בחודש מאי האחרון שוגרו אסטרונאוטים בחללית אמריקנית לתחנת החלל הבין־לאומית, לראשונה אחרי תשע שנים. כיצד החיים בתחנת החלל – השהות הארוכה ביותר של בני אדם מחוץ לכדור הארץ – עשויים להיות הכנה למסע עתידי למאדים?
כתב: ד”ר נצח פרביאש
מתוך: גליליאו צעיר, גיליון 199 אוגוסט 2020
משבר הקורונה גורם לנו לראות גם בדבר שִגרתי כמו טיסה לחוץ־לארץ משהו רחוק ולא מושג. הטיסות בוודאי יחזרו לפעול, אבל בואו ננסה לחשוב לרגע לא רק על טיסה לארץ רחוקה אלא על עתיד שנוכל לבחור בו בין טיול למאדים או לירח ובין סיור קצר במערכת השמש.
כמו בדברים אחרים שלא התרחשו מעולם, גם מסעות ארוכים בחלל נראים לא מושגים ואף לא אפשריים. אבל אם נתבונן בהיסטוריה, ייתכן שהסַפקנוּת תפנה את מקומה למציאות מרתקת.
כשהחלום היה למציאות
ב־30 במאי השנה, בצל הקורונה, שיגרו נאס”א וספייס אקס שני אסטרונאוטים לתחנת החלל הבין־לאומית. בכך נכתב פרק חשוב בהיסטוריה של חֵקר החלל, משתי סיבות: הראשונה, זה היה השיגור המאויש האמריקני הראשון מאז תום תוכנית מעבורות החלל ב־2011; והשנייה, לראשונה בהיסטוריה הייתה אחראית חברה מסחרית (ולא מדינה) לשיגור המאויש.
בשנת 1865 פרסם הסופר הנודע ז’וּל וֵרן את ספרו “מהארץ לירח”, ובו למעשה היה התיאור הראשון של חללית. הקוראים אהבו את יצירותיו בזכות הדמְיון המפותח שניכּר בהן.
מעט יותר מ־100 שנים אחרי כן, בשנת 1969, היה הדמיון למציאוּת, כשהחללית איגל (עיט) נחתה על הירח במשימת אפולו 11, והאדם הראשון צעד על פניו. מאז התפתחו תוכניות החלל וההישגים הצטברו והיום הם חלק מהטכנולוגיה שכולנו משתמשים בה.
מלבד המטרות הראשוניות של תוכניות החלל – מחקר וגילוי עולמות חדשים – משמשים כיום לוויינים שמקיפים את כדור הארץ לתקשורת, לניווט, לחקלאות, לחיזוי מזג אוויר ועוד. טלסקופים שמקיפים את כדור הארץ מספקים תמונות בתחומים שהאטמוספֵרה אינה מאפשרת לקבל (משום שהיא בולעת חלק מתחומי הגלים האלקטרומגנטיים), חלליות משייטות במרחבי החלל ומאפשרות לחקור את השמש, כוכבי הלכת וגַרמי שמיים אחרים, וכן את כדור הארץ, ולאפשר למשל לחזות ביתר דיוק מבעבר את מזג האוויר.
שיתוף פעולה רב־לאומי
תחילת הדרך של פעילות החלל התאפיינה בתחרות בין מדינות, בעיקר בין ברית המועצות לשעבר (שזכתה להישג של האדם הראשון בחלל) לארצות הברית (שהנחיתה בני אדם על הירח) כחלק מן “המרוֹץ לחלל”. מאז חלו תהליכים גֵאופוליטיים רבים בעולם: ברית המועצות התפרקה, נוסד האיחוד האירופי, סין התעצמה ועוד.
העלויות העצומות הכרוכות בפעילות חלל הִצריכו שיתוף פעולה רב־לאומי. הדוגמה הטובה ביותר לשיתוף פעולה כזה היא תחנת החלל הבין־לאומית.
תחנת החלל הבין־לאומית היא לוויין מלאכותי מאויש שמַקיף את כדור הארץ ומשמש תחנת מחקר. היא נמצאת בגובה ממוצע של 400 קילומטרים מעלינו. מממנות אותה סוכנויות החלל של ארצות הברית, רוסיה, יפן, קנדה ואירופה, והן גם מתַפעלות אותה באמצעות מרכזי שליטה ובקרה בכדור הארץ. עלות התחנה כולה מוערכת ב־100 מיליארד אירו, והיא נחשבת המִבנה היקר ביותר שנוצר אי־פעם.
התחנה מקבלת שירות באמצעות חלליות ממדינות שונות, ומבקרים בה אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מ־15 מדינות שונות. בדרך כלל שוהים בה שישה אנשים יחד. תחנת החלל מחזיקה בשיא הנוכחות הרציפה הארוכה ביותר של בני אדם בחלל, עם פעילות רציפה של האדם מ־31 באוֹקטוֹבּר 2000 – כמעט 20 שנה!
מה הקשר בין תחנת החלל למסע למאדים?
תחנת החלל קרובה יחסית לכדור הארץ, אז מדוע חשוב להבין מה נעשה בה בהֶקשר של מסעות רחוקים לחלל?
ובכן, נניח שנרצה לצאת למסע למאדים. גם אם נפתֵח את הטכנולוגיה הנדרשת כדי להעביר בני אדם בשלום אליו ולהנחית אותם שם בבִטחה, לשנע ציוד ואמצעים להקמת מושבת חלל קבועה ולהקימהּ שם, בכל זאת נשארת השאלה כיצד יתנהל המסע עצמו.
