מסיבה טובה. בנחיל היו כמיליון תיקנים גרמניים – הפלישה הביתית הגדולה ביותר שתועדה אי פעם.

בימים ההם נראתה המלחמה בתיקנים אבודה. החרקים היו דיירי קבע במטבח ובאמבטיה, במרתף וברחוב. ב-1985 דיווח “ואשינגטון פוסט” כי הם הצליחו להסתנן גם לפנטגון. הם נחשבו למפיצי מחלות זיהומיות כמו סלמונלה, והיו אחראים, לפחות חלקית, לעלייה במקרי האסתמה בערים. רבים ניבאו בצער כי גדודי תיקנים יצליחו לשרוד אפילו התקפה גרעינית.

אך בשנות ה-70 וה-80 החלו מדענים מפתחים נשק – פיתיון שהוטמן במלכודות עגולות שטוחות להדבקה בארונות מטבח, לדוגמה – ששינה את פני המערכה כולה. הודות לקוטל החדש חלה ירידה תלולה במספר התיקנים הגרמניים, הזן הנפוץ ביותר בבתים באזורים עירוניים בארה”ב. “הם נקטלו”, אומר פיל קוהלר מאוניברסיטת פלורידה. אבל האם הם הודברו לעד? ואם כן – האם זה באמת לטובתנו?

מעטים מכ-3,500 הזנים בני משפחת החרקים בשם “בלאטריה” נתקלים בבני אדם בתדירות שהופכת אותם למטרד. חלקם, כמו התיקן האמריקאי הענק, המכונה “פאלמטו”, חיים בעיקר בביוב או במקומות חשוכים ולחים כמו מרתפים. אך “בלאטלה גרמניקה” – התיקן הגרמני – מעדיף חברת בני אדם וחי איתנו בבית. “הם מלווים את המין האנושי, ומתפתחים במקביל אלינו”, אומרת דיני מילר, חוקרת חרקים מאוניברסיטת וירג'ינה טק.

המאה ה-20 הולידה את קוטלי החרקים הסינתטיים, ביניהם התרסיסים האמורים להגיע לכל פינה, אבל אף פתרון לא הציע יותר מאשר הקלה זמנית. התיקן הגרמני, המתרבה בקצב מהיר יותר מאחיו, הצליח לפתח עמידות מרשימה בפני כל תכשיר הדברה חדש. בשנות ה-50 היו מדענים משוכנעים שדי-די-טי ינחית עליו מכה ניצחת, אבל כעבור עשר שנים הודו בכישלון. התיקנים שחו להנאתם בחביות של די-די-טי.

ואז, בערך בזמן אירועי סקנקטדי, הגו חוקרים בניו ג'רזי באופן מקרי רעיון חדש. בעודם מחפשים שימושים נוספים לחומר הדברה חקלאי חדש נטול ריח וטעם בשם הידראמתילנון, הם החליטו לנסות אותו על התיקן הגרמני. כדי לעקוף את הבעיה שהתעוררה כשהבינו החוקרים שעל מנת שהחומר יעבוד יצטרכו התיקנים לאכול אותו, הכינו החוקרים פיתיון. “נתוני השטח הראשונים היו מאוד מבטיחים. מצאנו שחלה ירידה של כ-95%-90% באוכלוסיית התיקנים בכל מקום שניסינו את החומר החדש ברחבי ארה”ב”, אומר ג'ולס סילברמן, החוקר שעזר לתכנן את פיתיון ההידראמתילנון הראשון בתחילת שנות ה-80.

רק אחרי כמה שנים של שיווק מסחרי, הצליחו החוקרים לפענח את סוד ההצלחה של הפיתיון: גם אם רק 20% מהתיקנים אכלו אותו, כמויות קטלניות של החומר נשארו בצואה ובפגרים שלהם, ואלה שימשו מזון לתיקנים אחרים. “הם לא יכלו להתחמק מקוטל החרקים. לא היה להם איפה להתחבא”, אומר קובי של, חוקר חרקים אורבניים באוניברסיטת צפון קרוליינה.

קשה למצוא נתונים ממצים על אוכלוסיית התיקנים בארה”ב, אך הראיות לכך שהשימוש הרחב בפיתיון בשנות ה-90 נתן את אותותיו מוצקות: במיאמי החמה והלחה, מעוז תיקנים ידוע, חלה ירידה תלולה במספר הפניות למחלקת הדיור הציבורי בעניין תיקנים מכמה אלפים לכמה מאות בשנה. מחקר שנערך במשך עשר שנים ב-55 בנייני ממשלה פדרליים הראה כי מספר התלונות על תיקנים ירד ב-93% בין השנים 1988 ל-1999. וכתב העת המקצועי “פסט קונטרול” מדווח כי התיקנים, שהיו בעבר מקור הפרנסה העיקרי של חברות ההדברה, ירדו לאחרונה למקום השלישי, אחרי נמלים וטרמיטים.

