השברים של המדע המודרני

סקירת הספר רציונליות וקדמה במדע – אריה וורם. האוניברסיטה המשודרת, גלי צה”ל, הוצאת משרד הביטחון, 132 עמ', 42 שקלים

ישראל אידלוביץ

האמונה בחוקיות הטבע, ברציונליות ובקדמה במדע נראית לרבים כאמונה האחרונה שנותרה לבן זמננו, על אף החזרה למקורות הדת והמיסטיקה. אמנם האדם כיום אינו נתבע להשיל מעליו את עול הדת, או לוותר על חסדן של האמונות השונות, כדי להאמין ברציונליות מדעית. חזקה עליו שימצא דרך כלשהי לגשר בין אמונותיו השונות לבין המציאות הרציונלית, בעיקר כאשר הוא נדרש להכריע בכלים רציונליים בעניינים טכנולוגיים הנוגעים לחיי היומיום, כגון רכישת מכונית או קבלת טיפול רפואי.

לרציונליות חוקיות שונה במהותה מהחוקיות הקוסמית של הצדק האלוהי, ודיוניה אינם שופעי לבטים וחיבוטים בעניינים הנוגעים לתורת המוסר או המדינה. עיקר עניינה הוא הניסיון להוכיח שההישגים המדעיים אינם ארעיים, למרות זמניותם של כל הפתרונות שהמדע מוצא לבעיותיו.

בעקבות קריאת קובץ ההרצאות של אריה וורם, במסגרת האוניברסיטה המשודרת, נדמה לעתים שהדיון שמנהלים הפילוסופים של המדע תלוש מן העשייה המדעית עצמה. יתר על כן, ניסיונות ההסבר של פילוסופים של המדע הם אפוסטריוריים להתרחשות המדעית עצמה, כך שההיגיון שבקדמה המדעית, אם היא אכן קיימת, הוא בגדר ניתוח לאחר מעשה וספק אם יש בו אמירה ברורה על העתיד.

וורם מצליח לרתק את קוראיו במהלך הדיון הפילוסופי המעניין בשאלה אם החוקים שבמדע הם החוקים שבמציאות. שאלה זו הפכה בשנים האחרונות לנחלת הפילוסופים של המדע, גם אם לעתים משתרבבים לתוכה אנשי מדע המנסים את כוחם בהצעות ובהסברים להתקדמות המדע.

השאלות הפילוסופיות לגבי המדע לא השתנו בדורות האחרונים, ולכן טוב שפילוסופים של המדע כמו וורם פותחים צוהר לציבור הרחב, כדי שיוכל להשתתף בדיון ובפולמוס המרתק בשדה העיון הקשה והמורכב הזה. הרי הבנת הנוסחאות, התיאוריות או דרכי ההסבר המדעיים בפועל קשה לכולם, הן למדענים שכל אחד עסוק בתחום עיונו המדעי הספציפי והן לציבור הרחב. לכן יש לראות בניסיונות ההסבר, ההבהרה, ההנהרה ומתן הדוגמאות הפשוטות אך המרתקות בספר מלאכת מחשבת, שמטרתה לקרב אותנו ולו במעט לעולם הקסום הזה.

אז מהו נתיב הרציונליות, ובת לווייתה הקדמה, בשבילי המציאות, המדע והפילוסופיה? האם הן צועדות בדרך בטוחה או שהן הולכות מדחי אל דחי, לעתים נפרדות ולעתים מתאחדות מחדש לקראת אותה מטרה נשגבה – האחדות בין החוקים שבמדע לבין החוקים שבמציאות?

ראשיתו של ההסבר המדעי המודרני הוא בוויתור על היסוד הנבואי, שהיו מי שייחסו אותו למדע. מאוחר יותר היה צריך למתן את השקפת העולם הדטרמיניסטית, שקבעה שהעולם משועבד לשלטון העריצות של החוקים, כך שאפשר לגזור כל מאורע ממאורעות אחרים על פי חוקי הטבע. אם לא הצלחנו בכך אפשר תמיד לטעון שעדיין לא נמצא החוק השולט, ובאופן זה להציל את חוקיות העולם.

בעיית האינדוקציה הביאה עמה את השבר הגדול הראשון במדע המודרני. כדי לפתור בעיה זו, כשאין ביכולתנו לקבוע אם חוקי המדע אכן הם חוקי הטבע, נוכל לעשות שימוש בפתרון של עמנואל קנט, שקבע כי חוקי המדע אינם אומרים דבר על המציאות אלא רק על עולם התופעות. הפרדה זו בין המציאות לעולם התופעות הגבילה את הידע המדעי ואף קבעה כי “למזלנו” נוצר מפגש מוצלח בין המציאות לתבונה האנושית, ולכן המדע הוא בגדר כלי לארגון התופעות ואינו טוען דבר על האמת.