זהו מסע ממושך מאוד של כמה חודשים, ובו יהיו כלואים יחד כמה אנשים, ממקומות שונים, בתוך נפח זעיר יחסית ללא שום יכולת לצאת. אם מישהו יכעס על חברו, הוא אפילו לא יוכל לצאת להתאוורר…
אם כן, תחנת החלל אינה רק מעבדה חשובה לניסויים מדעיים, אלא גם דרך לבחון כיצד בני אדם מתַפקדים בתנאים שונים מאוד מאלה שעל פני כדור הארץ. הבנת טבע האדם חשובה להצלחת מסעות בחלל לא פחות מפיתוח טכנולוגיה מתאימה.
וזִכרו, מאדים קרוב יחסית. בעתיד ייתכנו מסעות ארוכים יותר, אפילו כאלה שיימשכו שנים. ואולי עדיף לנסות להקפיא את הנוסעים עד שיגיעו אל היעד? רעיון מעניין.
כעת, לאחר פריצת הדרך החשובה כל כך שהִשיגה תעשיית החלל האזרחית, אפשר לחשוב על דברים שבעבר הלא רחוק נראו לא אפשריים להשגה. ואם טיסה למאדים נשמעת לכם כמו מדע בדיוני, זִכרו שבשנת 1865 נראה ז’ול ורן כחולם כשסיפר על נחיתה על הירח.
*הכותב הוא מנכ”ל פארק קרסו למדע בבאר שבע. פארק קרסו למדע בבאר שבע הוא מוזאון מדע אינטראקטיבי שמעורר את המדען החבוי במבקרים באמצעות משחק והתנסוּת. לפרטים חפשו פארק קרסו למדע בפייסבוק או באתר www.sci-park.co.il
הצטרפו אלינו בפייסבוק https://www.facebook.com/YoungGalileo
2 תגובות
ומילה טובה לממשל האמריקאי הנוכחי שהגדיל את המימון לנאס”א (אחרי שממשל אובמה הקטין את המימון משנה לשנה) וגם שם ייעדים שאפתנים לנחות על הירח ובהמשך על מאדים.
פרוייקט הפיתוח של כלי התחבורה החללי המשמעותי ביותר כרגע מתרחש בבוקה צ’יקה, על חוף הים בדרום טקסס. שם הם מפתחים בו-זמנית את ספינת החלל העצומה, (שקרוייה כרגע סטאר-שיפ) ואת המאיץ הענק שלה, (הסופר האבי). ביחד הם יעברו את הסאטורן-5 (הטיל של תכנית אפולו לירח) ביכולת הנשיאה שלהם, ופרט לניסיון נפל של הרוסים להתחרות באמריקאים בשילוח לירח, בחמישים שנים האחרונות לא היה כלי רכב חללי שבכלל התקרב לכך.
אבל מה שחשוב זה היכולת להנחית את שני הכלים העצומים הללו, לתדלק ולשגר מחדש – עוד באותו היום. זה בניגוד לסטורן 5, שאי אפשר היה להחזיר לשימוש חוזר שום דבר בכלל, או למעבורת החלל, שהכנתה לשיגור חוזר ארכה כ-9 חודשים, והייתה יקרה להחריד.
ממש ברגע הזה הם בונים שם מודלים של הסטאר שיפ, מנסים אותם (ולפעמים זה נגמר בהתפוצצויות ענק), בונים את מפעל הטילים מסביבם ואת כן השיגור מסביב לאתר השיגור, שכבר מתפקד. הכל בעת ובעונה אחת ובשני אתרים, המרוחקים כ-3 ק”מ זה מזה (אתר בניית הטילים ואתר השיגור).
לפני מספר שבועות הם סיימו להטיס שני מודלים (מספרים 5 ו-6) לגובה 150 מטר ולהנחית אותם בשלום. הבא בתור יהיה מספר 8 – ואותו ינסו להטיס לגובה של כ-19 ק”מ ולהנחית אותו.
את המתרחש מסקרים באופן קבוע ושוטף מספר ערוצי יוטיוב, ואליהם מצטרפים מבקרים מזדמנים כשמאורע חשוב עומד להתרחש. מספר ערוצים נוספים נותן סקירות חצי שבועיות ושבועיות. כולן באנגלית, כמובן.
להלן הסקירה האחרונה של אחד הערוצים, לא רק של מה שספייס-X עושה, אלא גם של אירועים אחרים:
https://www.youtube.com/watch?v=kLPKsXDdZWY
והנה סקירה של ערוץ אחר:
https://www.youtube.com/watch?v=4n5qII7laYA
אז זהו המפתח למהפיכה החללית המתרחשת כרגע – ההוזלה המשמעותית של עלות השיגור לחלל, והפיכת כל יצרניות הטילים והשיגורים האחרות למפגרות וכושלות בין לילה כמעט. זה המנוע העיקרי של המירוץ לחלל החדש, המתחרה המוביל כבר גמר לחמם מנועים, הוא עבר את קו הזינוק והשלים את הסיבוב הראשון, בעוד המתחרות אפילו לא גמרו להסתכל על הגרוטאות שלהן, לגרד בראשן ולחשוב “אז מה עושים עכשיו?”