ד”ר אסף רוזנטל
זה סיפור קטן על מלון יוקרתי בקייפטאון (דרא”פ) שמנהלו /בעליו החליט כי עליו לתרום את חלקו למאבק למען איכות הסביבה.
מלון הר נלסון (Mount Nelson) הוא אחד המלונות העתיקים בקייפטאון ואחד המפוארים והיוקרתיים. מיקומו לרגלי הר השולחן המפורסם, נוף למפרץ ומעל לכל הטיפול המפנק שמקבלים אורחיו, עשה אותו למקום מיפגש של ה “עשירים והידועים ” מהעולם כולו. אז מה זה מענין את הקוראים ומדוע אני כותב ועושה לו פירסום ? התשובה / רמז בשורה הפותחת.
כמחווה זריקת אבן מה”סוויטה” הנשיאותית (במלון), רוחשים אלפי שילשולים, או כמו שהם נקראים ברחבי העולם תולעי-אדמה. התולעים הוורודות שאורכן מגיע ל-15 סמ’ ממלאות תפקיד מרכזי בהגשמת היוזמה של הנהלת המלון.
היוזמה היא למזער את כמות האשפה המפונית מהמלון שכן אחת הבעיות הסביבתיות היא חוסר מקום לאשפה. בכל העולם מטפלים באשפה בצורות שונות כאשר מטרת הטיפול משולשת: האחת לצמצם את נפח האשפה, השניה למחזר את מירב הניתן למיחזור, ושלישית לצמצם את פליטת המזהמים ממצבורי האשפה לאטמוספירה.
ברור כי מיחזור מרבי מוריד את הנפח. הנהלת המלון החליטה למחזר את כל האשפה האורגנית, כלומר את כל שיירי המזון… כל מי שהיה בבית מלון יודע כי כמויות מזון גדולות ניזרקות מדי יום. כדי למחזר את האשפה נעזרים בשילשולים, האשפה האורגנית נאספת במכלים מאווררים שבהם שורצים השילשולים. אלה עובדים ללא הפסקה
באכילת האשפה מצד אחד ובפליטת התוצרים הרצויים מהצד השני. התוצרים במקרה זה הם קומפוסט מעולה שאינו מריח ולכן אינו מהווה מפגע, ונוזל שמשמש לדישון מדשאות וגינות המלון. את הקומפוסט מוכרים לגנים בוטנים ולבעלי גינות.
ה”מוצרים” נקיים שכן השילשולים מנטרלים חיידקים רעילים כמו חיידקי קולי, מנטרלים ומונעים פליטת פחמן-דו-חמצני ומתאן. ע”י הפיכת הפסולת לחמרי דישון יציבים ועשירים בחנקן ואשלגן. המלון מפרסם את מיקום ה”מפעל” כאטרקציה לאורחיו. האורחים המכובדים מרוצים פעמיים, פעם אחת כי נעשית פעולה למען איכות הסביבה, ופעם שניה כי אין פעילות זאת פוגעת בשהותם במלון המפואר. פעילות למען הסביבה עושה את המלון ליוקרתי יותר ומעגל לקוחותיו הולך וגדל. וכך מראה מנהל מלון איך ניתן להרוויח מבלי לפגוע בסביבה, או בעצם איך להרוויח ע”י שמירה על הסביבה.
אצלנו: יזם יומרני הכריז על “בניית מלון יוקרתי לחוף מפרץ אילת עם הפנים לסביבה”. המלון הוקם כך שהוא משלים את ה”חומה” שסוגרת על צפון המפרץ. מה סביבתי בכך? ניתן להתווכח על צורתו החיצונית של המלון שנבנה עם יומרה לדמות ארמון עתיק. אין וויכוח על כך שמגרש החניה של המלון מצחין ממכל האשפה, מיכל בו תוססים שיירי ארוחות הפאר שהוגשו במלון. אין וויכוח על הרעש (“מוסיקה”?) התמידי בחוף הנתון לטיפול המלון.
אין וויכוח על כך שרוב שעות היום אותו החוף מלוכלך, ליכלוך שגולש לתוך הים ומזהם את מימיו.
נכון. למלון המתואר אין בלעדיות על חסימת הנוף למפרץ, על הרעש והליכלוך. אבל בוני התפלצות האחרות לא הצהירו על “הפנים לסביבה”. אולי יגיע היום בו ילמדו צוותי מלונות אצלנו ממלונות באפריקה.