גם בשוק מוצרי ההדברה הצרכני ניכרת מגמה דומה: המכירות של פיתיון החרקים הרקיעו שחקים בשנות ה-90, לכ-80 מיליון דולר בשנה. ואז החלו המכירות לרדת. שוק מוצרי ההדברה, פיתיונות ותרסיסים, החל להתכווץ ב-1996, לפי נתונים של חברת “קלורוקס”, המשווקת את “קומבט”. “נראה היה שהתכשירים כה מוצלחים עד שהם ייבשו את השוק”, אומר קן האריס, מייסד חברת הייעוץ השיווקי “קנונדייל”.

אך ייתכן שההפוגה לא תאריך ימים. כמה מדבירים טוענים שזנים פולשניים של נמלים מיהרו למלא את החלל שפינו התיקנים. אחרים טוענים שכאשר נזנח הריסוס לטובת הפיתיונות, נשארנו חשופים לפשפשים, שחזרו למצוץ את דמנו, אפילו במלונות יוקרה.

יתרה מזאת, ייתכן שהתיקן הגרמני עצמו יקום לתחייה. בכינוס הלאומי לאנטומולוגיה אורבנית שנערך במאי 2004 בפניקס שבאריזונה, היה סימפוזיון בכותרת “תחייתו של התיקן הגרמני”. מהמצגות ניתן היה ללמוד כי התיקנים עדיין לא פיתחו עמידות בפני הידראמתילנון, גם לאחר עשרים שנות שימוש בחומר, אך חלקם למדו להימנע מפיתיונות המכילים סוכרים ותוספים מסוימים. הממצאים האלה אינם מבשרים על חזרה לסקנקטדי. רוב הפיתיונות עדיין עובדים, וענק כימיקלים “באייר” חשף לאחרונה מוצר חדש שמתאים לטעמם החדש של התיקנים הבררנים. אך לאנטומולוגים האורבניים יש בכל זאת סיבה טובה לחזור לעסקי התיקנים. “אני מאושרת שהם חזרו”, אמרה דיני מילר בכינוס בפניקס. מדעני התיקנים בקהל מחאו לה כפיים.

*

בישראל – חשש מפלישה אפריקאית

ישראל התברכה בשני סוגי תיקנים – הגרמני והאמריקאי, אומר הפרופסור לזואולוגיה (אמריטוס) לב פישלזון, מאוניברסיטת תל אביב. התיקן האמריקאי נחשב לפולש הגדול ביותר שהגיע מארה”ב. “רק בשנים האחרונות הצלחנו לפתח מלכודות שגורמות לתיקן בעיה של קרישת דם וכך ממיתות אותו. אחת הסיבות שקשה להדביר אותו נעוצה בהסתגלות שלו לתנאי מחיה קיצוניים”, מסביר פישלזון. נקבת התיקן מטילה את “תיק” הביצים שלה (ומכאן השם “תיקן”), שמתוכו בוקעים 80-50 תיקנים קטנים החיים כמה שנים, אם נעל עצבנית לא מסיימת את חייהם קודם לכן.

מכיוון שישראל נמצאת על גבול אקלים מדברי, היא אינה נחשבת למדינה הסובלת ממכה כרונית של תיקנים. למרות זאת, פישלזון חושש כי ישראל עלולה לסבול בעתיד ממכה כזו כתוצאה מפעולתיהם של חובבי חרקים. “בתקופה האחרונה אנשים מייבאים תיקנים אפריקאיים ומגדלים אותם באופן עצמאי”, הוא מספר. “מאסת הגוף של התיקן האפריקאי גדולה פי 20 מהתיקן האמריקאי. אורכו 7-6 ס”מ, רוחבו 5-4 ס”מ ואין לו כנפיים. הוא נראה כמו נגמ”ש ונחשב מזיק של ממש. הוא נובר באדמה, אינו זקוק לביוב וניזון משורשים וצמחים צעירים. אם תיקן אפריקאי מגיע למחסן פרי, זה הסוף שלנו. אם הוא ישתחרר ויתרבה, נאלץ להתמודד עם מזיק חקלאי מהמדרגה הראשונה”(יובל דרור).

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~925165115~~~197&SiteName=hayadan