כל הסתירות שנוצרו בתולדות המדע החדש, כגון בין תורת היחסות למכניקה הקוונטית, נראו לכאורה כסתירות הפוגעות ברציונליות המדעית. למעשה, שתי התיאוריות הללו מקשות עלינו להתמודד עמן, שכן הכלי המרכזי העומד לרשותנו הוא השכל הישר, שאינו מיטיב עמנו במקרה של תיאוריות מדעיות. כמו כן, אם נמשיך לנסות לבסס את הרציונליות על תוצרי הפעילות המדעית, ולקבוע את דרכי ההתנהלות של המדע על פי אמות מידה כאלה, נאבד גם את האידיאה של הרציונליות ולא נתרום דבר להבנת המעש המדעי.

במאה השנים האחרונות נעשו ניסיונות רבים להגדיר את השפה האמיתית, שעל בסיסה יוכל המדע הרציונלי להתקדם. הפוזיטיביזם הלוגי ניסה ליצור הבחנות נוקשות בין היגדים בעלי משמעות ואמיתיים לבין היגדים חסרי משמעות ושקריים. החשיבה הלוגית הזאת היתה בטוחה שהיא סללה את הדרך להבנה רציונלית של המציאות ותרמה תרומה גדולה לקדמה המדעית. בהמשך ניסה קרל פופר לקבוע את מסלול התקדמותו של המדע באמצעות מתודיקה של השערות, והפרכות של תיאוריות מדעיות. כלי זה נועד לתת גושפנקה לוגית לתיאוריות שאמיתותן נכונה, כל עוד לא הופרכו. גם הדגם האבולוציוני עבר התאמה למתודה הפילוסופית של פופר, אך הוא לא ביסס טוב יותר את יסודות הרציונליות במדע.

הריבוי המדעי של המאה ה-20 הביא לשילובן של תיאוריות סוציולוגיות, פסיכולוגיות ופוליטיות למסגרת הדיון בדבר הרציונליות והקדמה במדע. תומס קון הטביע את החותם החברתי על המדע, וניתח את הקדמה המדעית על בסיס קיומן של פרדיגמות, ודחייתן בעקבות ממצאים המאלצים אותנו להחליף פרדיגמה באחרת. קבלת פרדיגמה היא בגדר אימוץ השקפת עולם או אף המרת דת, ואין בשיטתו אפשרות תרגום של פרדיגמה לאחרת.

אימרה לקטוש ניסה לשלב בין הגישה הפופריאנית לפרדיגמות ההיסטוריות-סוציולוגיות של קון, אך יצר בעצמו דיכוטומיה בין רובד הנחות היסוד של המדען לבין הרובד הכולל את כר פעולתו. התוצאה היא גם דיכוטומיה ביחס למושגי הרציונליות – קרי, רציונליות של פעולה מול רציונליות של תוצרים. גם דרך זו לא הצליחה להבהיר לעומק מדוע המדע הוא אכן מופת לרציונליות, ומהו מעמד הרציונליות ה”נורמטיבית”.

הקורא עובר בספר דרך ארוכה ומלאת מהמורות מתיאוריה פילוסופית לתיאוריה פילוסופית, וורם מצליח לשמור על הרצף הענייני בדיון תוך שימוש בדוגמאות ומשלים מעולם הפילוסופיה של המדע, והבהרת עולם המושגים המורכב של כל בעל שיטה. אם נפרץ צוהר לעולם המדע וזכינו להבין מושגים ותיאוריות מורכבות ביותר, הרי שזה ניצחונם הקטן של הרציונליות ושל המחבר.

הגישה הרציונלית חשפה את האדם לעולם מרתק, העמידה בפניו אתגרים ותרמה תרומה עצומה הן להבנת המעשה המדעי והן להבהרת עולם החשיבה של המדע. אולי היה אפשר להסתפק בהרחבה ובהנהרה של התחומים שאותם סקר המחבר מבלי להוסיף הסברים דידקטיים בפרקים האחרונים של הספר, אך כנראה שמסגרת ההרצאות של האוניברסיטה הפתוחה מחייבת לשים דגש מיוחד גם בהיבטים חינוכיים ודידקטיים של החשיבה המדעית.

ישראל אידלוביץ הוא מרצה לפילוסופיה ולסוציולוגיה במכללה לחינוך אחוה ובאוניברסיטת תל אביב
ידען המיסטיקה וסכנותיה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~149289859~~~119&SiteName=hayadan